הדחת יו"ר רשות החשמל, אמנון שפירה, היא ההישג הממשי הראשון של שר התשתיות, עוזי לנדאו, מאז נכנס לתפקיד. זו המטרה הראשונה ברשימה שלו, שלנדאו מצליח לסמן עליה "וי".
תחנת כוח חדשה באשקלון הוא לא קיבל, את תחנת הקבלה לגז מתמר הקפיאו לו, ועדת ששינסקי מצפצפת עליו, ועל תחנה גרעינית או התייעלות אנרגטית אין בכלל מה לדבר.
הבעיות האחרות של משק החשמל ימשיכו לבעור גם אחרי הסתלקותו של שפירה. חברת החשמל תמשיך לשקוע תחת חובותיה התופחים, יזמי החשמל הסולארי ימשיכו להיחנק בלפיתתה של הביורוקרטיה, אבל לפחות דבר אחד נפל אתמול בישראל.
מליאת רשות החשמל הצביעה בעד הדחת היו"ר שלה. לנדאו עבד על זה כמעט שנה. הוא דאג למנות את האנשים המתאימים למועצת רשות החשמל, הוא נשך שפתיים והקפיד שלא לומר מילה רעה על שר האוצר, ששני נציגיו במועצת הרשות נמנעו אתמול בהצבעה.
בהנחה שנציבות שירות המדינה לא תתנגד, הממשלה תאשר ובית המשפט לא יתערב, ילך הפקיד אמנון שפירה הביתה בעוד מספר לא רב של חודשים.
מסובב את הגלגל
מי שמזלזל בהישג של לנדאו אינו מבין את התוכניות האמיתיות של שר התשתיות. את הדחת שפירה, לנדאו רואה בהקשר אחר לגמרי. בעיניו מדובר בניצחון ראשון וחשוב במערכה גדולה להחזרת השלטון במדינה לידי הפוליטיקאים.
את ה'אני מאמין' שלו פרש לנדאו בראיון ל"גלובס" לפני כחודש ובהזדמנויות רבות אחרות. הוא משוכנע שהשלטון בישראל נחטף בידי פקידי האוצר. הם ובן בריתם, היועץ המשפטי לממשלה, "כייסו" את שרי הממשלה מסמכויותיהם והותירו אותם, באבירותם, רק עם האחריות המיניסטריאלית לכישלונות ולמחדלים.
את הגלגל הזה מתכוון לנדאו לסובב עכשיו לאחור. הוא אינו לבד. הוא חלק מקבוצה גדלה והולכת של אישים בעלי השפעה הרואה בשר החוץ ויו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, את מנהיגה.
את הסמכויות שהוציא מידי המיניסטריונים העביר האוצר לידי הרגולטורים המקצועיים, שאמורים לפעול בעצמאות, חופשיים מלחצי השרים. רגולטור כזה היה שפירה. במקרה שלו, ברגע המכריע איפשרו נציגי האוצר ללנדאו לבצע את מהלך ההדחה. באוצר מזלזלים כנראה בנחישותם של לנדאו וחבריו. השאננות הזו עוד תעלה להם ביוקר.