יש כמה אנשים שלא יחלימו ממחלותיהם משום שרצונו של שחקן העבר אבי כהן לתרום את איבריו - לא כובד. זו עובדה. אותם איברים שהיו יכולים להציל חיים ייטמנו בקרקע, שם יהיו מאכל לתולעים. כל זאת בגלל אמונות תפלות, בורות משוועת, ובעיקר כוהני דת צרי מוחין ואופק המשחקים את תפקיד האלוהים.
אחיו של אבי ז"ל, חיים כהן, מצוטט ש"חשבנו שאולי יקרה לו נס, התייעצנו עם הרבה רופאים ורבנים, והיו דעות לכאן ולכאן... קיבלנו החלטה שלא לתרום את איבריו ולא לנתק".
רופאים ורבנים, איזה צירוף. כמו אור וחושך. משפחות ואנשים רבים נותנים להם משקל שווה. וזה במקרה הטוב, יש כאלה שנותנים עדיפות לרבנים. כמה מדהים וחבל. כמה אנשים מאבדים את חייהם ובריאותם בשל כך.
רצונו של אבי כהן לא כובד
אבל מעבר לכך, חבל מאוד שמשפחת אבי כהן העדיפה את רצון הרבנים על רצונו של אבי המנוח. לאבי היה כרטיס "אדי" שעליו היה חתום. בעליו של כרטיס כזה (שגם אני חתמתי עליו) מביע את רצונו לתרום את איבריו.
באתר "אדי" נאמר כי "המסמך אינו משפטי, ותפקידו אך ורק ליידע את בני משפחותיכם ואת צוות בית-החולים בנוגע להסכמתכם לתרום".
כלומר, לא מדובר במסמך מחייב מבחינה חוקית. אבל כאן, בנושא הזה, יותר מבכל נושא אחר, נכון לקיים את הכלל ש"רצונו של אדם - כבודו". ורצונו של אבי היה שאיבריו ישמשו להצלת אחרים. היה מגיע לו שרצון זה יכובד על-ידי אוהביו ומכבדיו.
קומנדו הקברנים
כמעט כל יהודי מכיר את התופעה. איך שנודע דבר הפטירה פושטים רבנים ושוליותיהם על בני המשפחה עם כל מיני תפילות וקמעות ומניינים. בכל פעם שאני מגיע ללוויה או ניחום אבלים אני מתפעל מחדש מכישרונם של אלה לאתר מבין האבלים את בעל המאה. תאמינו לי, הם היו צריכים לעבוד במס הכנסה.
כמעט אין אפשרות לחמוק מהם. אנשים מפצירים, מתחננים, עזבו אותנו במנוחה - הם בשלהם, צריך תפילה כזאת ואחרת, בלי זה חס וחלילה ... אבל אני לא רוצה!!! לא מעניין אותם מה אני רוצה, הם אומרים לי שהקדוש ברוך הוא כן רוצה, שואלים אותם איך ידוע להם מה הוא רוצה, והם מתחילים לצטט פסוקים שלא הקדוש ברוך הוא כתב, אלא רבנים כמותם.
באופן כזה הם גם פשטו על משפחת כהן. השיקול של הצלת חיי אנשים אחרים לא קיים אצלם במקרים כאלה. גם לא של כבוד המת, בטח לא רצונו. וגם השיקול של כבוד קרובי המת לא ממש משחק תפקיד. יהיה לאלוהים את מה שהם מחליטים שאלוהים רוצה - אבל בסוף זה הולך לתולעים.