בחזית הפרויקטים הנדל"ניים עומדים תמיד היזמים, אלה שמנצחים על מכירת הדירות בבליץ שיווקי כזה או אחר, ושמתפארים בסוף במספר הדירות שמכרו ובגודל הרווחים שעשו, אבל מאחורי כל מגדל מגורים וכל מרכז עסקים עומדים אלה שעמלם מביא את הפרויקט לקרום עור וגידים - קבלני הביצוע ומנהלי הפרויקטים.
בפאנל שצופה לעבר 2011 בענף הביצוע השתתפו, לפי סדר הא"ב: גיא גבע, מנכ"ל חברת ניהול הפרויקטים וקסמן גוברין גבע; רונן גינזבורג, מנכ"ל חברת הביצוע דניה סיבוס; טל הרשקוביץ, מנכ"ל חברת הביצוע תדהר בנייה; אסף מור, מנכ"ל חברת הביצוע א. דורי בנייה; ואמיר נחום, מנכ"ל חברת הביצוע אורתם סהר. ואגב, כיאה לאנשי המקצוע באתר הבנייה שרוצים למסור פרויקטים בזמן, הקדימו כל משתתפי הפאנל והגיעו לפני השעה שנקבעה.
520 שקל ליום
מבחינת אנשי הביצוע, ברור לגמרי מדוע ענף הנדל"ן, בדגש על ענף המגורים, נמצא בשנים האחרונות בבעיה חריפה, שביטויה המוחשי ביותר הם מחירי הדירות שרק הולכים ועולים.
גינזבורג: "אצלנו ואצל דורי ביקר לפני כשבועיים יו"ר הוועדה המיוחדת של הכנסת לבעיית העובדים הזרים, ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה), יחד עם אנשי בנק ישראל. צריך להבין ששכר העבודה בענף עלה מ-45 שקל לשעה ששילמנו עד היום לעובד זר, ל-52 שקל ואפילו 55 שקל לשעה, וזה לעובד יומי. גם השכר הקבלני של הפועלים עלה, מדד עבודות השלד עלה לפחות ב-10%-15% וזה לא מתבטא במדד הבנייה כי חלק מהעבודה היא מקומית אבל עיקר העבודות הרציניות, הגדולות, המשמעותיות, נעשות בידי עובדים זרים.
"אנחנו מחלקים סכומי עתק של 2,000-3,000 דולר נטו בכיס לעובד ואני לא מגזים, אלה המספרים. הם פשוט דוקטורים - היום להעסיק עובד זר זה קשה יותר מלהעסיק מהנדס. אתה משלם 60 שקל למ"ר לקבלן שלהם ולפעמים זוג עובדים מרצף דירה ביום והוא מרוויח סכום אדיר של 6,000 שקל ביום. זוג עובדים. אם רוצים מחר בבוקר להוריד משמעותית את מחירי הדירות, נגיד ב-5%, תביאו 15 אלף עובדים זרים. כך מחירי הדירות יירדו ואני מתחייב על זה. זה אחד לאחד, לא קרקעות ולא כל הסיסמאות".
מור: "יש בארץ היום כ-6,000 עובדים זרים וזה לא מספיק כדי לעמוד בלוחות הזמנים. זה פוגע בקצב הביצוע ובסופו של דבר מאחר את מסירת הדירות ומייקר אותן. העלות של העובדים הזרים מתייקרת כל הזמן וכך גם העלות של העובדים בכלל, ובארץ אין מספיק עובדים מקומיים, וגם בקרב ערביי ישראל הכמות יורדת, כשבעבר הייתה שם כמות יחסית גדולה. נכון להיום, מבחינתנו זו ה-בעיה. קצב הביצוע לא מספיק לעמוד בהתחייבויות של הקבלנים ליזמים ושל היזמים לרוכשי הדירות".
נחום: "בתחילת העשור, כשביבי נתניהו היה שר האוצר, היו לנו בענף 80 אלף עובדים זרים - סינים, רומנים וכו'. היום אנחנו עם 6,000 עובדים. מרכיב כוח האדם ועבודת היד בפס הייצור שנקרא בנייה של דירה, בית חולים, מלון או גשר, הוא מרכיב מאוד גדול.
"יש נקודת איזון שבה אתה נכנע לעבודת היד. אי אפשר לטאטא, לעשות טיח ולצבוע עם רובוטים. אי אפשר לתעש את זה. יש מפעלים טרומיים שיודעים לתת את המקסימום אבל טרומי זה לא פתרון לעבודות רטובות. אי אפשר לעשות הכל טרומי. במרכיב כוח האדם מתייקרים שני מרכיבים גדולים במחיר הדירה או במחיר למ"ר של בית החולים או מלון: האחד, משך הביצוע הופך להיות א-נורמלי - אם פעם פרויקט ממוצע ארך 18 חודשים, היום פרויקט ממוצע עומד על 24-26 חודשים, כשצריך לזכור שבעשור הזה רוב הפרויקטים למגורים הפכו להיות מגדלים של 17, 22, 30 קומות ויש גם 40 קומות בבת ים, בשכונות רגילות ולא בשכונות של מגדלי יוקרה כמו שהיה פעם. היום הבניין הכי שכיח הוא בניין של 22 קומות, וזה לא הפרויקטים של לפני 20 שנה. מרכיב לוח הזמנים הפך לקרדינלי. המרכיב השני הוא שאנחנו משלמים היום 52 שקל לשעה בגלל שאין פועלים. תעשו את התרגום: זה 520 שקל ליום. זה מחיר שפשוט אי אפשר להאמין, וזה פועל ללא השכלה, לא אקדמאי, ללא הכשרה, סיני, רומני או טורקי - לא משנה מאיזה מוצא".
הרשקוביץ: "מחיר העובדים הזרים עלה ב-20% בשנה האחרונה ואם שכר העבודה הוא מרכיב מתוך מחיר הדירה בשיעור של 20%-30% נטו, רק בשנה האחרונה הוא עלה פעמיים ב-10%. הרוב זה מסים שהולכים למדינה שמרוויחה מזה סדר גודל של 300 מיליון שקל בשנה. היום יש מחסור אמיתי בעובדים שהולך וגדל כל חודש, כי אלה שנגמר להם התוקף יוצאים ולא חוזרים. מה שהיה לפני חודשיים לא נכון לחודש הזה, החודש הבא יהיה יותר גרוע וחודש אחרי זה יהיה גרוע יותר עד שלמעשה יימצא פתרון, אם יימצא וכשיימצא. בהשוואה ללפני עשור, מחיר העבודה יותר מהוכפל ואפשר להבין מה זה עשה למחירי הדירות".
גינזבורג: "היום ברומניה אתה משלם על פועל רומני 2.5 אירו לשעה".
- עם כזו משכורת, איך אתם לא מצליחים למלא השורות בישראלים?
הרשקוביץ: "כל מי שכאן בפאנל הוא בעד עובדים ישראלים. אנחנו עושים מאמצים להכניס אותם ומשקיעים בכך כסף. לנו יש קבוצה של עובדים ישראלים שאנחנו מאוד מרוצים מהם, אבל הם טיפה בים. זו בדיוק הבעיה, כמה שאנחנו רוצים ומשקיעים, זה יכול לעזור לפרויקט אחד, אולי לחצי פרויקט אבל זה לא הפתרון. הפתרון הוא פתרון טוב אם מסתכלים למרחקים ארוכים, אבל לא בשנה ולא בשנתיים וגם לא בחמש".
גינזבורג: "עשו עכשיו קורס לעובדי שלד. הגיעו אליו כמה עשרות. החברות הגדולות לקחו כל אחת 15, אמרנו תביאו עוד. החבר'ה האלה חלקם נושרים, 10% כבר נשרו בחצי השנה הראשונה והיתר הם אידיאליסטים שבאו לעבוד בבניין. יש אצלנו בחור מהנדס כימיה ובחור מהנדס חקלאות. איך הם אמרו לכצל'ה בסיור? 'אנחנו לא נחזיק מעמד, אנחנו מעבירים את הזמן עכשיו'. עשו מיליון מבצעים, אנחנו משלמים 9,000 שקל שכר לעובד ברוטו. אבל עובדים ישראלים לא יחזיקו מעמד, זו עבודה קשה, בקור, בגשם, להרים ברזל, לצקת בטון. בחו"ל אותו הדבר - משתמשים בעובדים זרים. אנחנו ברומניה בנינו קניון במיליארד שקל, בנינו אותו עם סינים. רומנים לא מסוגלים לבנות קניון. בכל העולם זה ככה - בארה"ב בונים היספנים, את גרמניה בונים טורקים ואת רוסיה בונים טג'יקים".
נחום: "אבל בין הפחד הזה שנביא עובד זר והוא יתחתן פה עם מישהי ולא יעזוב את הארץ לבין זה שנשתק את הקטר של המשק? ענף הנדל"ן אמור להיות ה-קטר של המשק. אתם יודעים מהם מעגלי התעסוקה סביבנו? סביב חברות הבנייה שבחדר הזה? כמה מפעלי איטום, חשמל, אינסטלציה, מיזוג אוויר, אלומיניום, נגרות ומטבחים? ברגע שאני עובד לאט ובמקום לעשות איקס בחודש אני עושה 20% מהאיקס בחודש, זה משפיע על כל שאר המשק".
גינזבורג: "כל חומרי הבנייה מסופקים פה בארץ, כל הטייחים, הדבקים, הקרמיקות, הדלתות. הכל מפעלים מקומיים. אם תקצר את הבנייה מ-26 חודש ל-18 חודש, קיצרת ב-30% והגדלת ב-30% את הייצור של החברות. זה משק אדיר שמגלגל 20 מיליארד שקל בשנה. אלה סכומים אדירים, זהו הענף הכי גדול בארץ. אנשים קונים דירות ומאכלסים מרכזים מסחריים, העסק חי והממשלה הורגת אותו, והכל כי בנק ישראל מפחד שיברחו לו דולרים החוצה. הפחד הוא להוציא כסף זר החוצה, זה הסיפור ושיגידו את האמת. הם מפחדים שהדולרים נוסעים לסין, לרומניה ולטורקיה. אבל הפחד הזה גורם לעליית מחירי הבנייה ולכך שלא מסוגלים לבצע, לא עומדים בהתחייבויות ומתחילות הבעיות. ענף הביצוע הוא ענף קשה, זו לא יזמות שבה אתה קונה קרקע בשקל ומוכר אותה בשניים".
נחום: "הפרדוקס הוא שיש חברות שמזמין העבודה הכי גדול שלהן הוא המדינה ואחת מהן היא אורתם סהר. אנחנו בונים בעיקר ציבורי, זאת אומרת בתי חולים, בסיסים של חיל האוויר, תחנות רכבת ומנהרות והמזמין הוא המדינה שמחייבת אותי לעמוד בלוחות זמנים ואני על זה נותן לה ערבויות וכו', אבל מצד שני המזמין הזה לא נותן לי פועלים, אז בכלל אין לי את היכולת. ברוך השם אני מצליח להסתדר, לוקח עובדים ומשלם להם המון כסף בשביל לעבוד בציבורי ומזניח את המחלקה השנייה שזה מליבו, ששם הדירות".
הרשקוביץ: "אנחנו בסיסטמה הרגילה - הזנחה הזנחה הזנחה, משבר, מבצע. כשיהיה משבר, הוא יהיה משבר עמוק. עכשיו אנחנו בשלב ההזנחה".
גבע: "גם בדרגים המקצועיים אנחנו בבעיה, כלומר אנחנו מתחילים לראות מחסור במהנדסים ומחסור במנהלי עבודה שזה כבר לא עובדים זרים, זה אצלנו בתוך הבית. וזה כי המדינה משלמת למהנדס עם 10 שנות ניסיון 180 שקל לשעה ומצפה מהמהנדסים להתחרות בניהם על גובה ההנחה, אז אולי אנשים רוצים ללכת להיות מהנדסי אלקטרוניקה. לא עושים מספיק הכשרות למנהלי עבודה. לכו לפקולטה בטכניון, תראו מה קורה שם. כולנו חולקים את הבעיה של משבר ניהולי בדרגים הניהוליים. לוקחים מהנדס ביצוע עם שנתיים ניסיון ומפילים עליו פרויקט של 100 מיליון שקל ואומרים לו תסתדר, כי אין ברירה. הבעיה הזו נפתרה במשך 10 שנים אחרי העלייה של שנות ה-90, אז דחינו את הבעיה. עכשיו היא מגיעה אלינו שוב. הדור הזה נגמר ואין עתודות, אנחנו מתחילים לא רק לריב על פועלים".
מור: "הפרויקטים נהיים יותר מתוחכמים, יותר מורכבים, יותר גבוהים ויותר פיננסיים. מנהל פרויקט, הדרישות ממנו זה לא רק הנדסה, הוא גם צריך להיות מנהל".
- מהנדס בניין יכול להרוויח יותר ממהנדס אלקטרוניקה?
מור: "מי שמנהל פרויקט טוב בבניין מרוויח היום יותר ממהנדס אלקטרוניקה וממהנדס מחשבים. הרבה יותר".
- לבנות את אינטל שווה יותר מאשר לעבוד באינטל?
מור: "ודאי, הרבה יותר".
נחום: "אתם יכולים לראות פה. אנחנו חבר'ה צעירים, כולנו מהנדסים שהגיעו לדרגות ניהול מאוד בכירות בגילאי השלושים-ארבעים הצעירים, וזה לא שכיח כל כך בהנדסות אחרות".
- ומעבר לכוח אדם, מה צפוי לתשומות הבנייה ב-2011?
נחום: "אני לא חושב שיש שינויים דרמטיים בעולם. מחירי הברזל עולים, אבל הם עולים ויורדים ועולים ויורדים - אין את מה שהיה ב-2008 וב-2009 ולכן מדד תשומות הבנייה הוא כרגע מאוד יציב. אם לא ייכנסו עובדים, אז יהיו עליות מחירים גבוהות מאוד בשנה הבאה כי כולנו נעלה את מחירי העבודה שלנו ולא יהיה לנו עם מה לעבוד. כלומר, אם אני היום הסתפקתי במחיר מסוים לבנות דירה, אז בשנה הבאה אצטרך לדרוש יותר כי לא יהיו לי פועלים. משך הבנייה יעלה וכשמשך הבנייה עולה העלויות שלו עולות".
גבע: "אני לא חושב שזה יעלה רק מהמקום של עלייה בתשומות. פשוט יהיה עודף ביקוש על היצע ולא יהיו קבלנים שיבצעו, ואז הקבלנים בצדק יבחרו את העבודות שהם רוצים לעשות ויעלו את המחירים. זה כבר קורה היום. כלומר, כשיש מחסור בפועלים אז הקבלן בוחר באופן טבעי את הפרויקט שלו שבו הוא מרוויח הכי הרבה, ושם הוא ישים את הפועלים שלו".
סיסמה ריקה
- נחזור רגע למחירי הדירות. מכם - אלה שגוזרים את הקופון על הניהול והביצוע - אנחנו גם לא שומעים בשורות בנוגע לעתיד הקרוב.
הרשקוביץ: "מחירי הדירות ימשיכו לעלות. לא בקצב שראינו בשנה האחרונה, לא בטירוף הזה, אבל הם ימשיכו לעלות. את המחירים של 2011 ו-2012 אתם יכולים לדעת היום, כי אתם יכולים לראות באיזה מחירים זכו רוכשי הקרקעות בשנה האחרונה. במחירים שבהם זכו בחצי השנה האחרונה אי אפשר למכור בפחות ממה שמוכרים דירות חדשות".
גינזבורג: "קצב הגידול באוכלוסיה - ולא יעזור לכם כלום - מלמד שיהיה ביקוש. אם יתארך משך הביצוע ב-20%-30%, אז זה גם מעלה את ערך הדירות".
מור: "אם קצב הביצוע יגדל, ישתחררו יותר דירות לשוק. אם היזם ימסור את הדירות מהר יותר, הוא יכיר ברווח מהר יותר וזה יוריד את המחיר".
גבע: "שתי פעולות צריכות לקרות. הראשונה היא הפועלים והשנייה היא זמינות להיתר בנייה וקרקעות. לא עכשיו ללכת לפתח ערים חדשות בתהליך שייקח 10 שנים. קרקעות עם תב"ע בתוקף".
- אם שני הדברים האלה קורים, אז המחירים יוכלו לרדת?
הרשקוביץ: "ב-2011 זה לא יקרה. יכול להיות שב-2012, אבל בשביל 2011 זה מאוחר מדיי".
נחום: "תארו לכם שבמקום לבנות 30 אלף דירות בשנה נבנה 70 אלף דירות בשנה, תנו לנו שלוש שנים רצופות של 70 אלף דירות בשנה, וזה יוריד את המחירים".
- אולי קיבלתם תיאבון והתחלתם להרוויח יותר מדי?
נחום: "אין גורמים בתהליך הייצור - ואני מנטרל את בעל הקרקע - שמרוויחים יותר מדי. היזם נע באזור 10%-15%. חברות הבנייה מסתפקות ב-10%-12%. אני מוכן לחתום לך, שהרווח הגולמי של קבלן באתר זה 10%-12% וזה רווח סביר לכל עניין. אין פה חזירות. בלם הזעזועים שניתן לשינוי זה רק תשומות הבנייה ולשנות את עלות הבנייה של הדירה. אי אפשר להימנע מלחזור על זה ולדבר על זה וזה לחזור לכמות הפועלים. תן לי פועלים אני אבנה בזול, כי אני אבנה מהר וקצר ואני אהיה יעיל, תן לי מעט פועלים ואני אצטרך לכלכל את צעדיי ולהתנהל כנושאת מטוסים כבדה ולחלק אנרגיה בין אתרים שונים".
- לכולם מסביב לשולחן יש גם רגל ושתיים בייזום, מלבד אורתם סהר שאפילו חברת הביצוע למגורים שלה, מליבו, פועלת על אש קטנה בלבד. הרווחים הגדולים ממגורים לא משכנעות אותך להצטרף ולהיכנס לתחום ייזום המגורים?
נחום: "ביצוע זה מה שאני יודע לעשות. אני לא יודע לשווק, אני לא יודע לממן, אני יודע לבנות. התחום שלנו זה להיות בוב הבנאי. אני לא לוטש עיניים ליזמות".
- כחלק ממאמצי משרד השיכון להוסיף היצע לשוק, נקבע תמריץ של 15% הנחה בקרקע לקבלן שיסיים לבנות מהר. העיניים נשואות אליכם.
נחום: "זו סיסמה ריקה. שוב, בלי פועלים איך אפשר לסיים מהר? היום אנחנו ממיינים את הפרויקטים. אנחנו בוחרים לא לבצע פרויקטים מסוימים אם הם לא מספיק אטרקטיביים. פעם כל פרויקט היה טוב לביצוע ולא היינו בורחים מהמקצוע שלנו. היום אנחנו אומרים לא, תודה, אין לנו יכולת ביצוע, היא מוגבלת".
גינזבורג: "אתה רואה בכל מכרז מעט מאוד משתתפים, גם במכרזים ציבוריים - אולי שלוש חברות ניגשות. זה בבנייה. בתשתיות העסק הוא אחר לגמרי, יש עשרות משתתפים, זו התפרעות טוטאלית, כי שם המדינה לא הוציאה פרויקטים במשך שנים. יוצא פרויקט פעם בחודש ומסתערים עליו 50 קבלנים. בתחום התשתיות, למרות הסיסמאות ולמרות מה שכותבים ולמרות שהם לקחו על עצמם והלאימו את כל הפרויקטים, שום דבר לא יוצא. חוץ מלשים שלטים של נתניהו וכץ על כל המדינה הם לא עשו אף מכרז. בכביש 531 שפיר זכו, המדינה החליטה לבטל את הזיכיון והצענו שנבצע ב-2.1 מיליארד שקל, המדינה החליטה ללכת לבד בגלל מחלוקת אתנו של 200 מיליון שקל, עברה שנה, אין מכרז. כבר יכולנו להיות בעבודה היום, התכנון היה מוכן. עד עכשיו זה לא יצא, עברה שנה והאומדן עלה ל-4 מיליארד שקל. עכשיו יחלקו חמישה קטעים, ייקחו שני קטעים ויעלה פי 3 כסף. הכביש הכי חשוב במדינה, שלא יהיו טעויות, מתעכב כבר שנה ותיקח עוד חצי שנה עד שייצאו מכרזים ובשני הקטעים יזכו קבלנים שלא יגמרו את העבודות וזה יתעכב עוד שנה, שנתיים, שלוש והכביש לא ייפתח לתנועה עוד שבע שנים. גם ברכבת הקלה הם לא מסוגלים להרים את זה והם רבו עם MTS על זוט ות".
נחום: "בפרויקטים שרונן דיבר עליהם המדינה ניסתה להעביר את האחריות ואת הסיכונים אל היזם, אמרה לו קח תעשה לי רכבת קלה בת"א, קח תעשה לי כביש 531 מ-A ל-Z וברגע שהיזם ביקש מה שביקש תמורת זה שהוא לקח על עצמו את כל הסיכונים, המדינה פתאום אמרה, היי, זה יקר לי, או רגע, לא מתאים לי. ואז מה קורה? הציבור בינתיים לא קיבל את 531, לדניה סיבוס יש עבודה מפה ועד 2020, אני בטוח".
"סיפטום של מדינה וממשל חשוכים"
לפני כשבועיים הגישה רשות ההגבלים כתב אישום נגד התאחדות הקבלנים וכן נגד נשיא ההתאחדות ניסים בובליל, המנכ"ל הפורש יוסי גורדון ו-15 חברות קבלניות ומנהליהן בגין עריכת הסדרים כובלים. כתב האישום מתייחס להמלצה לכאורה של התאחדות הקבלנים לחבריה להימנע מלגשת למכרזים שפרסם משרד השיכון להקמת חדרי מיגון ביישובי עוטף עזה, בשל חוסר שביעות רצון מהתנאים.
נחום: "זו מדינה חשוכה וזו אלימות של שימוש ביכולת של המדינה. נסים בובליל הוא בן אדם ישר ושליח ציבור יוצא מן הכלל, ואני לא חבר שלו. לא הכרתי אותו לפני שהיה נשיא, אני לא מקורב אליו ולא בונה לו. אני גם לא יזם, והוא הרי בעיקר מייצג יזמים. פה הוא טיפל במכרז שהיה מעוות וניסה להילחם בזה. אבל הוא נפל על אוזניים אטומות, נתן המלצה שהוא מחויב לתת כנשיא ההתאחדות, הוא בסך הכל היה צריך להגן, זה התפקיד שהמדינה נתנה לו. וכשהוא עושה את עבודתו, אז עכשיו הוא מואשם בפלילים על קרטליזציה. לדעתי זהו סימפטום של מדינה חשוכה ומינהל וממשל חשוכים.
"הנהלת ההתאחדות ניהלה משא ומתן ומספר רב של פגישות עם נציגי המדינה שפרסמה מכרז לבניית ממ"דים בעוטף עזה, בתקופת הקסאמים. בניית ממ"ד זה בטון, ברזל וכוח אדם. המדינה פרסמה את המכרז כשהמחיר צמוד למדד תשומות הבנייה למגורים. באו קבלנים שרצו להשתתף במכרז, אני לא בתוכם, ואמרו למזמינה שהמדד לא מתאים לתכולת העבודה - אמרו 'העבודה היא בטון וברזל ואת נותנת לי מדד שמורכב מנגרות ומסגרות'. מחיר הברזל נע אז בשיעור כמו אק"ג. נשיא ההתאחדות אמר למדינה 'תנו לנו הגנה על מחיר הברזל. יש הצמדה, יש מדד ברזל'. המדינה אמרה לא. מה זה המדינה? זה פקיד כלכלי, פקיד באוצר. ההתאחדות, בשביל להגן ולא בשביל קרטליזציה חס וחלילה, אלא להגן על קבלנים שאולי לא יודעים להביא את זה בחשבון ולא מבינים את רמת הסיכון, נתנה המלצה להיזהר מהמכרז הזה".
גינזבורג: "עצוב מאוד שזה קורה. אם היתה קרטליזציה בענף הבנייה הרי הייתם רואים מחירים בשחקים. בפועל, חברות הביצוע לא מרוויחות, כי תמיד יבוא המטומטם שיוריד את המחיר. המחירים נמוכים ואתם רואים כמה חברות ביצוע מתרסקות ופושטות רגל, זה לא סתם, זה אמיתי. יש בשנה עשרות חברות ביצוע שפושטות רגל ואנחנו מרגישים את זה לידינו כל הזמן. האטימות של המדינה שעושה דווקא לאנשים האלה שעובדים בחינם עושה רע מאוד לענף".
"בחו"ל אנחנו מוסרים דירה כולל מחזיק הנייר"
אחת הסיבות לעלייה המשמעותית במחירי הדירות היא ללא ספק הסטנדרט של דירות המגורים בישראל. קשה למצוא היום פרויקט חדש ללא לובי כפול, מטבח מפואר ועוד - כשכמובן הכל מתגלגל בסוף לכיס הקונה ולמחיר הדירה.
גבע: "המוצר שקוראים לו דירת מגורים השתנה לחלוטין בחמש השנים האחרונות. זה פשוט דבר אחר. כולנו מרגישים את זה. זה מתחיל בחזיתות ונגמר בריצופים, ברזים, כיורים ומטבחים - הכל. המפרטים השתנו באופן דרמטי. מחיר הקרקע עלה, יזמים צריכים לגבות הרבה כסף וכשלוקחים על דירה מיליון דולר צריך לשים מטבח שלא עולה 2,000 שקל אלא מטבח תוצרת חוץ. לאור זאת, רמת המורכבות של הביצוע ושל התכנון היא אחרת. נושא מגדלי המגורים, שכולנו מכירים אותו, שינה לחלוטין את המפרטים".
גינזבורג: "אני בונה גם ברוסיה וברומניה. שם, אולי את הקרמיקה אתה יכול לקבל בשלושה סוגים. אתה מוסר את הדירה כולל מחזיק הנייר, כולל הכל, מוכר את הדירה קומפלט ולא יכול לשנות קיר בדירה".
גבע: "היינו בסיור מקצועי בדרום קוריאה והראו לנו בגאווה שיש להם עכשיו משהו שיווקי מאוד חזק. הם נותנים לדייר לבחור בין שני גוונים- לבן או בז".
מור: "בארה"ב אתה בוחר דגם דירה ובזה זה נגמר".