בימים האחרונים החלו אזרחי ישראל לשלם ממיטב כספם את מחירה של ממשלה חלשה ושל ראש ממשלה שמוכן לחלק מיליארדים כדי לשרוד.
רק לפני 4 ימים אושר תקציב המדינה לשנתיים הבאות. לפני כן נאלץ נתניהו לשלם לחברות הקואליציה 1.1 מיליארד שקל כדי שיסכימו להעביר אותו. יתרה מזו, מפלגת ש''ס, מומחית ותיקה ומנוסה בזיהוי חולשות, לחצה וקיבלה חוק "סבסוד משכנתאות לזוגות צעירים", שלפי כל הדעות רק יעלה את מחירי הדיור, ויעלה למשק 2.6 מיליארד שקל לשנה שיגיעו רובם ככולם לכיסם של הקבלנים.
באותו ערב הפרקליטים הבינו כי אפשר לסגור עסקאות מעל ראשו של שר האוצר, והמשיכו ללחוץ. זה היה שווה להם: על אף שכרם הגבוה - יחסית לעורכי דין אחרים במגזר הציבורי - הם השיגו תוספת נאה ביותר בסך 12% ועוד הליכה לבוררות שתביא להם לפחות עוד 4% תוספת.
כבר באותם ימים עמד שלמה בוחבוט, יו''ר מרכז השלטון המקומי, בתור. אחרי מה שהוא ראה, הוא הבין שזו הזדמנות טובה כדי לאיים בשביתה ברשויות ולהרוס את תחילת השנה האזרחית, רץ לראש הממשלה והתוצאה ידועה: קיבל תוספת במענקי האיזון בסך 775 מיליוני שקל לשנתיים, ובהתאם לרצונו תאגידי המים צפויים להיעלם.
התעלמות מוחלטת
היום (א') אנו כבר עדים לשיאים חדשים הממחישים עד כמה ההידרדרות מהירה. יו''ר ההסתדרות ויו''ר התאחדות התעשיינים החליטו לבד כי שכר המינימום יעלה - בניגוד למוחלט לעמדת האוצר, ראש הממשלה ובנק ישראל.
עופר עיני ושרגא ברוש הרחיקו לכת: הם לא ביקשו את התערבות ראש הממשלה ושר האוצר, אלא פשוט התעלמו מהם התעלמות מוחלטת.
מיותר לציין כי למהלך העלאת שכר מינימום השלכות מרחיקות לכת על השכר במגזר הציבורי, הפרטי ועל המשק בכללותו. אגב, בהתעלמות של עיני יש אלמנט בוטה של זלזול: רק לפני שבועות ספורים קיבל עיני תוספת שכר נאה למגזר הציבורי, מבלי לוותר על שום דבר ומבלי להתחייב על שום רפורמה.
גם על ההסכם הזה לא הפסיק שר האוצר להתגאות. יתרה מזו, בתקציב הנוכחי משקיעה הממשלה מיליארדים בפריסה ארצית של מס הכנסה שלילי, השקעה שהותנתה באי העלאת שכר מינימום.
הערב צפויים עובדי הנמלים להיות הדובדבן שבקצפת. הם דורשים תוספת שכר מעבר לתוספות שכבר קיבלו בגין הפרטה שמעולם לא בוצעה. מי המציא את הרעיון הלא ממש מוצלח, שלפיו שופכים על עובדי חברה ממשלתית עם ועד חזק מיליארדי שקלים על חשבון רפורמה מבנית שתתחיל בעוד כמה שנים? שר האוצר דאז, בנימין נתניהו.
ברור כיום כי לנתניהו אין לא סמכות ולא עוצמה כדי להתמודד עם ועד עובדי הנמלים ולבצע את השינוי המבני שהוא ביקש אז, כאשר היה חזק ותהילת ה"רפורמטור" התנוססה מעל ראשו.
לכן נשאלת השאלה מתי, ובעיקר מי, יפסיק את אווירת ההפקרות ששוררת במשק ומאיימת לערער את היציבות הכלכלית והפיסקלית ששרדה עד כה, ועליה התגאו גם נתניהו ושטייניץ.
בינתיים לא צץ באופק אפילו "צדיק אחד בסדום", ונראה כי הממשלה הנוכחית והעומד בראשה ימשיכו לשרוף כספי ציבור על מנת לממן הסכמים תמוהים כלכלית המיועדים להשיג שקט רגעי, שיאפשר עוד יום בכיסא ולמנוע את ההתפרקות הסופית. שר אוצר חזק כדי לעצור את החגיגה הזו אין, ופקידי האוצר לא מוצאים עצמם ורצים ממשרד למשרד.