התנהגות מוסרית חיונית גם בזמן מלחמה וכיבוש, זה ברור. משום כך חשוב שתהיה השגחה על נורמות התנהגות של חיילים ומפקדים בצבא. תופעות כמו ביזה, אונס, הריגה ללא הצדקה, התעללות, הרס רכוש ללא צורך -התופעות הללו אינן קשורות בהגנה על ביטחון המדינה אלא בשחיתות מוסרית ובאובדן צלם אנוש, ויש להוקיע ולעקור אותן.
יש כמה ארגונים שמטרתם המוצהרת היא שמירה על זכויות האדם בשטחים. המטרה, כאמור, חשובה וראויה. לא בטוח שאפשר לומר אותו דבר על הארגונים עצמם ועל שיטות עבודתם. ח"כ פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו) הביאה לכנסת הצעת חוק לפיה יש להקים ועדה פרלמנטרית שתבדוק את מקורות המימון של ארגונים אלה. דוברי הארגונים, וגם אחרים מהשמאל, טוענים: רדיפה פוליטית, ניסיון לסתימת פיות.
תורמים למטרות פוליטיות
בואו ננסה להבחין בין עובדות לדמגוגיה. אין ספק שרשימת התורמים של ארגונים אלה מטרידה, שלא לומר מקוממת: האיחוד האירופי, ממשלות נורבגיה, בריטניה, ספרד, שווייץ ועוד. מדובר בממשלות, ונודף מהתרומות הללו ריח חזק של התערבות בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל.
רושם זה מתחזק כיוון שמדובר במדינות שמחזיקות בעמדות רשמיות נגד ישראל. כלומר, לא מדובר פה בתרומות למען זכויות אדם, אלא במימון לצורך קידום אינטרסים פוליטיים של ממשלות זרות. לצד ממשלות אלה מופיעים ארגונים נוצריים, שבאופן טבעי גם הם אינם ידידותיים ליהדות וליהודים.
דוברי הארגונים טוענים שאין צורך בוועדת בדיקה, כיוון שרשימות התורמים מתפרסמות בגלוי באינטרנט. האומנם? מי לידינו יתקע שמאחורי התרומות, אי שם ברובד השלישי או החמישי, לא מסתתר הון ערבי כלשהו? אולי זה לא כך, אבל איך נדע אם לא נשאל?
לא צריך להיבהל מהטענה על ניסיון לסתימת פיות. תמיד חשוב לבדוק באילו פיות מדובר ומה יוצא מהם. הזכות לחופש הביטוי אינה אבסולוטית, והיא נשללת במקרים כמו הוצאת דיבה, פגיעה בפרטיות, הסתה וכיו"ב. כלומר, פיות פתוחים אינם דבר שבקדושה ואם יש פיות שראויים להיסתם, צריך לבדוק זאת. אנשי השמאל עצמם נוהגים בדרך כלל לטעון כי מי שאין לו מה להסתיר לא צריך לחשוש מבדיקה.
רף מוסרי ורף קיומי
והכי חשוב, לדעתי: המאבק החשוב מאוד למען זכויות אדם אינו יכול להיות שווה בכל מקום. יש מדינות שאין איום ממשי על ביטחונן ועל קיומן. ישראל היא מדינה ייחודית מבחינה זו. האמירה שאנחנו מוקפים אויבים הרוצים להשמידנו, כולל כאלה המתגוררים בשטחים, היא קלישאה, אבל בעיקר עובדה.
מצבנו המיוחד אינו פוטר אותנו מלהקפיד על רף מוסרי ראוי - אבל אסור לנו להתעלם מהרף הקיומי. ארגונים העוסקים רק ברף המוסרי של צד אחד ומתעלמים מהנושא הקיומי (ומהצד השני) - ארגונים כאלה הם בעיקרם בעלי מטרות פוליטיות, ולכן בהחלט יש לבדוק מה ומי עומד מאחוריהם.