אין, אין משהו שפואד בן אליעזר יבקש וביבי נתניהו לא ייתן. הכול - רק שיהיה מבסוט. רק שיישאר איתו, שלא יתגרש, שלא יארוז את עמיתיו למפלגה - נכלוליים, רכים, פטפטנים שכמותם - ויצעד בראשם החוצה מהממשלה.
נתניהו החליט השבוע לתחזק את הזוגיות. לחדש אהבה שנתייבשה. אתמול (ה') פואד הוא השר היחיד שהוזמן ללוות את ראש הממשלה לפגישה עם הנשיא המצרי חוסני מובארק בשארם א-שייח. לפני יומיים (ד'), פרץ נתניהו את מחסום הפלדה של פורום השביעייה, החלום של כל השרים, והפך אותו באחת ל"תשיעייה". כדי להכניס את פואד, שתמיד השתוקק להיות בקודקוד מקבלי ההחלטות, נאלץ נתניהו לבלוע גם את הצטרפות השר סילבן שלום. וזה לא היה קל עבורו.
קרה עוד דבר לפני יומיים: אחרי חודשים של התחמקות וסירוב בנימוקים כלכליים ביטחוניים, הודיע ראש הממשלה שהוא "תומך בהצעת שר התמ"ת בן אליעזר", והממשלה תדון, וגם תאשר, ביום ראשון הקרוב, תוספת של 5,250 עובדים פלסטינים לבניין ולחקלאות.
פואד מאיים
עד לפני זמן מה, נראה שבן אליעזר עסק בדיבורים. כמו בוז'י הרצוג, כמו אבישי ברוורמן, פטפט על היעדר תהליך מדיני, העדר יוזמה, העדר חזון. לא יעלה על הדעת, אנחנו לא פוטו-אופ. שום דבר תכליתי. בינתיים המשיך לקיים יחסים חמים עם החרדים, עם בכירי ש"ס, גם עם ציפי לבני, שעמה הוא נוהג להיפגש מפעם לפעם בבתים פרטיים וגם ליהנות מתפקידו כשר התמ"ת. אפילו השתדל להתאמץ.
את העבודה היומיומית עושה המנכ"ל הפעלתן שרון קדמי; את המלחמה הצרכנית מרימה סגנית השר החרוצה והשקטה אורית נוקד. פואד הצטלם, גזר סרטים. והכי הוא אוהב את הסיורים. כל שבוע, לפעמים פעמיים בשבוע, הוא "יוצא לשטח" ל"סיורים". דפוס אריק שרון. גם פואד אוהב שמכנים אותו "בולדוזר". הוא עובר במוקדי תעסוקה ותעשייה. מדבר עם אנשים. דוחף. מתלהב. חם. מחבק. מסור. התלהבות השטח תואמת את פעילותו הפוליטית - הוא עדיין השר הכי חזק בעבודה בגלל כוחו ופריסתו ב"שטח".
ואז הגיע השבוע הנוכחי. במוצאי שבת התקשרו אליו עופר עיני ושרגא ברוש, סיפרו לו על היוזמה האישית, הסודית, להעלאה (מינורית) של שכר המינימום. פואד, שחשש שמדובר בתרגיל ושתופסים עליו טרמפ, אמר להם: "תעשו את זה בהסכמה עם שר האוצר".
יום א' בבוקר, 9:30, ישיבת "שרינו". שרי העבודה. לפני זה נפגשו פואד ובוז'י בארבע עיניים. פואד, לראשונה, נקב בתאריך, שם סכין על השולחן: אם עד אפריל לא תהיה יוזמה מדינית, הוא יכנס ועידת מפלגה. הפרישה בפתח. הדיווח יצא מיד. ב-10:00 ישיבת ממשלה.
במקביל, התברר לפואד שהצמד עיני את ברוש, שאוטוטו מסיימים את הקריירה הנוכחית וכבר בודקים אפשרויות, אכן סינדל אותו. אבירי השולחן העגול לא אמרו מילה ל"ידידי", כדברי עיני, שר האוצר. הם כינסו מסיבת עיתונאים והפתיעו את האומה, וכמה הם צחקו כששמעו איך נראו פניו של יובל שטייניץ כשהוכנס לו, לתוך ישיבת הממשלה, הפתק עם ההפתעה, שהוא מתנגד לה.
כך קרה שבערב, חיזק פואד את האיום שלו מהבוקר: הוא קרא לשר האוצר, המעסיק הגדול במשק, להצטרף להסכמות, ולא - הוא יחתום על צו הרחבה שיחייב גם את כל המשק הממשלתי. לאור ההתמסרות של נתניהו לפואד בזמן האחרון, יש סיכוי רב שגם זה יינתן לו.
יום ב'. ישיבת שרי הליכוד. נתניהו הבין את מסר הגט ופתח את הישיבה במסר סמוי לפואד: העברנו תקציב, סיימנו את הפרק הכלכלי, עכשיו נתרכז בפרק המדיני. בהמשך היום קבע פגישה עם חוסני מובארק. ביום שלישי התקשר לפואד והזמין אותו להצטרף אליו. ביום רביעי, כאמור, הזמין אותו להצטרף לשביעייה, כדי שזו תיהנה מהניסיון ומהידע שלו. היום, ה', בצהריים הם נחתו בשארם א-שייח.
מה פואד רוצה? אומרים שהוא, בשום פנים ואופן, לא רוצה להיות זה שיוביל את מפלגת העבודה לבחירות הבאות, כי הוא כבר היה שם. הוא בטח רוצה להיות זה שיכתיר את הבא אחרי ברק, להיות "נשיא" המפלגה. החכם המכריע. אולי זה נכון ואולי יום אחד יגיע "צו התנועה" והוא ייאלץ, בלית ברירה, להיכנע ולהוביל. בינתיים, הוא כל יכול. הסופר-מן בממשלה. שרק יגיד מה הוא רוצה, וביבי יסדר.
