קרקעות לבנייה למגורים ממשיכות להוות כר פורה לסכסוכים משפטיים, אפילו בערים כמו רמלה. למעלה משנה וחצי מאז נערך מכרז לרכישת מגרש לבניית 270 יחידות דיור במרכז העיר, ממשיכים הצדדים המעוניינים בקרקע להתדיין בערכאות משפטיות.
הפרק הנוכחי הסתיים לאחרונה בהחלטה נדירה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שפסק כי הנאמן לביצוע הסדר הנושים של חברת הבנייה רסידו, שנקלעה לקשיים, רשאי לקיים התמחרות חדשה על המגרש.
התביעה הוגשה על-ידי חברת רוזניו נגד הנאמן ונגד איש העסקים יעקב דושינסקי, בשל מחלוקת בין רוזניו לדושינסקי לגבי מי משניהם הוא הזוכה במכרז.
לפי פסק הדין, המחלוקת סביב ההתמחרות קשורה למספר גורמים, "כולל דרישות להיטלי פיתוח גבוהים מצד עיריית רמלה, צורך לפנות פולשים מהנכס ועוד".
במחצית 2009 מכר הנאמן את המגרש לדושינסקי, ולאחר מכן הגיש את החוזה לאישור בית המשפט - אך אישור בית המשפט התעכב מסיבות טכניות, שבעטיין - נוסף לטענות קשות בדבר התנהלותו של דושינסקי - טענה רוזניו לזכייה במכרז. הנאמן הסתמך על סעיף בחוזה המתיר לבטל את העסקה אם החוזה לא אושר בבית המשפט תוך 60 יום.
דושינסקי הגיש בקשה לביטול ההחלטה, משום שלטענתו אותו סעיף נועד לאפשר את ביטול המכרז רק אם התגלו בו בעיות מהותיות. הנאמן, מצידו, טען כי ביטל את המכרז לאור "הסכסוך המתמשך והקשיים שהערימה עיריית רמלה"; דושינסקי טען כי הנאמן פעל "בחוסר תום-לב נוכח עליית מחיר הקרקע", כך עולה מפסק הדין.
בסופו של דבר קבעה השופטת ורדה אלשיך כי הנאמן יוכל לערוך מכרז חדש "במועד ובתנאים שייראו לו".
ל"גלובס" נודע כי חברת "מקימים" סיכמה לקנות את המגרש מדושינסקי (שהציע 17.5 מיליון שקל על המגרש) ב-25 מיליון שקל. כעת, בכוונת מקימים לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון, כך מסרה החברה ל"גלובס".
ממסמך פנימי שהגיע לידי "גלובס" ממשרדו של בא-כוח חברת רוזניו, עו"ד יחזקאל ביניש, עולה כי ביניש (בעלה של דורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון) סבור כי יהיה זה "קשה מאד לתקוף את פסק הדין בערעור בבית המשפט העליון".
עו"ד שלום גולדבלט, המייצג את הנאמן של חברת רסידו, מסר בתגובה כי "בחוזה קיים סעיף מפורש, לפיו כל אחד מהצדדים להסכם יכול לסגת מההסכם מקום וחלפו 60 יום בטרם אישור ההסכם על-ידי בית המשפט. במקרה דנן לא מדובר על התמחרות שאושרה על-ידי בית המשפט ולאחריה הגיע מציע חדש. זהו הליך התמחרות שלא הסתיים, וממילא על-פי הדין וההלכה הפסוקה אין במקרה שכזה כל עוררין באשר להעדפת זכויות הנושים והשאת התמורה על אינטרס המציע שהצעתו טרם אושרה, וממילא הוא לא יכול היה להסתמך עליה.
"בית המשפט קבע כי די בכשלים הטכניים של דושינסקי ורוזיניו כדי להביא לדחיית הבקשות על הסף. למרות זאת התברר כי הנאמן פעל בתום-לב ובהתאם לחובתו על-פי דין. נקבע כי הנאמן לא ביטל את ההסכם מיד בחלוף 60 יום, אלא רק לאחר חודשים בהם הוא ניסה למצות את המשא-ומתן עם הגורמים שהגישו את התנגדותם להליך המכר, משא-ומתן שלא צלח - ולא מסיבות טכניות.
"נוסף לכך, בית המשפט קבע כי התנהלות המציעים היתה רחוקה מלהיות התנהלות בתום-לב. במהלך הדיון הסתבר כי טענות דושינסקי הינן הלכה למעשה טענות חברת מקימים שאינה ולא היתה חלק מההתמחרות, והיא זו שבחרה להתחבא מאחורי המציע, למנות לו את עורכי הדין, לשלם את עלויותיהם - והכול על מנת לעשות רווח קל על גבם של נושי החברות, וזאת ללא שיש להם זכות עמידה כלשהי בעניין זה. האמור הינו בבחינת 'הקול קול יעקב (דושינסקי), והידיים ידי עשו (מקימים)'".