זה שנים מתגאה ישראל בהיותה "המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח-התיכון". נראה, שלא רחוק היום שבו נתקשה להמשיך להצהיר כך, ולא מפני שיקומו באזור דמוקרטיות חדשות. די בשחיתות, בכוחנות, באלימות, בגזענות, בחוסר החמלה, ובעיקר - באי-האכפתיות של הציבור הישראלי, כדי ליצור את התנאים שיאפשרו את חיסול המשטר הדמוקרטי בישראל.
במדינה שבה יכול אדם להירצח בגלל ויכוח על מקום חניה, שהורים שולחים את ילדם לבית-הספר בלי לדעת אם יחזור בריא ושלם, מדינה שהטוטו והלוטו הם תמצית הווייתה, שלכל קבוצת קנאים קיצונית, ורק לה, המונופול על האמת, מדינה, שכל עניינה של ממשלתה הוא לשמור על שרידותה, ולא על שרידותה של המדינה, מדינה כזו היא קרקע פורייה לפשיזם.
בשבוע החולף הצביעה הכנסת בעד שתי הצעות, של דני דנון מהליכוד ושל פאינה קירשנבאום מישראל ביתנו, להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת הפעילות ומקור התרומות של שורת ארגוני "שמאל" בישראל, ביניהם "בצלם", "הקרן החדשה לישראל" ו"האגודה לזכויות האזרח בישראל".
זוהי יוזמה מסוכנת מאוד. המושגים "שמאל" ו"ימין" עבר עליהם הכלח. רוב הציבור משתייך למרכז, וכך גם רוב חברי-הכנסת. זוהי הצעת חוק שמשדרת פטריוטיזם מזויף. בתי-הכלא בישראל מלאים ב"פטריוטים" כאלה. "הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל", ונראה שיש כמה ח"כים המתקנאים בנבל ג'וזף מקארתי, ומבקשים לצאת מאלמוניותם ולעשות את תפקידם קרדום לחפור בו.
למזלנו, לא כולם כאלה. יש, למשל, אחד "עוף מוזר" מה"ימין", השר מיקי איתן, שמעז לדבר ולהצביע נגד היוזמה.
ועדת חקירה כזו לא תאפשר לנו להציג אפילו מראית-עין של דמוקרטיה. היינו צריכים, כנראה, את בתו של לה-פן שמתבטאת בנושא, כדי שתציג מולנו את הפרצוף המכוער הניבט מהמראה.
והיכן היה בכל זה ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו? על-פי התקשורת, הוא עודד את ח"כ דנון להגיש את ההצעה, ושותק אל מול חזיון האימים הזה. האם זה יכול היה להתרחש אצל מנחם בגין, האיש שאיננו חשוד בחוסר הפטריוטיות שלו? האם נתניהו שכח את לקח רצח רבין?
קו ישיר, גם אם סמוי מן העין, מוליך מרצח רבין להצעות הנלעגות והמסוכנות האלו. נתניהו לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו, וגם לא חברי-הכנסת שתמכו בהצבעה ואלה שנעדרו ממנה.
שאיש לא ישגה באשליות. יש כאן מסע מתוכנן היטב לחיסול כל מה ומי שעומד בדרכם של חוגים קיצוניים מהחברה הישראלית, והוא גם לא ייעצר כאן. אם זה יכול היה להתרחש במדינות עם מסורת דמוקרטית ארוכה כארה"ב, זה עלול להתרחש במדינה כמו שלנו, עם מסורת דמוקרטית צעירה ושברירית.
מדינה שלא זוכרת מהיכן באה, וגם לא יודעת לאן היא הולכת, שמצעד האיוולת של מנהיגיה מוליך אותה לעברי פי-פחת, מדינה שהיא וגם חלק מאזרחיה מתנכלים לנכים, לחלשים, לזרים, לאתיופים, לרוסים, לערבים, לשונים ואפילו לחתולים, למדינה הזו ולדמוקרטיה שלה אין תוחלת.
רוח רעה מרחפת מעל ישראל, שהיוזמה הנוכחית, כמו גם כמה ממכתבי הרבנים, הצתות מסגדים, עקירת עצי זית ועוד, הם חלק קטן מביטוייה.
הסכנה, שמיעוט קטן ככל שיהיה אך נחוש ומוכן להשתמש בכל כלי שיימצא בידו, דמוקרטי או לא, כדי להשיג את מבוקשו - כשמולו רוב דומם, שותק, שלא מוכן להרים את כפפת ההתנגדות - היא סכנה ממשית הרבה יותר ממה שמתארים להם הרבה אנשים שקוראים כרגע את המאמר.
במדינה שסועה בין יהודים לערבים, דתיים לחילוניים, עשירים לעניים מרודים, לא צריך יותר מניצוץ כדי להדליק את אש התבערה. או אז יופיע האיש ה"חזק" ההוא הפשיסטי, מושיע ישראל. הדמוקרטיה, במדינה שרבים מאזרחיה אינם מקבלים אותה - שבירה מאוד.
די במיעוט נחרץ מול רוב אדיש כדי שהפשיזם ימצא את דרכו גם אלינו.
עוד לא מאוחר לעצור אותו, אבל זה מחייב התגייסות, גם של הסקטור העסקי, שרבים מהנמנים עימו הם קוראי "גלובס".
הכותב הוא יו"ר בית ההשקעות מיטב