במושגי אינצ'ים, טוקבקים וכותרות, ח"כ שלי יחימוביץ' היא לא פחות מסופרסטאר. מלכת הביצה, נערת הגלגל. המקלדת המושחזת שלה ומוחה הקודח והפעיל משגרים בקצב מסחרר סינקים חתוכים היטב למהדורות הטלוויזיה, ראיונות מתוזמנים ומתוזמרים ברדיו וכותרות מרשימות שמצליחות לערבב פנימה כל שם מעורר עניין - מבר רפאלי ועד יצחק תשובה.
אבל בתוך ים העשייה התקשורתית שמקדמת עשייה פרלמנטרית מרשימה, עשירה ומבורכת באמת - לא מצאה לה חברת הכנסת יחימוביץ' פנאי לעשות אקט המתחייב מהאג'נדה שלה: להגיע לכסאה במשכן הכנסת, להעביר את האצבע המסמסת שלה מהמכשיר הסלולרי לעבר מכשיר ההצבעה - ולנסות לעצור פגיעה משמעותית בחופש הביטוי וההתאגדות במדינת ישראל.
יחימוביץ' לא לבד: בשבוע שעבר, עת קיבלה הכנסת החלטה נתונה במחלוקת שיש בה משום דה-לגיטימציה לארגונים פוליטיים במדינת ישראל, נעדרו מהאולם חברי כנסת שחרתו את הנושא על דגלם - וברגע האמת היו כנראה עסוקים במשימות נעלות יותר.
יו"ר האופוזיציה ציפי לבני לא היתה שם. גם לא ח"כ עמיר פרץ, וגם לא אבישי ברוורמן או דניאל בן-סימון. 30 חברי כנסת של העבודה וקדימה פשוט לא הופיעו לרגע ההצבעה על אף הדיון הציבורי שעוררה, מורכבות של ההחלטה והמשמעויות השנויות במחלוקת שלה על לגיטימיות הפעילות הפוליטית והשיח הציבורי בישראל והזכות להשפיע על דרכו של המשטר באמצעות פעלתנות ומחאה.
לבני, יחימוביץ', פרץ, בן-סימון, ברוורמן וחבריהם העדיפו להשאיר במערכה על חופש הביטוי בשיח הפוליטי בישראל את חנין זועבי, אחמד טיבי ודב חנין, ובכך קבעו גבולות גזרה מסוכנים ומדאיגים בדיון סביב החירויות הבסיסיות הללו.
זועבי, טיבי וחנין הם סמל השמאל הקיצוני והסהרורי, ולכן, כשהם - ולא ה"שמאל הלגיטימי" - מתנגד להצעה, היא נהפכת ללגיטימית.
לצד אותם חברי כנסת מהמפלגות הערביות, נותרו בקרב כמה אמיצים שהסכימו ללכלך את הידיים: ח"כ ניצן הורוביץ שהתקשה להסתיר את הזעזוע שלו מהסיטואציה, ח"כ שלמה מולה ואחרים בהם נחמן שי, מאיר שטרית, גדעון עזרא, מיכאל איתן ושלום שמחון.
ההצעה להקים ועדת חקירה שתחקור פעילים פוליטיים בשל השתייכותם לפלג מסויים באופן גורף מקוממת ועם זאת - בשם אותו חופש ביטוי עליו ניסו להגן קומץ חברי כנסת מהשמאל והמרכז שנאותו לנסות לעצור את זרם הדה-לגיטימציה בחברה הישראלית - אין ספק שזכותה של ח"כ פאינה קירשנבאום הנכבדה מישראל ביתנו להעלות אותה בפני המליאה.
השאלה היא האם זכותם המוסרית של הניצבים בראש המחנה המותקף לרדת למחתרת ברגע שהעניינים נעשים קצת יותר מלוכלכים. ובכלל, האם הגיוני שכל כך הרבה חברי כנסת ידירו רגליהם מדיון כל כך עקרוני, תהיה עמדתם אשר תהיה.
ההחלטה האחרונה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית היא הידרדרות נוספת במדרון חלקלק שבו בשם המאמץ החשוב (באמת) להימנע מאנרכיה ולהתמודד עם נסיבות פעולה קיצוניות במישור הביטחוני, נזנחים עקרונות דמוקרטיים בסיסיים - מדרון, שמחייב את מי שמנופפים בדגל הליברליות והנאורות לשים את כל כובד משקלם במרכזו כדי לעצור את הסחף ולא רק לעמוד בצד הדרך ולעשות רעש.
נכון, לתקוף את יצחק תשובה ומשקיעי הגז זה הרבה יותר סקסי מלצאת כנגד פאינה איך-שלא-קוראים-לה וקצת קשה לשלב בפוסט או בהודעה לעיתונות נגדה את בר רפאלי - אבל אולי, ח"כ יחימוביץ', עוד נגלה שבעיתונות שלנו גם ניסיון להגן על חופש הביטוי שווה כותרת.
תודה לידידי המערכת בפייסבוק - עידן רינג, יגאל שתיים, תומר קרמן , נוני טל שהדיון שבו פתחו והשתתפו ברשת החברתית נתן את ההשראה לכתיבת טור זה