1. נראה כי הרוח הנושבת בתעשיית הון הסיכון משנה את כיוונה - לאחר שנתיים שבהן קרנות הון סיכון לא גייסו כספים ויזמים חיפשו מקורות מימון חלופיים, בשבועות האחרונים ישנם יותר שותפים בקרנות ומנהלי חברות שמוכנים להודות שאולי, רק אולי, המשבר מאחורינו.
מי שאינו אופטימיסט גמור יגיד, ובצדק - המשבר לא נגמר עד שנראה שחברות ישראליות רבות נמכרות ומונפקות, ובמחירים משביעי רצון. אמנם כרגע זה עוד לא המצב, אך נראה כי מספר האנשים שטוענים ששנת 2011 תחזיר מעט מהכבוד האבוד של היי-טק הישראלי, שנראה גם נראה עסקאות רכישה שמנמנות, הולך וגדל.
2. אחת החרדות של ההיי-טק הישראלי בשנים האחרונות היא שמאות אלפי המהנדסים ההודים והסינים יציפו את שוק הטכנולוגיה העולמי וייתרו את המהנדסים הישראלים.
השבוע פורסם דו"ח של פירמת רואי החשבון PwC ישראל המסכם את העשור, וממנו עלה כי עלותו של מהנדס ישראלי אכן יקרה בין פי 2-3 מעלות מהנדס סיני או הודי, וכי תקציבי פיתוח של חברות בינלאומיות רבות אכן זורמות לכיסם של המהנדסים ההודים. אבל, למרות עלותו הגבוהה יותר של המהנדס הישראלי, יש לו יתרונות שעבורם התאגידים הגדולים מוכנים לשלם.
אחד מהיתרונות הללו הוא שבישראל יש מערכת אקולוגית שלמה סביב חברות הסטארט-אפ - רגולציה ידידותית יחסית, חברות דומות בתחום בשלבי התפתחות שונים, נוכחות של חברות רב לאומיות גדולות, משקיעים ונותני שירותים שונים, שלא במקומות אחרים.
בנוסף, לא מעט מהמהנדסים הישראלים מגיעים לשוק העבודה הפרטי אחרי שצברו ניסיון בשירות הצבאי. ישנם הרבה מהנדסים ששירתו ביחידות בעלות אופי טכנולוגי, כמו ממר"ם או יחידות הטכנולוגיה של חיל המודיעין. כלומר הם לא "בשר טרי" מהאקדמיה, שצריך להתאים את השכלתו למצב האמיתי בשוק.
הנקודה האחרונה שמשחקת לטובתו של המהנדס הישראלי הוא שעלותם של המהנדסים ההודי והסיני נמצאת במגמת עלייה; לא לנצח היא תישאר כה נמוכה, ואז המאבק על התקציבים יהיה ראש בראש, והיתרון ישוב לישראלים. אך מערכת החינוך הישראלית צריכה לשם כל להמשיך להנפיק מהנדסים בקצב גבוה.
3. ואם כבר הזכרנו מדינות שמעבר לים, מודל המימון של חברות טכנולוגיה שם נראה כך: מימון ראשוני ממשקיעי אנג'ל או משפחה וידידים, המשך גיוס הון מקרנות ההון סיכון, ואם החברה שרדה את התלאות - קרן פרייבט אקוויטי תוסיף עוד כמה עשרות מיליוני דולרים שיהפכו את החברה לענקית.
ואצלנו? לפי הסיכום של PwC ישראל: מספרן של קרנות ההון סיכון המקומיות נחתך בחצי - מ-44 קרנות פעילות ל-20 שפעילות כיום. זהו נתון מרעיש, אך הדו"ח לא סיפר על האלטרנטיבות שקמו לקרנות שנפלו.
נזכיר, כי בסוף שנות ה-90 הקרנות הפעילות השקיעו בעיקר בחברות עובריות, משמע כאלה שאמורות להגיע לשוק כשנתיים-שלוש לאחר הקמתן. אך יותר מעשור חלף מאז ואותן קרנות עברו להתמקד במימון שלבים מאוחרים יותר, כשהן מפנות את מקומן לאנג'לים ולאנג'לים חכמים, למשרדים משפחתיים, לבעלי הון עם אסטרטגיית השקעות בחברות טכנולוגיה עובריות, ועוד.
כעת התעשייה צריכה שתתפתח כאן שכבה של משקיעים בחברות הבשלות מאוד, משקיעי פרייבט אקוויטי למשל, וישראל תוכל להפוך לשוק נורמלי (יחסית) שבו משקלן של קרנות ההון סיכון אינו כה גדול ומשמעותי, וחברות ענק יכולות לגדול בה.