הדרך לגיהינום, אומרים, רצופה בכוונות טובות - אך השבוע הסתבר שגם הדרך לתל-אביב מלאה בכאלה.
חנוכת הנתיב המהיר על כביש מספר 1 בכניסה לעיר לוותה בהרבה הבטחות שנועדו להוכיח לציבור שמדובר בפרויקט מהזן הטוב: כניסה חינם לכלי רכב מלאים המסיעים 4 אנשים כדי לעודד הפחתה בעומס המכוניות, הבטחת מהירות נסיעה מינימלית של 70 קמ"ש בכל שעות היום, שאטלים חינם ומערכת הרשמה אלקטרונית מתקדמת.
על הנייר זה נשמע מצוין, עד שמעבירים להילוך ראשון ודוהרים לעבר השורה התחתונה, זו שמבשרת על כך שהפרויקט השאפתני פספס, נכון לעכשיו, את המטרה שלשמה הוקם - הפחתת העומס בכניסה למטרופולין.
ברגע האמת, בצוואר הבקבוק בכניסה לנתיבי איילון ממזרח, נותרו החל מהשבוע הנהגים עם נתיב ציבורי אחד פחות שגורר פקק ארוך מתמיד - רק שעכשיו מהחלון יוכלו לראות את חבריהם בעלי האמצעים מנופפים להם לשלום מהנתיב החדש. ועוד לא דיברנו על מערכת ההרשמה שקרסה, המוקד הטלפוני שלא עונה ואתר האינטרנט שלא מתפקד.
כל התקלות הטכניות שאפיינו את הכביש ברגעי הלידה שלו הן טבעיות, וייעלמו תוך כמה שבועות. יכול אפילו להיות שבטווח הבינוני הנהגים בכביש 1 אכן ירגישו סוף סוף את השינוי המובטח. מה שלא ישתנה זה היכולת של מקבלי ההחלטות אצלנו לפספס באופן סדרתי את נקודת היעד ולהתחיל לשכנע את כולם שהפנייה הלא נכונה שהם לקחו היא הדרך המושלמת לפתרון.
אבל אין מה לדאוג. בכנסת הרי מבטיחים לנו שהנהג הישראלי יפנים התנהגויות חדשות: יחלוק נסיעות עם קולגות, ישלם 70 שקל בשביל נסיעה אם צריך, יחנה מחוץ לעיר באמצע שומקום וייקח אוטובוס. וגם אם לא - בשביל זה הרי חונכים פה אוטוטו רכבת תחתית, נכון?