הבטחנו מדי פעם מילה טובה, הבטחנו מדי פעם לפרגן להצלחות, לכתוב על נקודות אור, על אנשים שעשו את זה, שדוחפים לשינוי, שמסמלים תרבות של יזמות וחדשנות.
על רקע הבעיות המורכבות של ישראל, הן החברתיות והן הפוליטיות, הכי קל והכי טבעי להיסחף בזרם העכור ובתפיסה העקומה שהכול כאן שחור משחור. הכי קל להתמכר באובססיביות לקולות הנהי והבכי של נביאי הזעם המבשרים מדי יום על אובדנה על מדינת ישראל, אם לא בשנה-שנתיים הקרובות אז בעשור הקרוב.
למרות הקלקולים, למרות העובדה שלא מעט תחומים זקוקים לטיפול שורש, למרות המשיכה האנושית והטבעית לקטר ולהתלונן - יש כמה דברים שראויים למילה טובה. דברים שמתרחשים הרחק מאור הזרקורים, נבנים בעבודה שחורה, יומיומית, תוך מחויבות לבניית עסקים יציבים.
בסופו של דבר, התקדמות עסקית לא נרשמת בדרך כלל בניצחונות מידיים שכובשים את הכותרות במדורי הכלכלה, אלא בצעדים מצטברים ואפורים הדורשים אורך נשימה ועבודת צוות.
לתקשורת, אנו מודים, יש חלק לא קטן בצימאון לכותרות רגעיות, לדמויות ססגוניות ולאקזיטים מהסוג של גרופר השבוע, אקזיט פצפון יחסית, שזכה לעשרות עמודים, עשרות אלפי מילים וחשיפה מרשימה בטלוויזיה, רק משום ששכר לעצמו יחצ"ן שיודע לעשות את העבודה.
הנה העסק שלא יגיע לטלוויזיה, שראוי למילה טובה, והרבה יותר מרשים מהאקזיט המכובד כשלעצמו של גרופר. בחרנו להציג אותו בכמה נקודות.
מיליארד דולר: זה (כמעט) השווי שאליו הגיעה השבוע חברת ההיי-טק מלאנוקס , שווי דומה לכל אחת משותפויות הגז המעורבות בקידוח לוויתן, בהבדל אחד פעוט ומהותי: מלאנוקס רווחית זה שנים.
החברה הוקמה לפני כ-12 שנה, הונפקה בשנת 2007, מוכרת למעלה מ-100 מיליון דולר בשנה ורווחית כבר מ-2005. כלומר, למלאנוקס יש יכולת מוכחת של ייצור רווחים, לא ייצור חלומות. יש לה יכולת מוכחת לתרגם יזמות וחדשנות לדברים הבסיסיים של הכלכלה - לקוחות, מכירות ורווח. וחשוב מכול: מלאנוקס הולכת ומסתמנת כאחת מחברות ההיי-טק הישראליות שעשויות לשנות את תמונת המצב העגומה של הצמחת חברות היי-טק בינוניות בישראל.
למעשה, ב-10-15 שנים האחרונות, אחרי העידן של אמדוקס, צ'קפוינט, נייס, ורינט, אי.סי.איי ואורבוטק, לא צמחה חברת היי-טק ישראלית רצינית, עם רמת מכירות של יותר מ-150 מיליון דולר בשנה ורווחיות יציבה לאורך שנים.
משה ליכטמן, נשיא המו"פ של מיקרוסופט, מתח השבוע בראיון ל"גלובס" ביקורת על ההתמקדות בסטארט-אפים ובאקזיטים. ההסתפקות בהקמת מאות סטארט-אפים מדי שנה, אמר ליכטמן, היא דינמיקה שתוביל לנזק משמעותי אם לא להרס של התעשייה לטווח הארוך.
החברה הישראלית, הוסיף ליכטמן, מזהה את האקזיט המהיר כהצלחה, ומניסיוננו בתקשורת, יש לא מעט מן הצדק בדבריו. בכל אקזיט, בכל מכירת סטארט-אפ, יש נוהל קבוע: צילום של ערימת חבר'ה צעירים מאושרים שהסתדרו בחיים, סיפור ההתעשרות המהירה והכסף שיגיע לחשבון הבנק של היזמים. שלא יהיה ספק: מדובר בסיפור עיתונאי מרתק, עם רייטינג קריאה גבוה, אבל הסיפור המשעמם של מלאנוקס הרבה יותר קריטי לתעשייה ההיי-טק בפרט ולמשק בכלל.
בנייה של 10 מלאנוקסים לאורך העשור הקרוב חשובה הרבה יותר ממאגר לוויתן או מעוד אקזיט של עוד סטארט-אפ, גדול ככל שיהיה. היא חשובה יותר לייצוא, חשובה יותר לתעסוקה וחשובה יותר ל"תמלוגים" שתקבל המדינה (במקרה של מלאנוקס מסי חברות ועבודה).
כ-40% מהייצוא הישראלי, פחות או יותר, מקורו בתעשיות עתירות ידע. מדובר במספרים שנעים בסביבות ה-20 מיליארד דולר ומעלה בשנה, ומגמדים כל מספר שהתעופף סביב הייצוא העתידי של הגז מלוויתן, שינוע, אם בכלל ועוד כמה שנים טובות, ל-2-3 מיליארד דולר בשנה. אבל בניית מלאנוקסים היא לא מטרה טובה בשביל עדר הח"כים הפופוליסטיים שמלהגים סביב נושא הגז. היא לא מוכרת היטב, היא משעממת ואי אפשר לתפוס באמצעותה כותרת טובה בעיתון.
שבבי אינפיניבנד: זה התחום שבו מתעסקת מלאנוקס ואף שולטת בו בעולם. בואו נודה, זה מושג שובר שיניים, שקשה לכולנו התחבר אליו. בעזרת כתבי ההיי-טק של "גלובס" ננסה ביחד לצלוח אותו: מדובר בטכנולוגיה הכי טובה לקישוריות מהירה וחיסכון באנרגיה בין שרתים במרכזי מחשוב ואחסון נתונים גדולים. מדובר בשרתים, מחשבי ענק המצויים בתוך הארגון ומרכזים את כל המידע שעובר בו.
מלאנוקס ניסתה בעבר להתרחב באמצעות רכישות של חברות ישראליות כדי לבסס פה ענק שבבים כחול-לבן. המו"מ עם קופרגייט ואחרות לא צלח, אבל בסוף השנה שעברה היא רכשה את וולטייר הישראלית תמורת כ-220 מיליון דולר ויחדיו תמכור החברה הממוזגת ביותר מ-200 מיליון דולר בשנה, מסה שכבר נחשבת משמעותית. הרכישה היא חלק מהחזון של מלאנוקס: להקים חברה שתמכור במיליארדים.
את כל זה מתכוונת מלאנוקס לעשות מהמרכז שלה ביקנעם, "פריפריה", כפי שאוהבים לכנות זאת. היא מעסיקה כעת, בלי וולטייר, כ-350 עובדים, 8% מהם ערבים, יש לה שלוחות בתל חי בגליל העליון ובתל אביב והיא מתכוונת לפתוח בקרוב מרכז פיתוח ברמאללה.
עשרות מיליוני דולרים: זה ההון המוערך שצבר המייסד והמנהל של מלאנוקס לאורך הקריירה שלו. עם הון כזה אפשר לפרוש לפנסיה או לדלג לעוד אתגר, לעוד הקמה של סטארט-אפ ולעוד אקזיט, כפי שיזמים רבים נוהגים. אחרי הכול, עם בעל מניות כמו אורקל, ענקית המחשוב שמחזיקה 10% ממניות מלאנוקס, ועם שליטה כל-כך דומיננטית בשוק שלה, אפשר להניח שהחברה קיבלה כבר הצעות לרכישתה. הייתה לה הזדמנות לקבל כותרת ענקית על אקזיט ענק ולמייסד שלה לזכות בתהילת עולם. זו לא הדרך שהוא בחר בה, לפחות בינתיים.
איל ולדמן, 49, הוא האיש, הרוח והחזון מאחורי מלאנוקס. הוא עבר בתפקידי הנדסה שונים באינטל, נמנה עם מייסדי גלילאו ושימש בה כסגן נשיא להנדסה. הוא פרש להקמת מלאנוקס כשנה לפני שנמכרה למארוול האמריקנית תמורת 2.7 מיליארד דולר במניות.
ולדמן מצהיר, שוב ושוב מצהיר, שהוא רוצה לבנות ענקית שבבים ישראלית, שמלאנוקס מסוגלת להכפיל פי 10 את מכירותיה בשנים הקרובות ולהגיע למכירות של מיליארדי דולרים.
יש כאלה שיאמרו שולדמן מצויד בביטחון עצמי עודף, בשאפתנות יתר ואף במגלומניה, אבל זה בדיוק מה שאנחנו צריכים בשביל להקים פה עוד חברות היי-טק בינוניות ולבסס את התשתית הטכנולוגית של ישראל.
זה סיפור "משעמם", לא סוחט אמוציות ואשליות כמו סיפורי הגז, לא מרגש לכאורה כמו האקזיט הפצפון של גרופר, אבל זה הסיפור האמיתי מאחורי יצירת עסקים בישראל.
