חדי האוזן, שמצליחים לשרוד את נאומיהם של ראשי קדימה בתקופה האחרונה, עלולים להתבלבל ולחשוב שיום הבוחר ממש מעבר לפינה: ח"כ יואל חסון מכנה את רה"מ, בנימין נתניהו, בכל נאום "ראש הממשלה היוצא", ואילו יו"ר קדימה, ציפי לבני, קוראת לבחירות מעל כל במה.
על-אף שמדובר במצג שווא, למשרדי הפרסום של קדימה הצ'קים כבר נכנסים, ומדי כמה ימים מודיע עוד "כוכב" על הצטרפותו למפלגה. אחרי דן חלוץ ואליק רון, הודיעו היום (ה') יעקב פרי וגלעד שרון על קפיצתם על העגלה.
במערכת הפוליטית סבורים שקדימה משחקת בנדמה לי, בעיקר עם עצמה. אחרי שעבר התקציב הדו-שנתי, עומדת הממשלה בפני מציאות פוליטית חדשה. אם לא ייעשה שום מהלך קפריזי ובלתי צפוי מצד אחת השותפות הקואליציוניות, רה"מ הוא היחיד שיוכל להוביל לבחירות, לקבוע מתי הן יתקיימו ועל איזו אג'נדה.
גם אם הקואליציה תעורער ומספר האצבעות של חבריה יירד ל-61 או 64, היא עלולה להשתגע בהצבעות, אבל לא ליפול. פרישה של העבודה מהממשלה עלולה להוביל לגסיסה איטית, אבל לא למוות.
בכיר בקואליציה העריך בקולו בשבוע שעבר כי הממשלה לא יכולה ליפול בשנתיים הקרובות. מדבריו אפשר היה להבין גם את מה שלא אמר: לפי הערכתו, הממשלה לא תשרוד את מארס 2013, מועד התקציב הבא. במילים אחרות, הממשלה כבר סימנה לעצמה את הדדליין. רה"מ, שיודע שממשלה שסוגרת ארבע שנים בישראל היא תרחיש דמיוני, היה חותם על ההערכה הזאת בשתי ידיים.
אותו בכיר בקואליציה, נחשב לפסימיסט. כזה שתמיד הולך על התרחישים הכי גרועים. הוא חזה שקדימה לא תתפרק, צינן את הרוחות כשבליכוד צהלו וחשבו שהמהלך יצלח, צפה את המשבר עם החרדים בסוגיות הגיור והזהיר מפני האולטימטומים של אביגדור ליברמן. הוא נביא הזעם של רה"מ, זה שמביא לו את הבשורות הרעות ומשחיר תמונות ורודות, ולכן, ההערכה האופטימית הזו, נופלת אצל נתניהו על אוזניים קשובות.
פיס לאורלב?
יום אחרי שעבר התקציב נכנס ללשכתו של רה"מ יו"ר הקואליציה, ח"כ זאב אלקין, והשניים החליטו על שורה של צעדים פנימיים וחיצוניים לחיזוק הקואליציה. לאחר שהתקררו מעט היחסים בין נתניהו לליברמן, נשלח אלקין למשימת התיווך.
עד לפני שנה לא ספר ליברמן את אלקין. היום המצב קצת שונה. הוא מחשיב אותו לפוליטיקאי מוכשר. לא משנה איפה יסיים אלקין בבחירות הבאות - בליכוד או בישראל ביתנו - עבור נתניהו וליברמן הוא האבי נמני של "ארץ נהדרת", מדבר את "שני השפות".
המשימה השנייה ביומנו של אלקין היא הבית היהודי. המפלגה הכי זניחה וקטנה בקואליציה, עם הבעיות הפנימיות הכי גדולות. כמה קטנה ככה בעייתית. נתניהו סבור שח"כ זבולון אורלב, הוא הבעיה האמיתית בסיעה. פעם השניים היו חברים, אלא שהאיש שהיה קרוב אליו, הפך לאיש הכי מציק, ולכן חייבים למצוא לו פתרון.
אומרים על אורלב שכמספר 2 הוא תמיד הורג את מספר 1. זה היה נכון לגבי יצחק לוי ואפי איתם במפד"ל, ועכשיו הוא עושה לבוס הנוכחי שלו, השר דניאל הרשקוביץ, את המוות.
אורלב לא יודע להיות מספר 2, אבל מצד שני גם לא מספר 1. בסביבת נתניהו סבורים שאם יוצע לו תפקיד מפתה כיו"ר מפעל הפיס, למשל, יפנה אורלב את הזירה, ואז ניסן סלומיאנסקי, שרק מחכה לרגע, ייכנס לכנסת במקומו והעסק יירגע.
ביטחון ליעלון?
אחרי המהלך בבית היהודי, נשאר רק לטפל באיחוד הלאומי, שאת חימום המנועים לקראת כניסתם לקואליציה אפשר היה לראות ערב אישור תקציב המדינה: הח"כים אורי אורלב ויעקב כץ (כצל'ה) כבר קיבלו תקציבים, שהביאו לתמיכתם ולהפשרת מערכת היחסים.
גם התרחיש שמפלגת העבודה תצא מהקואליציה והאיחוד הלאומי לא ייכנס לממשלה, לא מוציא את נתניהו משלוותו. כצל'ה הודיע לא פעם שהוא יהווה רשת ביטחון עבור נתניהו, גם אם יישאר בחוץ.
באחרונה החל יו"ר האיחוד הלאומי להפציר בנתניהו לדחוק את שר הביטחון, אהוד ברק, מהממשלה. ברק הוא יו"ר ועדת השרים לענייני התיישבות ומתוקף תפקידו הוא זה שחותם על היתרי הבנייה בשטחים. את האיחוד הלאומי לא ממש מטרידים נושאי דת, חברה או כלכלה, אלא רק דבר אחד: יישוב הארץ. וכשהמטרה מקדשת את האמצעים, כל מה שנותר זה להזיז את ברק מתפקידו ולהפקידו בידי משה (בוגי) יעלון, למשל.
מבחינתם, להשאיר את ברק כיו"ר הוועדה זה כמו לתת לאוהד הפועל לשפוט במשחק של ביתר י-ם. כשהוא מתנגד להתיישבות בשטחים מתוך אידיאולוגיה, איך יוכל לאשר בנייה?
נתניהו יודע שגם אם יעמוד בראש ברית של חלשים - ליכוד- ש"ס-ישראל ביתנו-בית יהודי, עדיין תהיה לו ממשלה חזקה. כל מי שידחוף להפלת הממשלה ייענש: הוא גם ייזכר כמי שהפיל את הימין, ואולי אף חלילה זה שהביא לשלטון את השמאל.