יותר מ-15 שנה חלפו מאז קריסתה של חברת קווי אשראי של הלהטוטן הפיננסי יובל רן, אך שרידי הפרשה ממשיכים להדהד בין כתלי בית המשפט. תביעת המפרקים של קווי אשראי נגד מנהלי החברה הוגשה בשנת 2004, ובמסגרתה נתבעים רן, קובי מימון, חיים צוף ואחרים להשיב 500 מיליון שקל לקופת הפירוק.
חלק מהנתבעים בפרשה הגיעו במשך השנים לפשרה עם המפרקים, ונמחל להם חלק מהחוב, ויתר הנתבעים מנהלים עדיין מאבק משפטי מול המפרקים. חיים צוף הוא הנתבע המרכזי בפרשה, כיוון שקובי מימון לא מחזיק באופן רשמי במניות של אף אחת מקבוצת החברות, שהקים יחד עם חברו מילדות בפתח תקווה. על חורבות קוו אשראי, שהחזיקה במניות השליטה בקבוצת יואל-ישראמקו, בנו השניים אימפריה של חיפושי נפט ונדל"ן, אשר נסחרת בבורסה לפי שווי של יותר ממיליארד שקל.
השליטה בשותפות החיפושים ישראמקו, בעלת חלק מתגלית הגז "תמר", היא המעניינת מבין נכסי הקבוצה. התגלית אף הצליחה לעורר מתרדמתו את יובל רן עצמו, שחי ביוסטון הרחוקה מאז נמלט מהארץ והשאיר אחריו חובות כבדים. רן טוען, כי מימון, צוף ושותפם הוד גיל היו שותפיו בעסקי התמונות בארה"ב, ושהוד הוא איש קש של מימון בעסק הזה.
פניו של הוד גיל נחשפו היום לראשונה בציבור במהלך דיון בבית המשפט המחוזי בת"א, בבקשתו לבטל פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, המחייב אותו לשלם לקופת מפרקי קווי אשראי 8 מיליון שקל. גיל, המיוצג על ידי עוה"ד זוהר לנדה, רמי קסלר ודנה קנז, טען כי "יובל רן פתח חברה בשמי, וזייף את חתימתי לאחר שעזבתי את ארה"ב. תבעתי אותו והוא הגיש נגדי תביעה כנגד".
"מגוחך, הזוי, לא נכון ושקרי"
שמו של הוד גיל צץ ועלה לראשונה בשנת 1995, כשרכש את השליטה בחברת פוליגון הציבורית. כיום הוא מחזיק ב-35.4% ממניות החברה, אשר נסחרת לפי שווי של 52 מיליון שקל. מימון מחזיק ב-10.2% ממניות החברה, שמשרדיה שוכנים ברחוב הגרניט 8 בפ"ת - מטה קבוצת יואל-ישראמקו.
שנתיים לאחר רכישת השליטה בפוליגון מכרה החברה את פעילות הטקסטיל המסורתית שלה - חלקה למפעל קשת בדים של נפטא מקבוצת יואל - והעבירה את משרדיה מחיפה לפ"ת. בד בבד רכשה פוליגון קרקע של כ-70 דונם באזור התעשייה סגולה בפ"ת, ובדיווח נמסר שהמוכרת היא חברה הרשומה בפנמה. לפוליגון יש כיום מספר נכסי נדל"ן מניב וקרקעות בפתח תקווה, קרקע של 12 דונם בחוף שמן בחיפה (חניון למשאיות ולכלי רכב כבדים), וקרקע בת 49 דונם שנרכשה בשנת 2007 מידי הוד גיל עצמו.
גיל הצטייר היום בבית המשפט כחייל נאמן של מימון, והרעיף עליו שבחים: "הכתבות נגד קובי מימון הן רכילות... מדובר באיש עשייה חרוץ, שעובד כל יום משש בבוקר עד הלילה". גיל, כמו חיים צוף, מבקש לדחות על הסף את פסק-הדין נגדו, בטענה שכתב התביעה כלל לא הגיע לידיו.
גיל מחזיק בדרכון הולנדי, ולטענתו אינו חי בישראל כבר 25 שנה. המפרקים של חברת קווי אשראי פנו לחברת פוליגון, לאשתו של גיל, לאמו, לאחותו ולכתובות שהיו רשומות על שמו, אך לא הצליחו לאתר אותו. רק לאחר שניתן פסק-דין מפורט נגדו בחודש מאי השנה, הוא טרח להתייצב בבית המשפט, אך טען היום שניתן היה לאתר אותו בקלות בהולנד. את ההאשמות נגדו הוא דוחה על הסף. "זה מגוחך, הזוי, לא נכון, שקרי ולא היה", סיכם.
"לכבות את מכשיר ההקלטה"
רו"ח חיים רבינוביץ', שייצג את מפרקי קווי אשראי, סתר את דבריו של גיל: "רק אדם שבורח מאימת הדין יכול לדווח לרשם החברות במשך יותר מ-20 שנה על כתובת שהוא לא נמצא בה. איך אדם שמחזיק בחברה בשווי של יותר מ-50 מיליון שקל נותן כתובת לא נכונה? אני בטוח שגם השופט מתרשם מההתפתלות, ההתחמקות וחוסר האמינות בעדות של הוד גיל, כמו שהיו בעבר בעדויות של חיים צוף ושל אביו".
לרבינוביץ' יש דעה מוצקה על גיבורי הפרשה: "אמרו לנו 'אל תתייחסו לחיים צוף או להוד גיל - כולם אנשי קש של קובי מימון ועושי דברו'. לקובי מימון אין אפילו אופניים שרשומים על שמו בישראל. הבעיה היא שאנשים פחדו, וביקשו מאתנו לכבות את מכשיר ההקלטה".
חילופי הדברים בין גיל למפרקי קווי אשראי, עוה"ד יצחק מירון, איתמר מירון ואלעזר אלעד, היו חריפים: "אני לא איש קש של אף אחד, ולא עושה דברו של אף אחד. בסך הכול עזרתי ליובל רן בארה"ב". רן טען שהקשר עמו נותק, לאחר שמימון וצוף הבינו שהם אינם צריכים אותו יותר. גיל טען שהדבר אינו נכון, ולדבריו יש מיילים שמוכיחים זאת.
הדיון באולמו של השופט אבי זמיר נמשך עד שעות הצהריים, ובדומה לדיונים קודמים בתיק גם היום כיכבו בו האמירות "לא זוכר", לא יודע" ו"לא מכיר". אולי הסיכומים שיעבירו הצדדים לבית המשפט, בתוך מספר שבועות, ישפכו אור נוסף על הפרשה המרתקת.