תספורת הגונה עומדים לקבל מחזיקי האג"ח המובנות "קשת" ו"מטבעות עולם" מבית אקסלנס. מדיווח ששיגרו היום שתי החברות, עולה כי הן יחזירו למשקיעיהן רק 49%-58% מסכום הקרן הנומינלית. זאת בעקבות קריסתו של ליהמן ברדרס, שגיבה את האג"ח שהנפיקו השתיים.
מדובר בשני סטרקצ'רים שהנפיק בית אקסלנס (עם שותפות של פאי פיננסים בקשת) בדרך של SPC - חברה ייעודית שמשקיעה במוצרים מתוחכמים. נכסיהן של השתיים גובו כאמור ב-NOTE של ליהמן ברדרס בנקהאוס (השלוחה הגרמנית של הבנק האמריקני שקרס). שתי החברות מנוהלות בחברה-בת של אקסלנס, המנוהלת ע"י ערן פוקס.
לפי דיווח ששיגרה הבוקר קשת, שגייסה ביולי 2005 כ-320 מיליון שקל (כ-120 מיליון שקל מתוכם הגיעו מחברה בת והשאר ממוסדיים), יתבצע פדיון של האג"ח לפי מחיר של 58 אגורות לכל 1 שקל ערך נקוב - כלומר תספורת של 42% מהיקף הקרן השקלית הנומינלית של האג"ח.
המשמעות היא שהמשקיעים המוסדיים באג"ח זו יקבלו רק 186 מיליון שקל מהשקעתם. מי שהחזיק באג"ח מאז הנפקתה נהנה בדרך מתשלום ריביות שיחד איתן עומד שיעור הריקוברי (הסיכוי להחזר הכספים) על 79%.
יחד עם זאת, כיוון שמדובר באג"ח סחירה, סביר להניח כי ישנם משקיעים רבים שמכרו וקנו את האג"ח במהלך הזמן הזה, ולכן לא נהנו מכל פירותיה.
עם המשקיעים שקנו את האג"ח בהנפקה נמנים פסגות, מיטב, אלטשולר שחם, אפסילון וכן חברות הביטוח מגדל, הראל והכשרת הישוב, וכן קופות גמל וקרנות השתלמות הסתדרותיות.
תביעה נגד החברה המדרגת
סיפור דומה היה גם במטבעות עולם. מדיווח ששיגרה החברה היום עולה, כי על כל 1 שקל ערך נקוב של אג"ח יקבלו המשקיעים רק 0.49 אגורות - כלומר תספורת של 51% על הקרן השקלית הנומינלית שהיו אמורים לקבל. במילים אחרות, משקיעי מטבעות עולם, שגייסה במארס 2006 400 מיליון שקל (מחצית מהסכום הגיעה מחברה בת והשאר ממשקיעים מוסדיים), יקבלו רק 196 מיליון שקל על השקעתם.
גם במקרה זה, מי שהחזיק באג"ח מאז הנפקתה נהנה גם מריביות, ובסה"כ שיעור הריקוברי שלו עומד על 92% מהקרן הדולרית של האג"ח. במטבעות עולם רק 86% מהנכסים גובו בליהמן ברדרס, ואילו הנותרים גובו בבנק הצרפתי BNP PARIBAS. בין המוסדיים שהשתתפו בהנפקה זו ניתן למצוא את פסגות, מגדל שוקי הון, תמיר פישמן, רמקו, ילין לפידות והפניקס.
הכספים שישולמו למחזיקי האג"ח בשבוע הקרוב נובעים מזכויות תביעה שהגישה אקסלנס, בשם מחזיקי האג"ח, נגד ליהמן ברדרס בנקהאוס והחברה האם שלו (ליהמן ברדרס האמריקני), שאותן היא מכרה לפני כחודש לדויטשה בנק.
במהלך שנת 2009 הוגשו נגד שתי מנפיקות האג"ח ונגד חברת הדירוג P&S בקשות לאישור תביעות ייצוגיות, בהיקף של 85 מיליון שקל (מטבעות עולם) ו-220 מיליון שקל (קשת). בשני המקרים טענו התובעים, כי עם הנפקתן זכו האג"ח לדירוג גבוה של AAA (מטבעות עולם) ו-AA (קשת), ולתשקיף ההנפקה צורפה חוות דעת של מעלות, שלפיה היכולת של קשת לפרוע את הקרן ואת הריבית של האג"ח במלואן ובמועדן הנה גבוהה, ו"הרבה מעבר לממוצע בהשוואה למנפיקים ישראלים אחרים".
בהתאם לכך, נטען בתביעות, נסחרו האג"ח במחיר המשקף באופן מוטעה ומטעה את הערכת דרגת איכות הביטחון של האג"ח על-ידי מעלות. לדברי התובעים, בהסתמך על מצגים אלה שוכנעו מחזיקי האג"ח לרכוש את האג"ח, אולם בספטמבר 2008 צנח בבת אחת שער האג"ח בעשרות אחוזים, בעקבות קריסת בנק ליהמן ברדרס, שממנו רכשה קשת שטרי חוב להבטחת כיסוי התחייבויותיה בגין האג"ח.
לדברי התובעים, רק לאחר הירידה התלולה והפתאומית של שערי האג"ח, פרסמה מעלות הודעה על הורדת הדירוג של האג"ח באופן דרסטי לדירוג D, שמשמעותו המעשית היא כשל מלא בפירעון הקרן והריבית של האג"ח ואובדן כל ההשקעה.
14 סדרות מגובות בחו"ל
קשת ומטבעות עולם אינן המקרה היחיד שבו מפסידים המשקיעים חלק ניכר מכספם, לעיתים מבלי לדעת שהשקיעו במכשיר מורכב ובעל רמת סיכון גבוהה יחסית.
בשוק הישראלי קיימות כיום לפחות 14 סדרות סטרקצ'רים המגובים בנכסים בחו"ל, בהיקף כספי כולל של כ-2 מיליארד שקל. המקרה של מטבעות עולם וקשת קיבל חשיפה רבה בתקשורת, בין היתר בגלל נפילתו של ליהמן ברדרס, אולם מה שמשותף לכל האג"ח הללו הוא המבנה שלהן - המנפיק (ה-SPC) מגייס כסף בישראל, מפקיד אותו בבנק זר ומקבל תמורתו NOTE - התחייבות לשלם ריבית אטרקטיבית בהינתן התקיימותם של תנאים מסוימים.
המנפיק מגדר את הסיכון שלו באמצעות אופציות, ומרוויח (ולא מעט) מהפער בין הריבית שהוא מקבל מהבנק המגבה לריבית שהוא נותן למחזיקי האג"ח. בזכות האופציות, הוא גם מקווה להשיג למחזיקי האג"ח ריבית עודפת. אלה מצדם לוקחים את הסיכון שהתנאי אכן יתקיים, ותמורת הסיכון שכרוך בו הם יקבלו ריבית גבוהה מזו שהיו מקבלים אילו היו משקיעים ישירות באג"ח של אותו בנק.
על כוונת הרשות
חשוב להבהיר, כי אג"ח מובנות המגובות בבנק זר מהוות רק חלק קטן משוק הסטרקצ'רים בישראל, הכולל מוצרים שונים ומתוחכמים ונאמד בעשרות מיליארדי שקלים. יחד עם זאת, לא רק באג"ח מסוג זה יכולים לקרות מקרי דיפולט.
כך, למשל, לפני כשנה, מחזיקי אג"ח אדר שהנפיקו ערן גורן ורני פרידריך קיבלו רק כ-10% מהשקעתם חזרה. אג"ח אדר גייסה 68 מיליון שקל, סכום ששימש להשקעה בהנפקת החוב של חברת אלטיוס, שהיא בעצמה חברה ייעודית שרכשה תיק אג"ח מגובות משכנתאות בהיקף של כ-1.5 מיליארד דולר.
עם פרוץ משבר הסאב-פריים נפגעה גם אלטיוס, כאשר השכבה שבה השקיעה אדר הייתה הראשונה להימחק, וכל שנותר למחזיקי האג"ח הוא כרית הביטחון שלה. אלא שגם הכרית הזו לא הושמה בפיקדון בבנק, אלא הושקעה באג"ח של פאני מיי ופרדי מק, שהולאמו.
המקרה המצער של מטבעות עולם וקשת לא נעלם גם מעיני רשות ניירות ערך. כפי שפורסם ב"גלובס" בסוף דצמבר אשתקד, בכוונת הרשות להפוך את השוק הזה לשוק שבו ישקיעו רק המשקיעים המוסדיים. מה שמטריד את הרשות בעיקר הוא המקום שבו מופקדים אותם כספים שמושקעים בסטרקצ'רים.
לכן מבקשת הרשות מכל חברה שרוצה להנפיק סטרקצ'ר כזה, המגובה בבנק זר, לכלול בתשקיף פרטים נרחבים על אודות אותו הבנק. מדובר בדרישות שהגופים המנפיקים לא יכולים לעמוד בהן, שכן הם אינם קשורים לאותו בנק ולא מכירים את עסקיו.
לכן הרשות אוסרת על הנפקת תשקיפים של מוצרים אלה, ובשלב מאוחר יותר היא אף מתכוונת להעביר את המסחר בסטרקצ'רים הללו ל"רצף המוסדי" - פלטפורמת מסחר שבה יכולים להשתתף רק המשקיעים המוסדיים והמתוחכמים.