בעוד כמה ימים תעזוב גבי רביד את דש איפקס . הדחתה של רביד מתפקיד היו"ר - ולצערנו, הדחה היא המילה המתאימה כי אין דרך עדינה להגדיר את המהלך הזה - היא החלטה של אלי ברקת, שיתפוס את מקומה כיו"ר.
מותר לברקת, הוא הבעלים. הקרן שהוא עומד בראשה רכשה את השליטה בדש איפקס ושילמה לפני שנה 550 מיליון שקל, כדי שתוכל לקבל החלטות מהסוג הזה: מי יהיו היו"ר, המנכ"ל ושאר בעלי התפקידים.
אבל ברקת לא פועל בחלל ריק. לדש איפקס יש מאות עובדים, ומאות אלפי אנשים מפקידים בה את כספם. לכן, ראוי שברקת ייתן תשובות לכמה שאלות מטרידות: למשל, איך קורה שבמאי מוצגת רביד כמנהלת שתצעיד את דש איפקס לרכישות ומיזוגים ותהפוך אותה לגוף מוביל, באוגוסט היא מקבלת חבילת שכר מפנקת, ובינואר היא הופכת לפרסונה נון גרטה?
בואו נחזור לאוגוסט. הדירקטוריון, בו יושב ברקת, נימק את תנאי ההעסקה של רביד במשפט הבא: "הניסיון המוכח של רביד בניהול חברת פיננסים גדולה במשק והמוניטין שיצא לה כמנהלת מן השורה הראשונה, מעיד על כישוריה". אז מה קרה מאז? נגמרו הכישורים, נעלם המוניטין?
הדחתה של רביד נובעת מאי הצלחתה בתפקיד. ככה מסבירים לנו "מקורבים". אין ויכוח שבשמונת חודשי כהונתה כיו"ר דש איפקס, רביד לא הטביעה חותם, לא הובילה מהלכים, וכמו שאומר אדם הבקי במתרחש "לא הרגישו אותה".
אבל האם שמונה חודשים הם פרק זמן מספיק כדי למדוד הצלחה של אדם בתפקידו? האם ברקת, שהגיע מתחום קרנות הון סיכון, לא נותן למנהלים אותם הוא ממנה קצת יותר זמן כדי להראות מה שהם יודעים?
לא הפכה לדמות משמעותית
ידענו שבצמרת דש איפקס צפוף. צפוף ויקר, יקר מאוד אפילו. כתבנו את זה לא פעם. בכירי דש איפקס משתכרים כמו בכירי בנק הפועלים, גוף שהוא קצת יותר גדול ורווחי. זה לא היה סוד שמישהו צריך לפנות את הכיסא, זה היה רק עניין של זמן.
איש גם לא חשב שרביד ועידו נויברגר, אחד מצמד המנכ"לים של בית ההשקעות, ששניהם מנהלים דומיננטיים, יסתדרו ביחד לאורך זמן. אבל מפתיע שמי שעוזב זו רביד, ולא המנכ"לים המשותפים ומייסדי החברה נויברגר ו-ויקטור שמריך. כי בדרך כלל כשהמייסדים מוכרים את מניותיהם, השלב הבא הוא עזיבת החברה. ראו מקרה רוני בירם וגיל דויטש באקסלנס.
לכן, נראה שרביד נכשלה בכך שלא הצליחה להפוך לדמות משפיעה בדש איפקס, להיות לציר מרכזי בחברה, ולמצב את עצמה כחיונית לתפקודה. אם רביד תלך מחר בבוקר לא יגרם לדש איפקס שום נזק. נויברגר, מצד שני, הוא אבן הראשה של החברה. בייחוד לאחר שקובי לוינסון, המנכ"ל הדומיננטי של החברה הבת דש, הודיע על עזיבתו.
כך שבעוד שהליכתו של נויברגר תגרום לנזק, אם רביד תלך לא יקרה דבר. לכן, המסקנה מבחינת ברקת הייתה ברורה: כשנתגלעו חילוקי דעות בין השניים, הוא העדיף שרביד תהיה זו שתלך ואילו נויברגר יישאר.
אבל בעוד שההחלטה לגופה היא כמובן לגיטימית - כתבנו כבר שזכותו של הבעלים לבחור את מנהלי החברה - ראוי היה שברקת יסביר מה עומד מאחוריה. הוא היה זה שהביא את רביד לתפקידה, ולכן כשהוא גורם לה ללכת הביתה, ניתן היה לצפות שלכל הפחות יסביר את שיקוליו. כי כשאנחנו נותנים לאדם לנהל את כספנו, אנחנו רוצים שיהיה לנו ביטחון בשיקול דעתו. בייחוד בנושא כמו בחירת מנהלים.