גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

"אין בועה ומחירי הדירות לא יירדו; קבוצות רכישה ייכשלו"

שי שלום הגיע מגרוזיה עם 150 דולר בכיס, עבד כשיפוצניק של עמידר והקים את חברת דונה ■ אם יתממשו התוכניות, ב-2011 תהיה החברה אחת מ-3 הגדולות בענף הבנייה

ירושלים 1978. דוסה ונטלה מישאלשווילי עולים לישראל עם בנם הקטן מהכפר אוני בגיאורגיה. לדוסה יש 150 דולר בכיס, והם נקלטים בדירת שיכון של עמידר. הוא מהנדס בניין בהכשרתו, עובד בשיפוצים בינתיים. 13 שנים ו-3 ילדים לאחר מכן דוסה פותח חברת נדל"ן, דונה שמה. הם עוברים לבית גדול יותר בשכונה טובה יותר. עוד 20 שנה חולפות ועכשיו כבר 2011. דוסה מתכנן למכור השנה כ-1,300 יחידות דיור, מספר שאם יתממש יהפוך את דונה לאחת מחמש חברות הבנייה למגורים הגדולות בארץ לצד תדהר (1,500-1,700 יח"ד מתוכננות), שיכון ובינוי (1200 יח"ד), רוטשטיין (1,173) ואפריקה מגורים (700). המשרדים ממוקמים בירושלים, במגדל דונה, פרויקט של החברה. הוא לובש חליפת 3 חלקים ונוהג ב-BMW. את השם עברת כבר מזמן לשי שלום.

לא בכדי ישנה תחושה כאילו חברת דונה צצה משום מקום. בשקט בשקט והרחק מעין התקשורת היא צמחה בשנים האחרונות במאות אחוזים, וזה בזמן שהחברות הגדולות ליקקו פצעים מהמשבר, מימשו נכסים והיססו לגשת למכרזים, ועם ישראל כולו היה עסוק בטרנד המכונה קבוצות רכישה. בזמן שהחברות הגדולות גייסו כסף מהציבור בהיקפים גדולים, דונה לא גייסה גרוש מהציבור, עשתה שימוש במקורות עצמיים או בהלוואות מבנקים.

מתחילת שנת 2009 ועד לקיץ 2010 זכתה דונה במכרזים לבניית 923 יחידות דיור בהיקף כספי של כ-800 מיליון שקל. השנה היא מתכננת למכור דירות במודיעין, בפתח-תקווה, בתל-אביב, בירושלים ובערים נוספות. שמונה מתוך 12 פרויקטים, מדווח שי, כבר בבנייה. אסטרטגיית החברה היא לשווק דירות במחירים "עממיים", כלשונו - בין 1.2 ל-1.4 מיליון שקל. "אנחנו הרי מתעסקים בצורך קיומי".

שי שלום / צילום: אדוארד קפרוב

חוש גרוזיני למסחר

הסיפור של דונה מתחיל ב-1991. "היו אז בארץ מעט חברות משכנות, כמו שיכון עובדים ועמידר, והייתה דרישה של משרד השיכון והבינוי להגדיל את המאגר כדי לתת קרקעות לבנייה עבור העולים", מספר שי. "הגשתי בקשה לקבל חברה משכנת, וקיבלתי הקצאת קרקע ל-48 יחידות דיור בפסגת זאב מזרח. כשהגעתי לחתום על חוזה מול משרד הבינוי והשיכון ביקשו את מספר ה-ח"פ שלי. לא ידעתי מה זה. אמרו לי שאני חייב, אז רצתי ורשמתי חברה. בדיעבד התברר לי שלא הייתי צריך לפתוח חברה, אבל ככה הושקה דונה".

- מה מסמל השם דונה?

"כשאתה ילד ויש לך חברה אתה לוקח את שתי האותיות הראשונות של השם שלך ואת שתי האותיות הראשונות שלה ומתחיל לכתוב ברחובות את ראשי התיבות. זה כדי שידעו שהיא תפוסה, אני מניח. כשהגעתי הביתה ואמרתי לאשתי שצריך לפתוח חברה, היא הציעה לחבר את השמות שלנו".

שי מגדיר עצמו "קבלן בנשמה". "את מקצוע היזמות הייתי צריך ללמוד מההתחלה. האמת? אני לא הייתי נותן לאחד כמוני את הקרקע אז, כי לא היו לי הידע וההבנה של יזם".

- בכל זאת, נראה שידעת מה אתה עושה.

"כל עבודה יצרה כסף, וכל כסף יצר עבודה. בתור גרוזיני כנראה נולדתי עם חושי מסחר. אף פעם לא הייתה לי בעיה של מסחר, המסחר טמון בי. בתור גרוזיני יהודי אני חושב שיש לנו את זה".

שי עומד על משטחי הברזל באחד משני הבניינים בפרויקט החברה בתל-אביב. לבוש היטב, בטוח בעצמו. אפשר לשמוע בבירור שאריות של מבטא זר. במשרד, הוא מספר, תלוי על הקיר ציור של הרחוב בכפר שבו גדל. "היו לנו בתים עלובים, בורות ענקיים ברחובות, ממש אזור כפרי. היינו עניים. אבא שלי עבד בעבודות בניין עם הידיים, ואני עבדתי איתו. בתור סטודנט צילמתי תיירים. היה אז משטר קומוניסטי והיינו עסוקים בלשרוד, בלעשות מניפולציות. כולם גנבו מכולם. המטרה שלי, כשהגעתי לארץ, הייתה לא להיות עני. רציתי כאן חוזק כלכלי. ירושלים הייתה אז המטרה של כל יהודי. כשעלינו הלכתי להיות קבלן שיפוצים בשיכונים של הדיור הציבורי. התעסקתי עם שיפוצים קטנים".

- מה זה שיפוצים קטנים?

"היו מתקשרים אליי מעמידר ואמרו לי שבסלון בדירה של אחד המשתכנים שקע הריצוף. אני, בתור מהנדס וקבלן, לא יודע איך מתקנים ריצוף, אז לקחתי מישהו שיודע לעשות את זה. שילמתי לו פי שניים ממה שעמידר שילמו לי, וזאת הייתה העבודה הראשונה שלי. זה היה המחיר ששילמתי כדי שאוכל להיכנס לעבודה ושיתקשרו אליי שוב".

- אז בעצם לא הרווחת אז כלום.

"כן. כשהראיתי לעמידר תעודת קבלן אמרו לי שיש הרבה כמוני ולא רצו לקבל אותי. כדי שירצו אותי הייתי צריך להרשים אותם. לא יכולתי להגיד להם שאת זה אני לא יודע לעשות. אחר כך הגיעו כבר עבודות גדולות, עד שהפכתי גם קבלן של בתי ספר וגני ילדים".

- מתי הרגשת שזהו, הסתדרת?

"בשנות ה-80 המאוחרות, כשאשתי הייתה מבקשת ממני לעזור בבית, מצאתי את עצמי אומר לה שיש לי מספיק כסף כדי להביא עוזרת. אז הרגשתי שהסתדרנו".

"עדיין לא התאקלמתי בארץ"

אחת הסיבות לכך שחברת דונה בחרה לפעול בפרופיל נמוך יחסית לחברות נדל"ן אחרות, שמתאמצות להכות גלים, טמונה כנראה גם באופיו של שי. "עדיין לא התאקלמתי בישראל", הוא אומר למרות שלושים שנות ותק בארץ. "התאקלמתי בשביל דור ההמשך, בשביל הילדים. זה לא היה קל, אבל את זה עשיתי בהצלחה. אני לא יכול להיות ישראלי לגמרי, הילדים שלי כן".

- אתה אומר שעדיין לא התאקלמת. למה הכוונה? למה אתה לא יכול להיות ישראלי לגמרי?

"תראי, זה סגנון חיים שונה, סגנון הבילויים שונה. בעסקים אני מסתדר עם הסלנג והלקסיקון, אבל בזמן הפרטי שלי הבדיחות שמצחיקות אותי או הבילויים שמהנים אותי הם לא כמו של הישראלים".

- היה שלב שניסית לשנות את ההתנהגות? להיות יותר ישראלי?

"היה. אני ואשתי יצאנו לאיזה ל"ג בעומר, שנתיים אחרי שעלינו. היינו צעירים והיה קומזיץ, וכל אחד סיפר בדיחה מסביב למדורה. אני לא כל-כך ידעתי עברית, וניסיתי לתרגם מילולית בדיחה גרוזינית, ויצא משהו זוועה. אף אחד לא צחק, והרסתי את הערב. אמרתי לאשתי שזה לא המקום שלנו".

אבל לא רק בבילויים ובמנטליות - גם בעסקים הבין שי שהוא צריך ללמוד את הקודים המקומיים. "בגיאורגיה יש ביטוי: את הפרייבט המפואר לא לוקחים לעבודה, אלא נוסעים בטנדרים. לי היה פרייבט יפה שחנה בבית, ונסעתי בטנדר לעבודה עד שגנבו לי אותו. ואז בוקר אחד לקחתי את ה-BMW לעבודה, ובסיור קבלנים של שיפוצניקים הבנתי מה זה אומר הדאווין הישראלי. פתאום אני רואה שקודם מסתכלים על האוטו ורק אז עליי. מאז אמרתי שאני לא יורד מה-BMW. הבנתי מה החשיבות של הפרסטיז'ה בישראל".

על אף שעדיין אינו מרגיש ישראלי לגמרי, הקריירה של שי שלובה ברשויות המדינה לאורך כל הדרך. "אנחנו סומכים יותר על פרויקטים של המדינה שהם כבר מבושלים. ידוע לך מספר הדירות, המטרז', מספר הקומות. החומר שאנחנו מקבלים ממשרד הבינוי והשיכון מעובד לגמרי ועם המלצות; אתה צריך רק להגיש היתר. זאת להבדיל מקרקעות פרטיות, שאולי התב"ע לא קיימת או אולי הפיתוח לא קיים".

- אז אתה לא רוכש קרקעות מידיים פרטיות?

"99% אנחנו קונים מהמדינה. אני לא קונה מיזמים פרטיים, כי המומחיות שלי היא דרך המדינה, במכרזים פומביים. בזה אני מבין, והפואנטה שלי היא היכולת הארגונית בבנייה".

- יוצא לך למכור הלאה מגרשים לידיים פרטיות?

"מכרנו הלאה לא מזמן בירושלים ליזם פרטי - יצא לנו רווח מצוין".

- בשנת 2009 זכיתם במכרזים בהיקף של 800 מיליון שקל. מנין המימון?

"כלכלית תמיד היינו חזקים. כשאתה מוכר 400-500 דירות בשנה אתה יכול לקחת את הרווחים ולגשת למכרזים בכמות כפולה של דירות. הרווחיות ב-09-2008 לא דומה לרווחיות שהכרנו בעבר. אלה היו שנתיים טובות של החברה, ואז נוצר כסף. הייתה לי אינפורמציה מה לעשות עם הכסף, והיו מכרזים וגם קצת מזל, והכול התחבר".

- אתה מתייעץ עם מישהו לפני החלטות?

"אני מתייעץ רק עם הכיס שלי".

- ומה הכיס שלך מספר לך?

"המדיניות שלנו היא להסתכל על כל 4 פרויקטים כאילו אחד נכשל. 25% מכל פרויקט זה הון עצמי, 45% מימון בנקאי, והיתר זה ממכירות. אני יוצא מתוך נקודת הנחה שמכל ארבעה פרויקטים אחד נכשל מבחינת מכירות, ואני צריך להביא השלמה, לכן תמיד תהיה לי רזרבה. זאת השמרנות שלי, וכל זמן שהפורמולה הזאת עובדת ויש לי רזרבות אני לא מוטרד. הרבה יזמים לא מבינים את זה".

- מה זאת אומרת לא מבינים את זה?

"יש יזמים שמאותה כמות כסף שאני עושה ארבעה פרויקטים הם יהיו מוכנים לעשות שמונה. הם לא מביאים בחשבון שפרויקטים יכולים ליפול, ואנחנו רואים את זה כמו באפקט חפציבה, למשל. כולנו קוראים בעיתונות מה קורה לחברות הגדולות. אצלי לא היה מקרה שהלכתי לישון בלי שיש לי רזרבה. הבנק שלי מרוצה שאני עובד כך".

- אתם מצהירים שלא תגייסו הון מהציבור.

"אין לנו צורך. אני עובד עם כמה בנקים. כרגע רוב העבודות שלי בדיסקונט, ואני עובד גם עם מזרחי. בעבר עבדתי גם עם לאומי".

- איך מתבצעת ההתנהלות מול הבנקים?

"מול הבנק אנחנו מכתיבים את התנאים. צריך להיות מולם חזק, כי ברגע שבנק מריח דם זה כמו אריה שתופס את הטרף וישר חונקים אותך. אז אני מגיע לבנק ולא מבקש מהם שיעבדו איתי, אלא דורש מהם באילו תנאים הם יעבדו איתי ומי שמנצח עובד איתי. אני עושה להם ממש מכרז, ואני קובע את הקריטריונים. בנק בחיים לא אמר לנו 'לא'".

- מבינים רק כוח?

"הכוח הזה מדבר אצל כולם; אצל ספקים, אצל קבלני משנה. אם יש לך כסף ואתה עומד בתשלומים, אז קבלנים נותנים לך מחירים טובים ואתה מקבל תנאים טובים בבנק. הכול יחד נותן לך יותר רווח. היכולת הכספית, זה מה שמדבר. זה ככה ברחבי העולם, וזה האני מאמין העסקי שלי".

"לוביסטים? מי צריך אותם"

ספק אם יש בישראל הרבה יזמים שיצאו בהצהרה הבאה: "אני מודה לשיטת המכרזים של מדינת ישראל, שאפשרה את ההתפתחות שלי ללא כל צורך בלוביסטים או בעזרה של מישהו אחר. פשוט תציע יותר ותיקח. לדעתי, מדיניות שיווק הקרקעות במדינת ישראל מתבצעת בצורה נכונה מאוד. גם במחירים וגם בדינמיקה".

- מפתיע. אין טענות לפגמים, לקומבינות?

"ברוך השם, מאז שאני בארץ לא ראיתי שום פגם בהתנהלות של הצד השני, שמחליט מי זוכה. אנחנו זוכים במכרזים פומביים שהם תמיד בעיתונות, ואנחנו זוכים בלי לוביסטים. אנחנו מגישים מכרז במעטפה ומקבלים תשובה בפקס, כך שאני אפילו לא יודע מי יושב בצד השני כשמקבלים החלטה. בסגנון הזה עבדתי עשרים שנה".

- אז אני מבינה שאין לך קשרים במינהל, במשרד השיכון והבינוי.

"אני בקשרים בדרך כלל נופל. אני לא טיפוס של קשרים, לא מצליח לפתח קשרים. אני לא מכיר אף חבר כנסת, אף שר, לא מכיר לוביסטים, ולא רואה למה אני צריך את זה בכלל. אם אתה סומך על עצמך ויש לך יכולת, אני לא רואה צורך בקשרים האלה".

שי מתעקש שמחירי הקרקע בישראל נמוכים מאוד, ושאין עוד לאן לרדת: "מישהו עוקב אחרי מחיר הקרקע בישראל? ממש גרושים. מחיר הקרקע ההתחלתי לדירה במודיעין, שנחשבת לעיר יפה שרוצים לגור בה, הוא 70 אלף שקל. אז נכנסים למכרז כמה דורשי קרקע, ועושים ביניהם תחרות והמחיר נסגר ב-150 אלף שקל. מישהו מצפה למכור את זה בפחות במכרז? אם לא תעלה מחיר איך תיקח את הקרקע? מי שמרבה במחיר יזכה. זאת אולי שיטה קפיטליסטית, אבל דמוקרטית וטובה. אם קנית קרקע ב-150 אלף שקל אז הדירה חייבת להימכר ב-1.2 מיליון".

- פרט.

"צריך לזכור שבמרכיב הקרקע יש שני אלמנטים - אחד פיתוח, והשני הקרקע עצמה. פיתוח זה ביוב, תאורה ותשתיות, ובמודיעין הפיתוח פר כל יחידת דיור עולה בין 160 ל-200 אלף שקל, שלא ירדו אלא אם המדינה תחליט לסבסד. זאת עבודה שמבוצעת לצורך בניית הדירה. אז קרקע עולה 150 אלף שקל פלוס הפיתוח, והגענו ל-320 אלף שקל. לזה מוסיפים 450 אלף שקל עלות בנייה לדירת ארבעה חדרים. לזה צריך להוסיף לפעמים חניה תת-קרקעית או אפילו שתיים. כל חניה עולה 70-80 אלף שקל. אז קיבלנו 850 אלף שקל עם חניה אחת.

"עכשיו נכנס הרווח של היזם. אני רוצה להרוויח 10%, 100 אלף שקל מתוך מיליון, והגענו ל-950 אלף שקל עלות. עכשיו נכנסות הוצאות נלוות כמו מימון, ליווי פיננסי, פרסום, מכירות, תקורה, רישום דירות, חיבור לחשמל ועוד, וזה מגיע ל-100 אלף שקל, והגענו למיליון וחמישים לדירה. לזה נוסיף מע"מ, והגענו למיליון ו-200 פלוס. והנה מחיר הדירה".

- אם כך, מרכיב הקרקע הוא בכל זאת מאוד מהותי. הוא נקודת הפתיחה.

"בתל-אביב מרכיב הקרקע עולה. יש ויש; זה יכול להיות גם פי עשרה. אם אתה רוצה לקנות היום קרקע בצפון תל-אביב אז תשלם מיליון וחצי רק על הקרקע בלי פיתוח. זה מה שמביא למחירי הדירות היקרות, אבל ביבנה, למשל, אפשר למצוא קרקע במחיר התחלתי של 30 אלף שקל".

- אתה לא חושב שיש בישראל בועה? המחירים באזור המרכז ריאליים לדעתך?

"אין שום בועה, וגם לא יהיו ירידות במחירים. אני חושב שאין שיגעון בתל-אביב. יש תל-אביב אחת ועם יהודי אחד, ואין חלופות לתל-אביב. אין סיבה שבפראג או במוסקבה יהיה יותר יקר מתל-אביב. זה ריאלי, וככה צריך להיות - מה שקורה בתל-אביב קורה בעולם כולו".

אולי גם זאת תכונה קצת לא ישראלית. קשה לחלץ משי טענה על התנהלות ענף הנדל"ן. כשמנסים בכל זאת הוא מתרצה: "עלויות הבנייה התייקרו לאחרונה. גם כשהדלק מתייקר זה ישירות משפיע על הבניין. גם שכר העובדים מתייקר. את יודעת כמה עלה שכר עובדים עד 2005? עשינו חשבון לפי 4.9 דולר לשעת עבודה. היום זה 15 דולר לשעת עבודה. כשאני משלם 15 דולר לפועל, חצי מזה הולך למדינה. המיסוי מאוד בעייתי בישראל. איפה שאתה לא מסתובב אתה מגיע למס".

הטענה השנייה מהמעטות שיש לו נוגעת לקבוצות הרכישה: "קבוצות רכישה, להערכתי, מיועדות לכישלון. היום ההבדל בין קבוצות רכישה לבין יזם לא מתבטא בהרבה כסף. מבחינת המיסוי יש אמנם חיסכון מסויים, אבל חוסר הידע וההבנה המקצועית של קבוצות הרכישה לא יכול להתגבר על הפער הקטן הזה שנוצר ממס רכישה או כל מיני חסכונות כאלה ואחרים".

- מנין הפועלים שלך?

"סינים, מולדבים, מה שאת רוצה. יש גם ערבים. ישראלים עובדים בעבודות לא רטובות, כמו הרכבת חלונות אלומיניום או הרכבת דלתות. עבודות יותר נקיות. אבל לטייח ולצקת בטון זה או סינים או עובד זר או פלסטינים. אפילו ערבים ישראלים כבר מחפשים עבודות עדינות יותר, כמו צבע, בלי תנאי שמש וחורף. בכל זאת, לעמוד על פיגומים ולבנות זה לא דבר קל".

- גם אתה עולה על הפיגומים?

"אני תמיד עולה על פיגומים לצורך בדיקה".

- לא מפחיד שם למעלה, בין חמש חברות שיווק הנדל"ן הגדולות?

"לא, כל זמן שאני יודע שמתוך ארבעה פרויקטים אחד יכול לא להצליח ויש לי רזרבה, אני שקט. כל זמן שהביקוש גדול מההיצע. אני שקט. אני מאמין בשוק ובעצמי. הכול זה עניין של פורמולה".

11

עוד כתבות

סוחרים בוול סטריט / צילום: רויטרס

וול סטריט ננעלה ללא שינוי סביב רמת השיא; טבע צנחה ביותר מ-4%

הנאסד"ק והדאו ג'ונס ננעלו ללא שינוי, ומדד S&P טיפס ב-0.1% ● דחיית משפט האופיואידים בשלושה חודשים הכבידה על מניית טבע ● סיסקו נפלה לאחר תחזית חלשה שסיפקה זה הרבעון השני ברציפות ● וולמארט היכתה את תחזית הרווח למניה ● סין רכשה תוצרת חקלאית מארה"ב אך פחות מהצפוי

שאול שני / צילום: איל יצהר

שנה לאחר כישלון ההנפקה: ספינת הדגל לשעבר של ההייטק הישראלי ECI בדרך למיזוג עם חברה אמריקאית

ריבון קומיוניקיישנס הציבורית חתמה על הסכם למיזוג עם ECI של שאול שני תמורת 32.5 מיליון ממניותיה ועוד 355 מיליון דולר במזומן ● המיזוג מגיע לאחר כישלון הנפקתה של חברת ציוד התקשורת הישראלית הוותיקה בלונדון לפני כשנה ● בעלי המניות של ריבון פחות מרוצים מהמהלך ושווי השוק שלה נחתך ברבע בארה"ב

דיכאון / עיבוד תמונה : דגנית ג'מצ'י  shutterstock אס איי פי קריאייטיב

המלחמה שישראל לא משתתפת בה: למה דווקא בישראל אין תוכנית לאומית למלחמה בדיכאון?

בניו זילנד הרגועה יש כזאת. גם במדינות מערביות אחרות ● אבל בישראל, למרות מאמצים - שחלקם משמעותיים - לטיפול בסוגיה, אין גוף אחד שמרכז את הנושא ● פרופ' יצחק ברלוביץ', בעבר משנה למנכ"ל משרד הבריאות: "דיכאון הוא לא בעיה של מערכת בריאות הנפש אלא בעיה של כולם"

סיון שלחין / צילום: גני פפרמן

“קשה להיות עסק עצמאי בישראל, ובעוטף עזה זה קשה פלוס פלוס”

לסיון שלחין (37) יש עסק לשיווק דיגיטלי והיא מלווה עסקים קטנים מאוזר עוטף עזה ● "להיות בעלת עסק בעוטף זה אומר שכל כמה חודשים צריך לעצור הכל" ● עצמאים? "גלובס" רוצה לשמוע מכם מה מטריד אתכם. צרו קשר במייל ATZMAIM@globes.co.il 

רבקה מיכאלי / צילום: ניצן הפנר

"לא בטוח שמה שמצליח בת"א יצליח בחוץ. בתל אביבים יש משהו יותר פתוח"

רבקה מיכאלי, אנרגטית כתמיד, רצה מהפקה להפקה, מסדרה להצגה ● ראיון רציני־מצחיק על הצלחה כלכלית, הצגות לתל אביבים ואבנר נתניהו

דירות חדשות/צילום: אייל יצהר

מדד המחירים עלה באוקטובר ב-0.4%; מחירי הדירות ממשיכים לטפס

כך דיווחה היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ● מחירי הדירות עלו ב-0.2% ● עליות מחירים נרשמו במיוחד בסעיפי הלבשה והנעלה (6.9%), ירקות ופירות (2%) ומזון (0.7%)

חברת סיסקו / צילום: רויטרס

סיסקו מספקת תחזית חלשה זה הרבעון השני ברציפות; המניה נפלה ביותר מ-7%

סיסקו אכזבה את המשקיעים כאשר סיפקה תחזית חלשה זה הרבעון השני ברציפות ● פסגות: "בעידן הנוכחי של ריביות נמוכות במיוחד, חברות בעלות תזרים מזומנים יציב וחזק מסוגה, המחזירות למשקיעים היקף גדול מהתזרים מהוות נכס מעניין"

 האריה השואג / צילום: יחצ

האריה השואג נדם: אחרי 60 שנות פעילות ובצל תככים וחילופי האשמות - איגוד יחסי הציבור מתפרק

מסמכים שהגיעו לידי "גלובס" בעקבות הבקשה לפירוק איגוד משרדי היח"צ הפועלים בישראל, חושפים את מאחורי הקלעים של התנהלותו ● בין הממצאים: היעדר דיווחים ופנקס חברים וטענות לרשימת "מומלצים"

עיישה באו  / צילום: באדיבות השגרירות האמריקאית בישראל

הדרך משכונת מצוקה לנאס"א: "לא ידעתי שמהנדסת חלל זה משהו שאדם באמת יכול להיות"

עיישה בואו הייתה תלמידה בינונית, חובבת ספרי מדע בדיוני בשכונת מצוקה במישיגן, שרק רצתה עבודה יציבה כפקידה ● איך בכל זאת הפכה למהנדסת בנאס"א? בראיון ל"גלובס" היא מספרת על המורה ששינה את חייה ועל הרגע שהבינה שבו הנראות שלה חשובה יותר מהמדע שהיא עושה

פערי שכר / צילום: שאטרסטוק

הנתון שמסתתר בדוחות הביטוח הלאומי וחושף את מצבם האמיתי של עצמאים בישראל

השימוש שעשה הביטוח הלאומי בנתון השכר הממוצע מציג תמונה מטעה, שממנה ניתן לחשוב כי מצבם של העצמאים טוב • בפועל עומדת ההכנסה החציונית של העצמאים על 5,491 שקל בחודש בלבד ● ארבעה עצמאים מעוטף עזה מסבירים איך מתנהלים כשהעסק תלוי בעוד סיבוב לחימה

אביחי מנדלבליט / צילום: שלומי יוסף

מי צריך את היועץ המשפטי לממשלה, ומהי קללתו של נתניהו?

החלטת העליון להעמיד לדין את השוטר שירה במתפרע בכפר כנא התקבלה בשקט יחסי; אלא שהיא משנה את הדין הפלילי בישראל באופן שאין לו אח ורע בשום מדינה ● מדוע היא עשויה לחרוץ את גורל נתניהו, וכיצד היא מאיימת על החירות של כל אחד מאיתנו? ● דעה

 איל זמיר  נדב ארגמן  אבי בלוט בנימין נתניהו ואביב כוכבי בחדר המלחמה בבסיס מטכ”ל/ צילום: קובי גדעון לע"מ

הכין לימונדה: כך ניצל נתניהו את פירות הסיכול המוצלח בעזה

אף אחד לא חושד בדרג הצבאי כי פעל למען הצרכים הפוליטיים של ראש הממשלה בחיסול בכיר הג'יהאד האסלאמי ● אבל מהרגע שהמטוסים יצאו למשימת הסיכול וחזרו בשלום, הפך נתניהו כל היבט אפשרי של ההתרחשויות הביטחוניות לכלי לצרכיו הפוליטיים ● פרשנות

קווין לאב / צילום: רויטרס

כושר עמידה: הספורטאים מוציאים מהארון את הדיכאון והחרדות

קשר השתיקה סביב קריסות נפשיות של ספורטאים הותר בשנים האחרונות, והם מספרים על דיכאונות וחרדות ● אבל גופי הספורט עדיין לא מעניקים תמיכה פסיכולוגית ● התוצאה: הפסדים

אוכלים בכלים חד פעמיים בחברת הפינטק "טיפלתי" / צילום: אורי פרל

להוציא את החד"פ: כך ההייטקיסטים שוב מקבעים נורמות בשוק התעסוקה

יוזמה של עובדי הייטק שקוראת למעסיקים להוציא מחדרי האוכל את הכלים החד-פעמיים ויוזמות סביבתיות אחרות מובילות את המעסיקים לדבר בשפה אקולוגית ● האם מדובר בטרנד חולף בגלל מחאת האקלים או בשינוי כיוון?

שיגורי טילים מצפון רצועת עזה לעבר יישובי העוטף / צילום: רויטרס  Amir Cohen

צה"ל תקף שורת יעדי טרור של הג'יהאד האסלאמי בעזה

פיקוד העורף הודיע על חזרה לשגרה, אך מטח נורה ליישובים הסמוכים לגדר ● בעוטף, באשקלון, בנתיבות ובשדרות לא יתקיימו לימודים ● צה"ל הודיע כי תקף שורה של יעדים של הארגון ברצועת עזה

אוהדי באיירן מינכן./ צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב

כמה עולה כרטיס למשחק של ברצלונה? תלוי אם מסי ישחק

בעשור האחרון נמנעו מועדוני ספורט מלייקר כרטיסים כדי לא להכעיס אוהדים ● כעת הטכנולוגיה באה לעזרתם ומאפשרת למכור כרטיסים לפי היצע וביקוש, תוך התחשבות בפרמטרים כמו השתתפות כוכבים או מזג-האוויר

נלי תגר ורועי אסף ב"בשורות טובות" / צילום: דניאל מילר

איפה הילד? כשטיפולי הפוריות מפרקים כמעט הכול

"בשורות טובות" עוסק בנושא חשוב מאוד - זוג צעיר שעובר טיפולי פוריות - אבל לפעמים מתנחמד מדי

שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה בבית המשפט לקראת הודאה / צילום: מרים צחי

המסרונים המפלילים של בעלי בזק ו-250 סמסים בין שרה נתניהו לאיריס אלוביץ': נחשפו תמלילי חקירת אשת רה"מ

בתוכנית המקור בערוץ 13 נחשפו הערב תמלילים מחקירתה של שרה נתניהו שאף מעומתת בחקירה עם תכתובות בין שאול אלוביץ ומנכ"ל וואלה דאז אילן ישועה ● אלוביץ קושר בתכתובות במפורש בין סיקור חיובי להטבות רגולטוריות ● נתניהו נדרשת להגיב על מעורבותה בענייני משרד התקשורת ובהפעלת לחץ לקבלת סיקור חיובי

סניף של ברגר קינג/ צילום:  יקי טל

הקרב על הקציצה עולה מדרגה: ברגר קינג בדרך להביא לישראל המבורגר צמחוני משלה

ענקית המזון המהיר החלה לשווק בארה"ב המבורגר מבוסס חלבון צמחי, ומספר הלקוחות החדשים זינק • בינתיים הקציצה הפופולרית לא יכולה לנחות באירופה בשל דרישות תקינה, וברשת מצאו פתרון יצירתי: יוניליוור תייצר עבורם גרסה לשוק האירופי • איזו גרסה תגיע לישראל?

שי ניצן, בכנס לשכת עורכי הדין / צילום: ליאב פלד

כשפרקליט המדינה מבקש טובות משופטים מכהנים ומעורכי דין פרטיים

אין כמובן בעיה כלשהי עם רצון פרקליט המדינה להתגונן כנגד אותה מתקפה ● בעיני, זה חלק חשוב ואף קריטי מתפקידו. אין גם מניעה לפנות לקבוצה של לשעברים שיתנו כתף למה שהוא רואה כמאבק על הבית ● הבעיה היא בפנייה הגלויה הן לשופטים מכהנים והן לבעלי עניין מול הפרקליטות ● דעה