"הייתי תלמיד גרוע מאוד. עד כדי כך שלא סיימתי בית-ספר תיכון, לא סיימתי 12 שנות לימוד. אני סובל ממשהו כמו דיסלקציה, לא דיסלקציה ממש, אבל מאיזושהי הפרעת קשב וריכוז, שהיום היו מוצאים ומסווגים אותה בקלות, אבל אז לא חשבו על כך. אז חשבו ש'הילד לא רוצה ללמוד'. עד היום אני גורר אתי בעיות מסוימות של ריכוז".
כך מספר בראיון ל"גלובס" השופט משה גל, המכהן כמנהל בתי המשפט מאז 2006.
"סממן נוסף של בעיית הקשב וריכוז שלי היא שאני לא מזהה אנשים. הדוברת הקודמת של בתי המשפט היא דוגמה למקרה לא נעים שהיה לי בהקשר הזה. ישבתי איתה ימים שלמים בדיונים ואחרי שנה נפגשנו שוב, ולא זיהיתי אותה. אפילו את השכנים שלי אני לא מזהה, אז הם חושבים שאני מתנשא.
"בכלל אנשים חושבים שאני מתנשא, כי אני לא אומר שלום, אבל אני פשוט לא מזהה אותם. פעם הלכתי עם אשתי לסרט, ומישהי אמרה לי שלום, ועניתי לה שלום קר יחסית. חשבתי שהיא קצינת מבחן שאני בקושי מכיר, אבל אשתי אמרה לי 'טמבל, זו המחותנת של בן אחי שאנחנו נפגשים איתה בכל שבת'".
רק לא משפטים
"ציוני הבגרות המאוחרת שלי היו מספיק טובים כדי שאתקבל למשפטים, אבל אני אמרתי 'רק לא משפטים. מי הולך ללמוד משפטים?'", מספר גל. "אצלנו במשפחה משפטים נתפסו כמשהו מפוקפק. ללכת לבית משפט זה היה בושה, כי אם יש סכסוך פותרים אותו בצורה מתורבתת ולא בבית משפט. עורכי דין נתפסו כאנשים חלקלקים, מפוקפקים, ערמומיים. זו היתה האווירה בשנות ה-60. אז הלכתי ללמוד גיאולוגיה.
"אהבתי את הרעיון שגיאולוגים עובדים בשמש, בחוץ ולא בפלורסנט במשרד. אף פעם לא קיבלתי מסגרות ו-4 קירות, ולכן התאים לי החופש הזה. אז למדתי גיאולוגיה 3 חודשים, ופתאום באמצע שיעור שאלתי את עצמי מה אני בעצם עושה פה, ולא היתה לי תשובה מניחה את הדעת, אז קמתי והלכתי.
"אז איך הגעתי למשפטים? פגשתי ברחוב ידידה וסיפרתי לה שאני לא יודע מה ללמוד, ואז היא אמרה 'אולי תנסה משפטים. אמנם קשה להתקבל, אבל הלימודים לא נורא קשים'.
"מלימודי משפטים נהניתי מאוד, אבל עדיין היתה לי בעיה כי לא רציתי להיות עורך דין, אז החלטתי שאלך לשירות המדינה. את השנה הראשונה להתמחות עשיתי אצל רנאטו יראק בפרקליטות המדינה, ואז אלוהים רצה ושר האוצר נעל את שירות המדינה, החליט שאין יותר קבלת עובדים במשך שנתיים. אז כבר לא היתה לי ברירה ועברתי לעבוד במשרד פרטי".
שפיטה
"אחרי שנתיים וחצי של עבודה במשרד פרטי כעורך דין שכיר פתחתי משרד עצמאי יחד עם עו"ד עמי פולמן. לאט-לאט צברנו לקוחות, ומהר מאוד הפכנו למוכרים בירושלים", אומר גל. "אהבתי את המשפטנות שבעבודה, אבל התפתחנו כל-כך מהר שבאיזשהו שלב התחלתי להרגיש שאני כבר לא מזדהה עם האנשים שאני מייצג.
"בהתחלה ייצגנו אנשים מסכנים, ואחר-כך עברנו פתאום לייצג את הקבלנים והחברות שפגעו בהם. מהר מאוד הפכנו מתובע לנתבע, וזה לא מצא חן בעיניי. חוץ מזה, לא אהבתי להתעסק בענייני שכר-טרחה, ולא אהבתי לקוחות בכלל. אם מקצוע עריכת הדין היה בלי לקוחות, זה היה נפלא.
"לאחר כ-8 שנים בפרקטיקה הציעו לי מטעם לשכת עורכי דין להיות מועמד לשפיטה, וזה סיקרן אותי. סיכמתי עם השותפים שאם ימנו אותי תוך חצי שנה אני אלך להיות שופט, ואם לא - אני נשאר במשרד. מהרגע שהגשתי את טופס המועמדות עד שמוניתי לשפיטה בבית משפט שלום עברו 3 חודשים".
מנהל בתי המשפט
"לאחר כ-8 שנות שפיטה, מתוכן 4 שנים במחוזי, פגשתי את השופטת אילה פרוקצ'ה בחתונת בנו של אחד השופטים. היא סיפרה לי כמה הם עובדים קשה ואיזה עומס יש עליהם. אמרתי לה 'פלא שאתם עובדים קשה? אתם לא יודעים לעבוד, לנהל את התיקים', והסברתי לה את הבעיות בניהול.
"כשסיימתי, היא אמרה לי שמחפשים מנהל בתי משפט, ושאלה אם אני רוצה את התפקיד. חשבתי שאוכל להתעסק באדמיניסטרציה שיפוטית. חשבתי שיהיה לי גם יותר פנאי ממה שהיה לי כשהייתי שופט. מובן שטעיתי בשני העניינים".
מערכת המשפט
"מערכת המשפט בישראל, לפי כל קריטריון, נמצאת בערך במחצית כוח-האדם השיפוטי ממה שהיא צריכה להיות", טוען גל. "מה הפלא שהשופטים יוצאים לאולם לא נינוחים? יש להם כפול תיקים.
"זאת מערכת שנתונה בסד לחצים גדול. בלי שיוקצו למערכת בתי המשפט המשאבים הדרושים לה, לא ניתן יהיה לתת לאזרח בישראל את השירות שלו הוא זכאי.
"נכון שהמערכת לא יעילה, ואני לא מנסה לצייר מערכת יעילה, אבל צריך לראות את התמונה הריאלית והאמיתית. קשה לייעל את המערכת בתנאים הקיימים".
פרשת זפט-וינרוט
"הבעיה המתעוררת מפרשת עו"ד יעקב וינרוט הזו הרבה יותר רחבה וחמורה מהניסיון לייחס לשופט יהודה זפט דברים שאינם נכונים", אומר גל. "אנחנו חיים במדינה קטנה שבה כולם מכירים את כולם. רוב השופטים היו קודם אנשי המקצוע, וכשהם מגיעים לשפיטה הם מכירים הרבה אנשים.
"לכן, זה מורכב להתחיל אחרי שנים לפשפש בעברם ולבדוק מי ייצג את מי, מי התמחה אצל מי, וכל מיני דברים לא רלבנטיים. פתאום אומרים היום לשופט זפט, 'תגיד מי ייצג אותך לפני 15 שנה, ומי הופיע בתיק הזה ומי בתיק האחר'; וזה לא נכון לעשות כך.
"זה גם לא נכון לראות במשקפיים של היום את ההתנהגות ואת הנורמות שהיו לפני 20 שנה. התקופה משתנה. יש דברים שהיו מקובלים אז והיום הם נראים אחרת.
"בכל מקרה, הגזימו בעניין הזה. אני חושב שיש גורמים אינטרסנטיים שהיה להם עניין ליצור את הרעש הזה סביב השופט זפט. זה פוגע בעצמאות השיפוטית של השופטים, ואין דבר שהוא יותר חשוב מעצמאות השופט. שופטים לא יכולים לדון כשהם מבוהלים, מפוחדים, חוששים - זה לא יכול לעבוד בצורה כזו".
* הראיון המלא עם השופט משה גל - במהדורה המודפסת של "גלובס הערב".