רשות המסים הגישה כתב אישום נגד עו"ד ד"ר יוסי שגב בגין עבירות של דיווח כוזב בנסיבות מחמירות. כתב האישום נגד שגב הוגש כבר ביוני אשתקד אך נחשף רק היום (א').
בכתב האישום, שהוגש נגד שגב באופן אישי, נגד חברת עורכי הדין י. שגב ושות' ונגד חברת י.מ.ש השקעות, נטען כי כדי להתחמק מתשלום מע"מ בסך 2.8 מיליון שקל, שקיבל כשכר-טרחה בעבור ייצוג משפטי שהעניק לליז הרדי, בתו של המיליונר שאול אייזנברג ז"ל, המתגוררת בישראל, הציג שגב בפני רשויות המע"מ מצג כוזב כאילו את השירות המשפטי נתן ללאה אייזנברג, אימה של ליז, שהינה תושבת חוץ.
בחודש מאי 1997 שכרה הרדי את שירותי משרדו של עו"ד שגב בכדי שייצג אותה בסכסוך הירושה על עזבונו של אביה, שאול אייזנברג ז"ל.
על-פי כתב האישום, עו"ד שגב ועו"ד יעקב וינרוט שייצג את לאה אייזנברג סיכמו כי הרדי ואייזנברג תפעלנה "בחזית אחת בתקיפת צוואתו של המנוח".
בהמשך, נטען בכתב האישום, יעץ שגב להרדי כי על מנת לשמור על זכויותיה בירושה, כדאי לה לערוך מספר הסכמי שיתוף-פעולה על לאה אייזנברג, שנועדו להבטיח כי זכויותיה בעיזבון לא יפחתו מאלה שלהן היתה זכאית מכוח הצוואה, וכן להבטיח כי אייזנברג תשפה אותה בגין ההוצאות המשפטיות הכרוכות בניהול ההליך.
עוד טוענת רשות המסים, כי "בחלק מהסכמי שיתוף-הפעולה נקבע כי אם יתגלו מחלוקות בין הרדי לאייזנברג, הם יידונו בבוררות בפני שופט בדימוס".
בהמשך נתגלעה מחלוקת בין הרדי לאייזנברג, ובספטמבר 1997 הודיעה אייזנברג על ביטול ההבנות וההסכמות שהיו בין השתיים. בעקבות ההודעה הגישו הנתבעים תביעה בשמה של הרדי נגד אייזנברג, שבמסגרתה דרשו לאכוף על אייזנברג את מימוש אחד מהסכמי שיתוף-הפעולה שכרתה עם הרדי.
במהלך 2002 ו-2003 ייצג שגב את הרדי בבוררות שנערכה בפני נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר, שהחליט בין היתר בפסק הבוררות שנתן כי על אייזנברג לפצות את הרדי בגין ההוצאות המשפטיות בשיעור 3 מיליון דולר, שהוציאה במסגרת סכסוך הירושה.
בספטמבר 2003 סיכם שגב עם באי-כוחה של אייזנברג כי הסכום האמור ישולם על-ידי אייזנברג ישירות אליהם, ובאוקטובר 2003 שולם לנאשמים שכר-טרחה עבור השירות המשפטי שנתנו להרדי בסך כ-15.6 מיליון שקל.
בכתב האישום נטען כי על מנת להתחמק מתשלום מע"מ בגין שכר-הטרחה בשיעור 2.8 מיליון שקל, הציג שגב בפני רשויות המע"מ מצג כוזב לפיו השירות המשפטי בקשר לסכסוך הירושה ניתן על-ידם לאייזנברג, שהינה תושבת חוץ, וזאת, על אף שבפועל ניתן השירות להרדי, שהיא תושבת ישראל.
בכתב האישום נטען כי לצורך הצגת המצב הכוזב, הוציאו הנאשמים לאייזנברג חשבונית מס שהמס הנקוב בה הנו בשיעור אפס ודיווחו עליה בדיווח התקופתי למנהל המע"מ. בפועל חל על עסקה זו שיעור מע"מ מלא.
עוד מפרט כתב האישום כי בסמוך להוצאת החשבונית פנו הנאשמים לעו"ד זיו שרון כדי לקבל חוות-דעת משפטית בנוגע לחיוב במע"מ, והציגו בפניו מצג כוזב באשר לזהות הלקוחה ומהות השירות, במטרה כי בחוות-הדעת ייקבע כאילו אינם חייבים בתשלום מע"מ על עסקת שכר-הטרחה.