החגים הלועזיים כבר מאחורינו וגם "אפקט ינואר", בו נרשמת עלייה בביקוש למניות בעקבות רצון להשקיע כסף חדש וישן, עומד בפני סיום.
כעת, אנו דוהרים אל עבר תקופה של הערכה מחדש של מצבה האמיתי של הכלכלת העולם. למרות האופטימיות הכללית באוויר לאור הגיבוי המובנה בפעילות ה'פד' (QE2), אנו שומעים יותר ויותר חדשות מטרידות מארה"ב.
לא מעט מהמדינות (States), המחוזות (Counties) והערים בארה"ב מגיעים למצב קריטי מבחינה החובות והיכולת להחזירם. מדינות כמו קליפורניה, אילינוי וניו-יורק בולטות במיוחד. ניתן לראות זאת בהתמוטטות שוק האג"ח ה"מקומי" (Munis).
לפניכם גרף של תעודת הסל המייצגת את המדד העיקרי בשוק זה:
סממן נוסף לבעיה, הוא שבמדינות וברשויות המקומיות, המחוקקים מדברים באופן גלוי על הצורך לאפשר על פי חוק תהליך של פשיטת רגל עבור המדינות, מצב שעדיין אינו אפשרי כיום. הרחבה בנושא אפשר לקרוא במאמר של סוכנות הידיעות בבלומברג.
שינוי חוקתי זה, ייתן לכאורה עוצמה גדולה יותר בידיהן של המדינות בזמן המשא ומתן שינוהל על ידן עבור שינויים אפשריים בתנאי הפרישה של עובדיהן. תנאים המכבידים כל כך על המאזנים.
אני מסתכל על כך קצת אחרת: כל גוף שאיננו פדראלי, איננו יכול להדפיס כסף לכיסוי גירעונותיו. כמו כן, לגידול במיסים יש גבול וביכולתן של הרשויות לצמצם את תנאי העבודה המוסכמים יש קושי רב. על כן, סיכויי ההצלחה של הפוליטיקאים המקומיים לצאת מן הסבך נראה קלוש ביותר, ללא מהלך דרמטי כמו הכרזה על חדלון פירעון אפשרי. במקרה כזה, לא רק האיגודים המקצועיים וחבריהם יפסידו, אלא גם האזרח המקבל את שירותיו מן הרשויות. כך ייווצר לחץ פוליטי בלתי אפשרי שיניע לפשרות שלא יתאפשרו בדרך אחרת.
קשה להעלות על הדעת שה'פד' יכנס לתמונה במצב זה. המשימה כה גדולה ומרוחקת מן המנדט שלו. אבל, הודיתי כבר פעם בפורום זה, שה'פד' הפתיע אותי באגרסיביות המוניטארית שלו, לכן לא ניתן לבטל אופציה זו לחלוטין.
גם אירופה על הגרף
גורם מדאיג נוסף שיש לקחת בחשבון בעתיד הקרוב, נעוץ במצב מחוץ לגבולות ארה"ב. אירופה עדיין נלחמת כדי להציל את המדינות שנקלעו למשבר חוב על ידי סיוע עבור כל אחת מהן (יוון, אירלנד, פורטוגל). עם זאת, האיחוד האירופי עדיין איננו נוקט בדבר היחיד שבאמת יכול להציל את הגוש: שילוב פיסקאלי של כל האיחוד.
מדובר בצעד פוליטי כה קשה שהוא אפילו לא נשקל עדיין ברצינות, למרות היותו הצעד היחיד ההגיוני ליציאה אפשרית מן הבעיות הקיימות ביבשת.
כדי להבין עד כמה מדינות החזקות, ובראשן גרמניה, מתנגדות לכך, מספיק להתבונן על אופן דחיית הרעיון של הנפקת אג"ח אירופי כללי. מבחינת מדינות אלה, ניצן ראשוני זה של נכס פיננסי כלל-אירופי מהווה איום גדול מדיי.
יחד עם זאת, במדינות המתפתחות אנו עדים לגידול איטי של האינפלציה ולצעדים ממשלתיים שמטרתם לקרר אותה. סין, הודו, ברזיל ואף תורכיה עושות לאחרונה הכול כדי למנוע זרימה של "כסף חם". צמיחה מואצת ועלייה בסחורות, נתפסים שם (ובצדק) כזרעים לאינפלציה אשר יכולה להביא לאי יציבות פוליטית.
זאת, למרות שבתוניס גורמים אלו לא היו הסיבות העיקריות לשינוי המשטר, אך עצם ההפיכה העממית יצרה גלים חזקים של דאגה במשטרים הפחות דמוקרטיים של המדינות המתפתחות האלו.
עוצמה כלכלית ניתן למצוא במניות ה"קטנות"
אם נסתכל על גורמי השוק הטכניים יותר, מתחיל להיווצר שילוב מסוכן. את חלקו הראשון של השילוב זה אציג על-ידי הגרף הבא:
בגרף זה אנו רואים גרף יומי של מדד הדאו ג'ונס (מימין) ולצידו גרף יומי של מדד ראסל-2000, המייצג את החברות הקטנות בבורסה האמריקאית.
מתחת לשניהם, מדד ה"עוצמה היחסית" (Relative Performance) בין שניהם. ירידה במדד זה מציינת עוצמה יתרה לראסל ועלייה בו מציינת עוצמה יתרה למדד הדאו ג'ונס.
בבסיס התצוגה קיימת ההנחה שכאשר קיימת אופטימיות מצד המשקיעים לגבי הכלכלה ושוק המניות בכלל, מדדי המניות הקטנות נהנה מכך יותר עקב הנזילות הקטנה יותר שבהן, ויכולת טובה יותר של חברות הקטנות לגדול ולפרוח.
לכן, עוצמה יחסית יתרה של הראסל מהווה סימן חיובי לעתיד של השוק וכך היה עד ה- 21 לדצמבר 2010. מאז, ובמיוחד אחרי ה-14 בינואר 2011, אנו רואים דווקא עוצמה גדולה יחסית במדד ה"כבד" יותר, הדאו ג'ונס.
יתר על כן, מדד ראסל חצה מטה את קו המגמה העולה שלו מאז אוגוסט 2010, החודש בו ה'פד' התחיל לרמוז על תוכנית ה-QE2. הדאו ג'ונס, לעומת זאת, עדין רחוק מאוד מלחצות מטה את קו המגמה שלו. שני אלמנטים טכניים אלו, עוצמה יחסית מתחלפת וחציית קו מגמה, מהווה אות אזהרה לגבי העתיד הקרוב.
ממשיכים לתקן
לפניכם הגרף השבועי של מדד S&P500:
בגרף זה ניתן לראות היטב את התפתחות השלב השני (העולה) של המשבר. מאז מרץ 2009, ראינו התפתחות של שלושה גלים גדולים (ABC למעלה).
התיקון, עליו דיברתי בסקירה הקודמת ועליו אני מצביע שוב, יכול להגיע עד 1,130 נק' מבלי לשנות דבר בתמונה הכללית המוצגת כאן. למרות זאת, אני חושב שנראה הפעם תיקון פחות אלים אשר יעדיו יהיו כנראה בין השיא של 1227 נק' (A) ורמת תמיכה חשובה של 1,175.
התיקון יכול גם לקחת צורה של זמן ולא עומק, דהיינו של דשדוש אופקי. במקרה כזה, על המשקיעים והסוחרים להיזהר בגלל התנודתיות הגדולה שתיווצר. חצייה מטה של גבול התעלה העולה ביחד עם הממוצע הנע ב-10 שבועות תיתן את האות לתחילת התהליך המתקן.
בחלק העליון של הגרף, ניתן לראות איך אינדיקאטור ה-RSI שעוזר לנו להבין את החלוקה של בין הגלים הגדולים. גלים עולים התרחשו כאשר הוא נמצא מעל רמת ה-50, והגל היורד קרה כאשר הוא היה מתחתיה.
בחלק התחתון של הגרף מוצגים שלושת השלבים הקלאסיים של המגמה על פי אינדיקאטור ה-OBV: השלב הראשון, שלב האיסוף (1 סגול), שבו ראינו את הכניסה של הכסף החכם הראשוני. לאחר מכן השלב השני, שלב ההשתתפות (2 סגול), בו נכנסו המוסדות והמשקיעים הגדולים המזהים את השלב הראשון ומצטרפים אליו והשלב השלישי והאחרון של הפיזור (3 סגול) שבו הציבור הפחות מתוחכם משתכנע לבסוף להיות במגמה. שלב זה יכול להימשך זמן רב, ונגמר בדרך כלל ברעש גדול (Blow off), שלב זה הוא גם השלב הסופי של המגמה הגדולה.
בעיות חוב לא פתורות
למרות המאמצים האדירים של ה'פד' והממשל להראות תמונה כלכלית משתפרת, צצות בזירות שונות בעיות החוב הבלתי פתורות, הפעם במדינות ובערים. אירופה, אסיה ודרום אמריקה חיות גם הן בתהליך מתמשך של התמודדות עם בעיותיהן המיוחדות.
רקע זה, ביחד עם סימנים טכניים במדדי המניות האמריקנים, מביאים אותי למסקנה שלפנינו תקופה חיובית פחות. למרות זאת, אני חושב שתיקון זה יהווה בסיס לעוד עלייה, לקראת הקיץ הבא שבו נראה כנראה את סיום השלב השני (העולה) של המשבר באזור ה-1,350-1,400 נקודות במדד S&P500.
משה שלום הוא מנתח שווקים פיננסיים, מרצה במכללת מגמות, וכותב באתר "הכול בגרפים" המספק שירותים למשקיעים וסוחרים בשיטת הניתוח הטכני. הכותב עשוי להיות בעל עניין אישי בנכסים הפיננסים המוזכרים בסקירה זו. אין לראות בנכתב בה הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.