1. כמו שופט שמרגיש שהוא צריך לאזן בין פנדלים במשחק כדורגל, עוצר מנכ"ל משרד התקשורת, עדן בר טל, את המשחק על עבירה שכאילו בוצעה, ונותן לשחקן, שברצונו הוא חפץ הפעם, להבקיע פנדל.
הבעיה היא שתחום התקשורת הוא לא כדורגל, והחוכמה של מנכ"ל במשרד ממשלתי היא לדעת במה לגעת ובמה לא, ולמצוא דרכים לא משפטיות כדי לפתור סוגיות מסחריות - כגון המחלוקת בין סלקום למירס.
סלקום החליטה לתקוף את לקוחות מירס במגזר החרדי באופן ספציפי ולהציע להם הטבות, על מנת שיעברו אליה. בר טל אמר שיש בעיה בכך שסלקום תוקפת רק את לקוחות מירס במגזר החרדי, שאם אלה היו כל הלקוחות - אז הדבר היה מתקבל על הדעת.
בר טל שגה כשהתערב בוויכוח כזה - מוטב היה להעביר את המוקש לפסים אחרים. לבירור וויכוחים כאלה יש בתי משפט ואת רשות ההגבלים העסקיים.
מירס, בניהולו של אברשה בורשטיין, נמצאת בלחץ, וזה לגיטימי ואפשר להבין אותה, אבל אי-אפשר להבין איך משרד תקשורת נוקט איפה ואיפה ומתערב באופן חד-צדדי לטובת שחקן אחד, במסגרת תחרות עסקית בין שחקנים בשוק הסלולר.
עם יד על הלב, שיקום הגורם במשרד שהיה מתערב אם היה מדובר במבצעים שיווקיים בין סלקום לבין פרטנר או לבין פלאפון. די בזה על מנת שמקבל ההחלטה יעצור ויגיד שאם הסיכוי שלא יתערב הוא גבוה - הוא היה צריך מיידית להימנע מהתערבות.
אבל כפי שכבר נכתב בשבוע שעבר ב"גלובס", המשרד סובל מרגשות אשמה כלפי מירס. בצדק או שלא בצדק, אפשר להתווכח על כך, אבל זאת עובדה מצערת שכנראה משפיעה על החלטותיו. אחד מהגורמים הבכירים במשרד אמר ל"גלובס" כי כל עוד מדובר בהורדת מחירים לטובת הצרכנים, היה צריך לתת להם "להילחם אחד בשני".
בתוך זמן קצר מירס תתמודד במכרז ואולי תזכה להקים רשת סלולרית חדשה שתתחרה ב-3 חברות הסלולר הגדולות. האם משרד התקשורת מצפה כי 3 החברות יישבו ויגידו הבה ניתן למירס לקחת 20% נתח שוק ונשב בשקט?
מירס או מי שיזכה במכרז ייתקל בתחרות קשה במיוחד, וזה מה שאנחנו רוצים ומייחלים לו שנים. אך הפלא ופלא, הנה פתאום קם מישהו ועוצר את זה - וזה דווקא הרגולטור.
אם כבר, על רשות ההגבלים להתערב
אנחנו גם לא תמימים כדי לחשוב שסלקום יצאה בקמפיין שיווקי נגד מירס באופן מקרי, כשהאחרונה נמצאת לפני מכרז, וכשסלקום יודעת שמירס עומדת בפני תחרות קשה, ויש לה אינטרס לראות אותה קצת מזיעה - אבל האם זה תפקידו של המשרד להתערב בסוגיה תחרותית וכל-כך מובהקת?
ואיך זה סלקום, שמתלוננת נגד התנהלות בזק בתחום הטלפוניה לעסקים והתמסורת, מחכה שנים שבר טל ישיב לה על תלונותיה, והנה מירס מקבלת תשובה על תלונתה נגד סלקום בתוך ימים ספורים?
למירס יש בעל בית חדש, פטריק דרהי, שמרוויח הרבה כסף בעסקיו בישראל ובעולם בכלל, והוא לא בדיוק נמנה עם שורת מקבלי הבטחת הכנסה מביטוח לאומי. אם לסלקום, בניהולו של עמוס שפירא, היו עושים את אותו הדבר, והיא היתה מתלוננת - היו צולבים את נוחי דנקנר שהעז להתלונן, ובמשרד התקשורת היו אומרים שלא צריך לרחם עליו.
אם בכלל נדרשת התערבות הרי שהגוף המוסמך לכך הוא רשות ההגבלים, שהיתה צריכה לחקור אם סלקום עושה זאת עכשיו על מנת לפגוע במירס בעיתוי כל-כך רגיש, ואם כן, האם זה בסדר או לא - אבל מה פתאום משרד התקשורת? הגיע הזמן לתת לילד ללכת לבד, ושיפסיק להתבכיין כל פעם מחדש.
מוטורולה, ששכללה את התלותיות והבכיינות במשרד התקשורת לדרגת אמנות, כבר יצאה ממירס, אבל כנראה שייקח זמן עד שיוציאו את מירס מתסביך מוטורולה.
2. היועצת המשפטית של משרד התקשורת, נגה רובינשטיין, החליטה לשפוך אור על האישור הסיטוני של סלי התעריפים של בזק, אבל לא בגלל שהיא סבורה שמדובר בבעיה תחרותית (להיפך, היא סבורה שהם טובים לתחרות) - אלא משום שהאישורים מבטלים הלכה למעשה את תקנות הפיקוח על המחירים של החברה.
בזק הופכת להיות הרבה יותר אגרסיבית מבחינת שיווקית ככל שנתח השוק שלה יורד בטלפוניה ובאינטרנט, וזה בסדר. זהו בדיוק המסלול שהותווה לה על-ידי ועדת גרונאו - ככל שנתח השוק שלה יורד, כך היא תקבל הקלות ותוכל להציע הצעות שיווקיות יותר אטרקטיביות.
הבעיה היא כיצד מאשרים לבזק את מה שהיא אמורה לקבל על-פי חוק, אבל לא בדרך עקיפה של אישור סלי תעריפים בסיטונאות, אלא בדרך מסודרת ושקופה.
יש טעם בדברים של רובינשטיין, אבל בסאב-טקסט מסתתר משהו אחר שהיא סבורה שיש לתת עליו את הדעת.
רובינשטיין לא אומרת זאת ישירות, אבל משתמע ממכתב שהוציאה בעניין כי העובדה שוועדת חייק, שאמורה היתה לקבוע את תעריפי בזק ולהסדיר בדיוק את הנושא של הפיקוח על תעריפי החברה, טרם סיימה את עבודתה לאחר כשנה של עבודה, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.
תוצאת העיכוב היא שמשרד התקשורת מחויב לאשר לבזק את המבצעים שהיא מבקשת מבלי שנקבעה מדיניות מסודרת של פיקוח. ואם לצורך כך צריך להתקין תקנות ביניים, ראוי שייעשה כן, אבל לנוכח העיכובים בהגשת מסקנות ועדת חייק - לרובינשטיין אין ברירה, והיא חייבת להתריע על כך.
אלה שסונטים בה על עמדתה סבורים כי חוות-הדעת שהגישה לא היתה חייבת להיכתב, שכן אין כאן עדיין תופעה קריטית שזועקת להתערבות.
מתברר כי מי שחשב שמספיקה חצי שנה לעבודה כה מורכבת של פיקוח על תעריפי בזק (כפי שנכתב בכתב המינוי שלה ועם אופציה להארכה) ויצירת שוק סיטונאי, טעה טעות מרה.
הלא משרד התקשורת "הצליח" לאשר לחייק חברת ייעוץ ויועץ טכנולוגי אחרי כשנה של עיכובים, אז קצת קשה לבוא עכשיו לוועדה ולטעון נגד העיכובים בעבודתה.
היה אידיאלי אם ועדת חייק היתה מגיעה לשלבים יותר מתקדמים בעבודתה, אבל צריך גם לזכור כי בלי יועצים חיצוניים ועדה כזו נותרת נכה.
לכן, לא יהיה זה מוגזם להעריך כי המלצות הוועדה יוגשו בעוד חצי שנה לפחות, ועד אז - מישהו צריך להחליט אם ואיך מסדירים את האופן שבו בזק מתמודדת בשוק.