"השימוש במערכת ועידת וידיאו בדיוני מעצר איננו מקל על בתי המשפט, אלא על השב"ס" - כך אמרה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, במסגרת מחקר מקיף שבוצע לאורך 3 שנים על מידת השימוש ומידת שביעות-הרצון מהליך הדיונים בהארכות מעצר באמצעות ועידת וידיאו.
המחקר, שביצע מכון "מותגים", הוגש ליו"ר ועדת החוקה בכנסת, ח"כ דוד רותם, לקראת הדיון הצפוי מחר (ג') בהארכת תוקף הוראת השעה בחוק סדר הדין הפלילי, המאפשרת לקיים דיוני מעצר באמצעות "היוועדות חזותית".
לדברי ביניש, הכלי עצמו הוא טוב, אך אולי אינו מתאים לשימוש במסגרת דיוני "מעצר ימים".
ביניש הדגישה את החשיבות שביכולתו של השופט להתרשם מהחשוד באופן בלתי אמצעי, כשהוא נוכח בעצמו באולם המעצרים, וזו אף הזדמנות עבור העצור להתלונן על היחס שהוא מקבל מהשב"ס, מאחר שזמן שהותו בבית המשפט הוא הזמן היחיד שבו הוא איננו בידי השב"ס.
עם זאת, ביניש איננה מבקשת להפסיק את הפיילוט, הנמשך מזה כ-4 שנים, אלא להמשיך בדיוני מעצר בוועידת וידיאו.
מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, הסכים עם ביניש כי השימוש בוועידת וידיאו עדיף בדיוני מעצר עד תום ההליכים, שבהם לנוכחותו של החשוד בבית המשפט אין חשיבות ממשית. לדבריו, יש צורך בהרחבת הפיילוט מבית המשפט בתל-אביב גם לירושלים ולנצרת, ואולם קשיים לוגיסטיים ותקציביים מונעים לפי שעה את הפעלת המערכת בבתי משפט אלה.
נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, השופטת הילה גרסטל, הציעה לקבוע קטגוריות של סוגי דיונים שונים, שניתן יהיה לקיים גם ללא הסכמת העצור, לעומת דיונים שיש הכרח לקיימם באופן פרונטלי. "אני בעד שימוש בהיוועדות חזותית כשמדובר בדיוני מעצר לימים", אמרה גרסטל.
נשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופטת דבורה ברלינר, הציעה להרחיב את השימוש בוועידת וידיאו גם מעבר לתחום המעצרים, למשל בתיקים אזרחיים ופליליים, כשמבקשים להעיד עדים הנמצאים בחו"ל. "החיסכון הכלכלי הוא שיקול לגיטימי", אמרה ברלינר.
עוד התברר במחקר, לאחר ניתוח של יותר מ-3,000 דיוני מעצרים, כי תוצאותיהם של דיונים המתקיימים בוועידת וידיאו אינם שונים מתוצאות דיונים פרונטליים. גם זכויותיהם של העצורים לא נפגעו כתוצאה מהשימוש בוועידת וידיאו, כולל זכותם להתבטא בפני השופט הדן בעניינם, זכות ההיוועצות שלהם עם הסנגור והחיסיון בין עורך הדין ללקוחו. למעשה, 71% מהעצורים שדיוניהם נוהלו באמצעות מערכת ועידת הווידיאו דיווחו כי יכלו לומר את דברם בדיון המשפטי, לעומת 32% בלבד בדיונים הפרונטליים.
עוד התברר בניסוי כי שיעור השימוש בוועידת וידיאו עדיין נמוך יחסית ועומד על 62.5 מכלל דיוני המעצר.
בתקופה שבה מתקיים הפיילוט, מספטמבר 2007 ועד אוגוסט 2010, התקיימו בישראל 28,830 דיוני מעצר פנים אל פנים, לעומת 1,914 דיונים שנוהלו באמצעות ועידת וידיאו. במהלך כל התקופה הזו הושבתה המערכת רק פעם אחת, בשל שיפוצים בבית משפט השלום בתל-אביב - בית המשפט היחיד שבו מותקנת כיום המערכת.
ב-4 דיונים היתה תקלה תכנית בהעברת התמונה, ב-3 ימי דיונים המסך המיועד לקהל (לא לא לשופט או לעורכי הדין), שבו מופיעה דמות העצור, לא פעל. בכ-12% מהדיונים היו תקלות באיכות השמע.
על-פי מסקנות המחקר, "ההיוועדות החזותית מהווה תחליף ראוי לנוכחות הפיזית של העצור בדיוני המעצרים; זכויותיו המהותיות של העצור - ייצוג, תקשורת עם בית המשפט, חיסיון יחסי עורך דין-לקוח - נשמעו בדיונים אלה בהשוואה לדיונים פרונטליים; ולצורת הדיון אין קשר לתוצאות הדיון המשפטי, כשלוקחים בחשבון את הגורמים האחרים המשפיעים על תוצאותיו, כמו בקשת המשטרה מבית המשפט, או משך הדיון".
הסיבות למיצוי הנמוך של השימוש במערכת הן: דרישת החוק שלפני הדיון הראשון בוועידת וידיאו הסנגור יצרף את חתימתו לזו של העצור, ואולם יותר משליש מהדיונים מתקיימים בין 21:00 בערב ל-8:30 למחרת, שעות שבהן החשודים רק נעצרו וטרם פגשו את סנגורם; 55% מהעצורים שכן פגשו את סנגורם דיווחו כי לא קיבלו מידע על האפשרות לקיים את הדיון באמצעות המערכת, ולכן לא יכלו לחתום על טופס הסכמה או סירוב.
סיבה נוספת היא שחלק ניכר מהסנגורים עדיין מתנגדים לשימוש במערכת, ומעדיפים לקיים את הדיון כשהעצור נמצא בסמוך אליהם באולם הדיונים.
עורכי המחקר ביקשו את התנהלות הסנגוריה הציבורית בהקשר זה, וכתבו כי זו "פעלה לא אחת כקטגוריה ציבורית בנוגע לשימוש בהיוועדות החזותית. הסנגוריה הרבתה לבקר את משטרת ישראל, שב"ס והנהלת בתי המשפט, והתנתה את שיתוף-הפעולה שלה באופן תפקודם של הגורמים האחרים".