את חולשתי לשעשועון "היפה והחנון", שמוכיח בכל שבוע מחדש שהאוקסימורון "טראש איכותי" הוא עובדה קיימת, הסגרתי כבר מזמן. כשהוא מתקרב לסיומו, כבר ברור שהכוכב הגדול ביותר שיצא מהעונה הזאת הוא אלכס, המכונה "אלצ'קו", שכבר אוחז בפרסומת לחברת ביטוח, ואפשר שזו רק ההתחלה. בתוכניות שכאלה קשה מאוד לדעת מה מהפרסונה של המתחרים אותנטית ומה פסאדה.
מה שברור הוא שבריאליטי טוב, מי שמנצח הוא מי שמצליח לייצר "טיפוס" מאובחן: עניבת ה"פפיון" של אלכס היא כמו הסרט בשערה של "סמדי בומבה", גיבורת "מאסטר שף": היא הפסידה בגמר - אבל נצרבה היטב בתודעה.
רק בשבוע שעבר ערכתי ניסיון קטן, במטרה להוכיח את התזה הזאת: ביקשתי מכמה חברים למנות באוזניי את המשתתפים בגמר התוכנית (שזכה כזכור ל-42% רייטינג): דווקא בשמה של אינה, המנצחת, התקשו להיזכר: זכרו אותה בתור "הרוסייה" או "החתיכה". למקום השני, כמו בגמר עצמו, הגיע אלקנה הכבאי - בזכות שילוב בין שם לא שגרתי למקצוע מאוד מאופיין.
לגבי "סמדי בומבה" לא נרשמו חורים בזיכרון: התיוג שלה עם הכינוי הקליט והסרט הפך אותה למותג הזכיר ביותר מהסדרה (אחרי אייל שני כמובן).
בחזרה לאלכס ולבת-זוגו, ליטל "סלב בבאר-שבע". האינטראקציה ביניהם מעוררת מחשבה ומעלה חיוך: ראשית, מדובר בשני מתמודדים עם הומור עצמי מפותח, כל אחד מהם בדרכו.
שנית, יש כאן, אפילו מבלי להתכוון, העמדה סטריאוטיפית סופר קיצונית של החום הדרומי-מזרחי מול הקרירות האירופית. באחת הסצנות, לפני כמה שבועות, היא "הבטיחה" לו שתדבר עם אמו כדי שתחבק אותו יותר... קשה לי לחשוב על דוגמה טובה יותר לחומו של כור ההיתוך הישראלי.
הערב (ג') יעמוד אלכס במרכז הפרק - ומה שבטוח, חום ואהבה לא יחסרו לו בקרוב.
השואה כסרט פעולה
"ממזרים חסרי כבוד", ג' 22:00, "יס 4"
אין ספק שצריך אגו מנופח, קורטוב של גאונות וגם סוג של טירוף כדי להפוך את השואה לסרט פעולה. למרבה המזל, לקוונטין טרנטינו יש את כל השלושה.
אפשר להתווכח (ואולי בעצם אי-אפשר להתווכח) על השאלה האם אפשר לגעת בשואה מזוויות חדשות שעלולות לגרוע מהזיכרון הטראומטי שאנו מנסים לשמר. מצד שני, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שטרנטינו יצר כאן יופי של סרט, ושבראד פיט מפגין כאן את יכולות המשחק שלו שתמיד הוערכו פחות מדי לטעמי.
העלילה היא סביב יחידה מיוחדת שמקים הצבא האמריקני, יחידה של יהודים בלבד, שנשלחים חדורי מוטיבציה לנקום בנאצים, לצרפת הכבושה.
בנאומי ההגנה שלו על הסרט סיפר טרנטינו שחברים יהודים-אמריקנים שלו אהבו את הרעיון ששם את היהודי, ולו פעם אחת, במקום החזק. זאת השראה לסרט, יא טרנטינו? אנחנו עשינו מהרעיון הזה מדינה!