רוג'ר פדרר לא מאוד מחשיב מאמנים. בסוף 2003, שנת הפריצה שלו שכללה זכייה בווימבלדון, הוא פיטר את המאמן השבדי פיטר לונדגרן אחרי חמש שנים ביחד כי "אני חושב שזה חשוב שיהיה לך הרבה כבוד למאמן שלך", הוא הסביר כמה שנים אחר כך, "ולפעמים זה נעלם. במיוחד אחרי הפריצה. לפני זה אתה הערצת את המאמן, ופתאום הוא מעריץ אותך". מאז היתה לפדרר מערכת יחסים לא מחייבת עם טוני רואץ' האוסטרלי וכמה פלירטים עם מאמנים נחשבים (דארן קייהיל, חוזה היגרס) שלא הבשילו ליותר מזה. עד שביולי 2010 הוא פנה לפול אנקון.
לאנקון היתה ברזומה שורה שיותר מקרצה לפדרר: הוא אימן את פיט סמפראס. כשפדרר היה נער הוא עקב, כמו כל חובב טניס, אחרי היריבות הנהדרת בין סמפראס לאנדרה אגאסי בשנות ה-90. פדרר היה בעד סמפראס כי "הטניס שלנו דומה". לימים פדרר וסמפראס גם נהיו חברים. כך שאנקון לא היה צריך לעבוד קשה מדי כדי לשכנע את פדרר, בדרך כלל טיפוס עקשן שבטוח שהוא יודע הכי טוב, לעשות שינויים.
השינויים האלה נראו רדיקליים ממש בארבעת הסיבובים הראשונים באליפות אוסטרליה. פדרר שיחק טניס אולטרה התקפי: הוא חיפש את הווינר אחרי פחות מחמש חבטות בלא מעט מהנקודות; הוא עלה לרשת 11.6 פעמים במערכה; הוא תקף בקונסיסטנטיות את הסרב השני של היריב; הוא השתמש הרבה יותר בבקהאנד והרבה פחות בסלייס (חבטת חיתוך הגנתית יותר). זה עלה לו ביותר טעויות לא מחויבות (10 בממוצע למערכה) ומכאן גם בשלוש מערכות שהפסיד עד לשלב הזה, אבל לפדרר "לא אכפת מטעויות לא מחויבות. לא משנה לי אם אני עושה 20 או 60 טעויות לא מחויבות, כל עוד אני נשאר נאמן לתוכנית המשחק שלי".
תכנית המשחק של פדרר התמתנה בניצחון המאוד מרשים 6-1, 6-3, 6-3 על בן ארצו סטאנילאס וואוורינקה הבוקר ברבע הגמר. וואוורינקה, המדורג 19 בטורניר, הגיע למשחק במומנטום מעולה אחרי שגירש ממלבורן את גאל מונפיס (12) ואת אנדי רודיק (8) בשלוש מערכות. פדרר, שמכיר את וואוורינקה כמעט כמו שהוא מכיר את אשתו מירקה (השניים חברים טובים וזכו יחד במדליית הזהב בזוגות במשחקי בייג'ין), שיחק נקודות סבלניות והקפיד לשבש את הקצב של וואוורינקה עם סלייסים נמוכים וכדורים גבוהים. על שני אלמנטים פדרר לא ויתר: הוא תקף את הסרב השני, ובעיקר את הרשת (38 עליות בשלוש מערכות).
שני האלמנטים האלה הם התרומה העיקרית של אנקון לטניס של פדרר עד עכשיו. פדרר נהיה שחקן רשת קצת אנדרייטד עם השנים, משום הזמן הרב מדי שהוא בילה על הקו האחורי. הוא בוודאי לא פחות טוב ברשת מסמפראס, שהיה שחקן סרב-אנד-וולי על כל משטח שאינו חימר. אנקון יודע את זה, ולכן הוא מדרבן את פדרר לכיוון הרשת יותר ויותר.
כדי לנצח את רפא נדאל בגמר, אם וכאשר, פדרר יצטרך להמשיך להגיע לרשת במינון גבוה, אבל בעיקר לתקוף את הסרב השני של נדאל - משהו שהוא לא עשה מספיק ממנו במפגשים ביניהם עד היום. תהיו בטוחים שאנקון ידאג להזכיר לו את זה.
***
ונוס וויליאמס בת 30. היא כבר כמעט לא משחקת טניס: שני הטורנירים האחרונים שהיא השתתפה בהם לפני אליפות אוסטרליה היו ווימבלדון (ביוני) ואליפות ארה"ב (בספטמבר). היא נסעה למלבורן בידיעה שהיא לא מאה אחוז מבחינה פיזית ומאוד רחוקה ממאה אחוז מבחינה מקצועית. בסוף פרשה בסיבוב השלישי אחרי שבע נקודות נגד אנדראה פטקוביץ' הגרמנייה. וויליאמס לא נסעה עד אוסטרליה הרותחת כדי להשתזף; היא באמת חשבה שהיא יכולה לנצח את הטורניר. וזה, בשבילי, מעיד יותר מהכל על מצבו העגום של סבב הנשים.
ווזניאקי. מנצלת את החולשה של סבב הנשים
אבל יש עוד עדות. קוראים לה קרוליין ווזניאקי. ווזניאקי מדורגת ראשונה בעולם. היא לא זכתה בגראנד סלאם. היא מעולם לא ניצחה את סרינה וויליאמס, ונוס וויליאמס או ז'סטין הנין. הסרב הראשון שלה (רק 160 קמ"ש בממוצע - מהירות של הגשה שנייה של גבר) לא עושה שום נזק, הסרב השני שלה הוא הזמנה לווינר, ברשת היא נראית כמו דג ביבשה, והטניס שלה שלילי במהותו: המטרה בכמעט כל נקודה היא שהיריבה תחטיא לפניה. הגרלה קלה כנראה תיקח את ווזניאקי עד הגמר. אם היא תעזוב את אוסטרליה עם תואר גראנד סלאם ראשון, אפשר לסגור את טניס הנשים.