תסתכלו על גלנט: עשירי ישראל נמדדים אצלנו, בעיקר בשנים האחרונות, לפי הבית שבו הם גרים. הווילה של גלנט מצטרפת לדירה של אהוד ברק, לדירות של אהוד אולמרט, לאחוזה הלונדונית שקנה בזמנו לב לבייב ועוד.
ומה לגבי העניים? האם לא צריך לבחון את מדד העוני של אזרחי ישראל - שכרגע מוגדר כ-50% מההכנסה החציונית ללא שום תלות בשאלת הדיור - גם דרך מבחן המגורים, ובעיקר דרך השאלה האם הנכס שכור או בבעלות? עד כמה אצל העניים בישראל תופס הכלל 'אמור לי היכן אתה גר ואומר לך כמה עני אתה'? מסתבר שהרבה יותר מאשר בקרב האלפיון השבע שלמעלה.
בעשר השנים האחרונות נכתב לא מעט על כך ששיעור הבעלות על דירה בישראל ירד מ-73% ל-66%, מה שאומר שלעוד כ-160 אלף בתי אב אין דירה משלהם.
כדאי להפנים, שרק מעטים הגיעו לשם מתוך בחירה או שיקול רציונלי שעדיף להם לגור בשכירות. הרוב המוחלט ממשיך לאסוף שקל לשקל כדי לשלם דמי שכירות, ואין לו שום אפשרות אפילו לחלום על הון עצמי שיקרב אותו לחלום הדירה בבעלות.
מחקר של המכון לרפורמות מבניות, שהקים בשנה האחרונה עו"ד שרגא בירן, המתפרסם כאן לראשונה, מגלה כי בעשירונים התחתונים - בעיקר בגלל שיעור השכירות ההולך וגדל - ההוצאה לדיור מחסלת את ההכנסה הנמוכה ממילא, מה שהופך אותם להרבה יותר עניים, אפילו ממה שנדמה לנו במבחן ההכנסות.
למציאות האכזרית, שחומקת בדרך כלל מתחת לרדאר שלנו, שבה ל-82% מהעשירון העליון יש דירה בבעלותם, מול 40% בלבד מאנשי העשירון התחתון, יש משמעות גדולה גם בהנצחת העוני לדורות קדימה. לא רק שהעניים מרוויחים מעט, אלא שעיקר הכנסתם נדרשת למוצר הבסיסי שנקרא קורת גג - שאפילו אינו נמצא בבעלותם.
שום סיכוי להרים את הראש
לפי סקר הוצאות משקי בית של הלמ"ס, כפי שעובדו על-ידי המכון לרפורמות מבניות, החמישון התחתון - אותם 20% מתושבי ישראל שמשתכרים הכי מעט מדי חודש - שגם אין להם דירה, מוציאים 50% מהכנסתם על הוצאות דיור (כ-2,000 שקל).
זאת, בעוד שאנשי החמישון התחתון, שיש בבעלותם דירה, יוציאו רק 24% מהכנסתם על דיור (מעט יותר מאלף שקל).
מנגד, החמישון העליון, שמחזיק דירה בבעלותו, מוציא כ-10% מההכנסה על דיור (כ-3,000 שקל). אותם מעטים שאין להם דירה בקרב אותו חמישון אקסקלוסיבי יוציאו בסך הכול 20% מהכנסתם על דיור (מעט יותר מ-4,000 שקל לחודש).
המסקנה של עו"ד בירן פשוטה: המצע העובדתי של קבלת ההחלטות בישראל שגוי, ולו בגלל שהמדד שבוחן את העוני על-פי הכנסות אינו מציג תמונה נכונה על העניים בישראל, שללא דירה בבעלותם אין להם שום סיכוי להרים את הראש.
עד כמה העניים עניים? מאחר ובישראל אין חלוקה של נתוני הרכוש של האזרחים, מורן דהן, מנהלת תחום המחקר במכון, נטלה את ממוצע התפלגות העושר במדינות בריטניה, קנדה, שבדיה, אוסטרליה, ניו זילנד ופינלנד.
הפרופורציות הללו הוכפלו בסך הרכוש נטו של ישראל (נכסים פחות התחייבויות) ומדדו לראשונה את פרופורציות העוני של ישראל לפי נכסים, ולא לפי הכנסות.
התוצאות מפחידות. ארבעת העשירונים העליונים שחיים במדינת ישראל - שהכנסתם שקולה ל-65% מעוגת ההכנסות של המדינה - מחזיקים ב-85% מהנכסים!
החמישון התחתון, שמצליח לגרד משכורת השקולה ל-5.7% מהעוגה הכוללת, לא מצליח בכלל לצבור נכסים, ויש לו חובות בסך 4.3 מיליארד שקל (לעומת נכסים בסך 753 מיליארד שקל בחמישון העליון).
משקולת גדולה מדי
המספרים הללו מלמדים אותנו שהצורך הבסיסי בקורת גג הפך למשקולת גדולה מדי על אזרחי ישראל. במשך עשורים רבים הייתה לרובם ככולם דירה, ולכן היה נורא קל להתעלם ולהדחיק את העניים החדשים.
היה נורא כיף להצביע ולרכל על הדירות והבתים של העשירים והידוענים, אבל בינתיים השכבות החלשות שנוספו מדי חודש (ושלהן, כאמור, להבדיל מרבים בדור הקודם, אין דירה שהם קיבלו מעמידר או מההורים), נקברו תחת נטל המגורים.
מי שצריכים להוציא יותר מ-50% ממשכורתם הדלה על קורת גג רק חושבים איך לשרוד עוד חודש. סיפורי סינדרלה כבר לא יצאו מהם.
