בתקופת מינוי עו"ד יהודה וינשטיין לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה דובר ונכתב רבות על כך שתחום עיסוקו העיקרי היה סנגוריה פלילית.
הסיבה לצורך באזכור זה היא שיש כמובן אנומליה מסוימת במינוי סנגור מובהק לתפקיד הקטגור הראשי. מהפך כזה בחייו המקצועיים של אדם מחייב גם מהפך נפשי, רגשי, מנטלי.
כסנגור אתה מתייחס אל דבריהם של חשודים ונאשמים באמפטיה, יש לך הנכונות והרצון להאמין שגירסאותיהם וטענותיהם נכונות, כי הרבה יותר קשה להגן על אדם שאינך מאמין לו ובו - מאשר להיפך.
נטיית הלב הטבעית של הקטגור, לעומת זאת, היא לא להאמין לשום דבר שיוצא מפי האנשים אותם מייצג הסנגור. למעשה זה הרבה יותר מנטיית לב, זה תפקידו של הקטגור לחשוד בלקוחות של הסנגורים.
כלומר, כדי לעבור מהצד האחד אל השני יש צורך במהפך בתפיסת העולם של המתהפך: יושב לפניו אדם ומספר לו סיפורים שכסנגור הוא היה קונה אותם - בעוד שכקטגור הוא אמור לראות בהם סחורה פגומה.
ועכשיו ניגש לעניין הרלבנטי ונאמר שאותו אדם הוא יואב גלנט. היום (ב') אמור היועץ וינשטיין להחליט על העמדה שיציג בבג"ץ: האם יגן על המועמדות של גלנט לרמטכ"ל, אם לאו? או שמא יודיע כי ימליץ לממשלה להחזיר את מועמדות גלנט לוועדת טירקל למינויים בכירים לצורך בדיקה נוספת?
"סינדול" על-ידי עובדות
על שולחנו של וינשטיין הונח לפני ימים אחדים דוח מבקר המדינה, בו נקבע כי גלנט שיקר, פלש לשטחים ציבוריים בעורמה מודעת ובאופן כללי על-פי אמות-מידה בלתי מוסריות ולא ערכיות.
מלשכת היועץ יצאו דברי כעס על המבקר מיכה לינדנשטראוס על פרסום הדו"ח, בטענה כי על-ידי הפרסום ביקש המבקר "לסנדל" את היועץ.
ומה זה כל-כך נורא להיות "מסונדל" על-ידי העובדות? מכל מקום, טענות אלה מלמדות על גישה של סנגור שאינו רגיש לכך שהמבקר חייב לפרסם דוח כזה, מכיוון שזכותו של הציבור לדעת אותו. כי מעצם טבעו הסנגור רואה את זכויות החשוד יותר מאשר את זכויות הכלל.
היהפוך סנגור את עורו?
לפני שהוא מחליט, שמע היועץ אתמול (א') את טיעוני גלנט ועורך דינו. לפגישה הזאת אני מכוון את עניין הסנגור-קטגור. מאד מסקרן מה חשב וינשטיין באותה פגישה, כאשר מולו ישב גלנט. האם מוחו שפט את טיעוני גלנט על-פי אמות-המידה של סנגור, כפי שהורגל במשך עשרות שנים?
האם הצליח להשתחרר מכך ולהאזין ולחשוב כקטגור, תפקיד שבו היה לפני יותר מ-30 שנה? האם מהפך כזה הוא בכלל אפשרי? האם יהפוך סנגור עורו - ועוד בגיל מתקדם?
האם אדם מסוגל לעשות את המהפך הזה? כלומר לעשות אותו לא רק בהחלטה או בדיבור, אלא כהלך רוח נפשי, כדפוס מחשבה, כתחושה? החלטותיו של וינשטיין עד עתה מצביעות שמאד קשה לו עם זה.
מחר (ג') בבוקר, בבג"ץ, אולי זה ייראה אחרת.