בית המשפט המחוזי בתל-אביב הטיל היום (ב') צו עיקול זמני על כל ההחזקות של איש העסקים קובי מימון בחברות הציבוריות שבשליטתו. זאת לבקשת מפרקי חברת קווי אשראי, עו"ד יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ'.
השופטת אסתר נחליאלי-חיאט דחתה את הבקשה להטיל עיקול על נכסי חיים צוף, שותפו של מימון, כיוון שחלפו יותר מ-5 שנים מאז הגשת כתב התביעה בפרשה.
מפרקי קווי אשראי הגישו בשנת 2004 תביעה כספית בסך 500 מיליון שקל נגד מימון, צוף ועוד מנהלים, בעלי שליטה ושותפים בחברת קווי אשראי שקרסה בשנת 1997. כתב התביעה מייחס למימון, צוף ואחרים מעשי מירמה והונאה שונים שגרמו בפועל לבזיזת נכסי החברה והשתלטות על חברות נפט במחיר נמוך.
השופטת קבעה כי "שוכנעתי כי במקרה דנן קיימות ראיות לכאורה לעילת תביעה נגד המשיבים. כתב התביעה מייחס למשיבים מעשי הונאה ותרמית שונים, שלטענת המפרקים הביאו לבזיזת נכסי קווי אשראי, ובכלל זה העברת זכויות קווי אשראי בחברת יחק למשיבים בדרך של עסקה לא חוקית".
בשרשרת החברות: יחק, יואל, נפטא, איירפורט סיטי, חנ"ל, ישראמקו, נצבא ועוד מחזיק באופן רשמי חיים צוף. שותפו, קובי מימון מחזיק רק בכ-10% ממניות חברת פוליגון, עליהן הוטל העיקול, כמו גם על כל הזכויות של מימון בתאגידי הנפט השונים, מאחר שמימון מקבל מהם דמי ייעוץ וניהול. "המסכת העובדתית מקימה עילות תביעה נגד המשיבים ונתמכת בראיות לכאורה מספיקות", ציינה השופטת.
בית המשפט תמה מדוע טרחו מימון וצוף להקים כל-כך הרבה חברות ללא הפרדה ממשית בין נושאי המשרה ביניהן, וכך קשה לעקוב אחר העברות הכספים. "רכישות מתחת לשווי הנכון ועוד מסקנות המצדיקות בדיקה ממשית, בשלב הזה מצביעים על מסקנות כי אכן נעשו לכאורה המעשים הנטענים שגובלים במעשי מירמה", נקבע.
גורם נוסף בפרשה היא משפחת לבנת, מבעלי השליטה בקונצרן אי.די.בי, ובעלת קבוצת תעבורה הפרטית. לבנת, שמחזיקה גם כן בשרשרת החברות הציבוריות שבשליטת חיים צוף, רכשה את המניות באמצעות חברת כרמן בפברואר 1996 תמורת 3.3 מיליון דולר בלבד. בהמשך בוצעה רכישה נוספת של מניות קווי אשראי מידי בנק דיסקונט, לאחר שקווי אשראי לא עמדה בהחזר החוב בזמן לבנק, והוא העמידן למכירה תמורת 2.4 מיליון דולר בלבד.
"פעולות עקלקלות"
בכתב התביעה נטען כי ערכן של הזכויות היה אמור להיות לפחות 6.4 מיליון דולר, וכי היה ברור מלכתחילה כי קווי אשראי לא תוכל לעמוד בתנאי האשראי של הבנק.
לדברי השופטת, "נראה כי הטענות למכלול ה'נפתולים' בהחלט מתיישב עם מסקנה זו, שמטרת הפעולה היתה ליצור מצב לפיו קווי אשראי לא תעמוד בהתחייבויותיה לבנק, וזכויותיה יועברו למימון וצוף ולמשפחת לבנת".
ואם לא די בכך, נטען כי מימון וצוף פעלו להוצאת נכסים נוספים מקוו אשראי במחירים נמוכים ממחיר השוק, כמו לדוגמה בניין בשכונה קריית-אריה בפתח-תקווה במחיר הנמוך ב-60% ממחירו, נכסים ברומניה, הלוואות ועוד.
לדברי השופטת נחליאלי-חיאט, "אין ספק כי בשלב זה עולה כי המשיבים עשו פעולות עקלקלות המקשות מעקב ישיר אחריהן... לא התרשמתי לחיוב מעדות חיים צוף בבית המשפט ומניסיונותיו לפשט את הדברים (ניסיונות שלא ממש צלחו)".
לגבי הנבצרות של קובי מימון מדיון בבית המשפט, כתבה השופטת: "קראתי את ההודעה, ואין לי אלא לומר כי השתאיתי מהאמור בה (בלשון המעטה)!!!".
לגבי טענת מימון כי המפרקים מטרידים אותו, אמרה השופטת כי "אמירה זו מצביעה על זלזול בהחלטה מפורשת של בית המשפט, ובהחלט יש בה זלזול ביכולת ההבנה של הקורא".
השופטת תוהה גם אם היא צריכה להודות לחיים צוף על שהתייצב בבית המשפט לצורך חקירתו. "אי-התייצבותו של מימון לאחד הדיונים לא תרמה להליך נגדו. התנהלות זאת מצטרפת לתמונה הכוללת ולהתרשמותי ממימון וצוף ובכלל זה מעדותו של צוף בדיון שלפניי, שכפי שציינתי הותירה בי רושם בהחלט לא נוח - ראיתי סתירות רבות ואי-דיוקים... התרשמותי מצוף לא היתה נוחה, וחשתי את רוח תשובותיו החמקניות והמעידות כי רב הנסתר על הנגלה".
למרות זאת השופטת ויתרה לצוף ולא הטילה עיקול על נכסיו, "גם אם עולה כי צוף הוא שותף ממשי של מימון ולמעשה בעל השליטה בחברות לצורך כיסוי", כתבה.