"מאז עלה המחזה קיבלתי הרבה תגובות מצופים. רבים תהו למה לא בחרתי סוף יותר חד-משמעי, אבל רציתי להשאיר שאלות תלויות באוויר ולתת לקהל ללכת איתן הביתה ולהגות בהן. הרי אין פתרונות קלים לדילמות אותן מעלה המחזה", כך אומרת הסופרת יוכי ברנדס שמחזה ראשון פרי עטה, "כי בנו בחרת", הועלה לאחרונה בתיאטרון הלאומי הבימה בבימויו של איציק ויינגרטן.
בספריה רבי-המכר דוגמת "מלכים ג'", "שבע אמהות" ו"וידוי" חזרה ברנדס אחורה בזמן, מראשית המאה ה-20 ועד תקופת התנ"ך, בניסיון לבחון את העבר והשפעתו על ההווה. "כי בנו בחרת" מתרחש כאן ועכשיו, מה שלא הופך את ההתמודדות לקלה יותר. בתחילת המחזה מתה האם במשפחת חסון, והאירוע פותח תיבת פנדורה כאשר מתברר שהאישה שאותה הכירו כל חייה כיהודייה שומרת מצוות הייתה בפועל גרמנייה נוצרייה שברחה לישראל אחרי מלחמת העולם השנייה ואביה היה קצין נאצי. מאחר שעל-פי ההלכה ילדיה של אישה שלא התגיירה אינם יהודים, והיא אינה רשאית להיטמן בבית עלמין יהודי אלא מעבר לגדר, הופך הגילוי את חיי בני משפחת חסון על פיהם.
דילמות לא פתורות. "כי בנו בחרת"
הבת הדתייה אפרת (נגה שחר) נאלצת לבטל את ארוסיה בגלל פסק הלכה המבטל גיור לשם נישואים. שירה, הבת שחזרה בשאלה ועומדת בפני נישואים שניים (סיוון ששון באחת מהופעותיה הטובות ביותר), נדהמת לגלות שארוסה החילוני רוצה שתתגייר. הבן דוד, רופא הומוסקסואל (עופר שכטר בהופעה ראשונה בתיאטרון רפרטוארי), נתקף אובססיה לחשוף את הסיבות להחלטת האם המנוחה להסתיר את זהותה, ואילו אב המשפחה אברהם (שמיל בן ארי, שבתחילת החזרות החליף בתפקיד את חברו הקרוב עמוס לביא ז"ל שנפטר ממחלת הסרטן) מנסה להתמודד עם האובדן ועם הבגידה בהתכחשות למציאות.
חשיבותה של יהדות שבלב
"למעשה, היוזמה הייתה של המלחין אורי ודיסלבסקי", חושפת ברנדס. "לפני חמש שנים הוא יצר איתי קשר וסיפר שהוא חולם להלחין מוזיקה יהודית מסורתית לתיאטרון ומרגיש שדווקא אני יכולה לכתוב את המחזה המתאים. אמנם לא כתבתי מחזות בעבר אבל הרעיון כבש את ליבי, וכך התחיל המסע".
"לכל אורך תהליך היצירה המשותפת היה לי ברור שזה קודם כל תינוק של יוכי ואני רק מכוון אותה", מוסיף הבמאי איציק ויינגרטן, "כמה פעמים בעבר עבדתי עם סופרים ששלחו ידם בכתיבה מחזאית, והיא הייתה קשובה ופתוחה להערות ולשינויים. המוזיקה של אורי ודיסלבסקי אכן הייתה חלק מעסקת החבילה כאשר נכנסתי לפרויקט, אבל בעיני היא ממילא חלק בלתי נפרד מהמחזה כמו כל דמות אחרת".
האם "כי בנו בחרת" הוא דרמה משפחתית הכוללת ביקורת על ההלכה והכפייה הדתית, או שהרצון למחות נגד התערבותה בחיי הציבור החילוני הוא הבסיס שממנו צמח הסיפור?
ברנדס: "כסופרת תמיד הייתה לי אג'נדה שהניעה את היצירה וזה לא היה שונה בכתיבת המחזה. רציתי לגעת בשאלות המטרידות את כולנו. מיהו יהודי ומה הופך אותו לכזה. האם אלו החיים על-פי ההלכה, ואם כן מה דינם של החילונים? מהי חשיבותה של 'יהדות שבלב', ואיך קורה שחילונים החיים בנתק מוחלט מהדת מוצאים עצמם בכל זאת מיישרים קו עם חוקיה בגלל קוד פנימי שהם עצמם לא מודעים לקיומו?
"כאשר חשבתי מה משפיע יותר מכל על זהותנו כיהודים הגעתי למסקנה שמדובר באמונה שאנו העם הנבחר. מאמונה זו צמחו הצדדים האפלים והחשוכים ביותר ביהדות, ובו בזמן המעשים הנאצלים והיפים ביותר שלנו. זו כפילות שבתוכה מנסה המחזה כולו להלך. מצד אחד בית חסון מתפורר בגלל פסקי הלכה שעבור חלק מבני המשפחה אין להם כלל משמעות, ומצד שני מלווה את המחזה שלישיית זמרים המבצעים תפילות ומזמורים יפים להפליא. שני פנים לאותו מטבע".
ויינגרטן: "יוכי מתריסה נגד ההלכה ובו בזמן מגיעה ממקום של הבנה מוחלטת, ידע עצום ובעיקר הרבה אהבה. שילוב היוצר בסיס לדיון אמיתי ועמוק. היא אומרת, בפשטות, שהגיע הזמן לעדכן ולשנות חוקים שפג תוקפם למציאות המודרנית ובמתכונתם הנוכחית גורמים לעיתים סבל נורא. אני מודע לרגישויות שהמחזה מעורר אבל החלטתי לגבות את האמירה שלה עד הסוף, כי לומר ש'כי בנו בחרת' הוא אנטי דתי זה חטא מוחלט לאמת. עובדה שבצופים מסוימים המחזה עורר רגשות הפוכים לחלוטין.
"בסיום אחת ההצגות הראשונות ניגשה אלי אישה מהקהל וסיפרה שהיא ישראלית החיה שנים בסן פרנסיסקו ומתלבטת אם לחזור לארץ או לא. לדבריה, המחזה הכריע בעד החזרה כי אם תיאטרון לאומי בישראל נותן במה לדיון בשאלות הרות גורל כאלה היא רוצה להיות עדה לתהליך".
ומצד שני, כאשר תיאטרון לאומי מעלה מחזה שבו מכריזה אחת הדמויות: "יהדות היא דת גזענית" מדובר במתכון בטוח לביקורת נוקבת.
ברנדס: "זה לא הרתיע אותי, ולו הייתי מרגישה רתיעה כזו הייתי חוטאת לכתיבה. הרי כל דמות בכל סיטואציה אוחזת בדעה שונה, וחייבת להשמיע את הדעה הזו אחרת לא ייווצר קונפליקט שהוא נשמת אפה של דרמה טובה".
מותו של השחקן עמוס לביא בתחילת החזרות, והחלפתו בשמיל בן ארי, היה מן הסתם טראומה לכל המעורבים בעשייה. כמה זמן נדרש מכם לחזור לפעילות?
ויינגרטן: "עמוס היה איתנו במשך חודש וכולנו נקשרנו אליו מאד. מותו היה ללא ספק מהלומה קשה, כי הוא היה אדם משכמו ומעלה וכבר גיבש דרך ברורה לגלם את אבי המשפחה אברהם. שמיל בן ארי, מעבר להיותו שחקן נפלא, הוא חבר טוב שלי ושל עמוס. עדיין, הייתה לו הדרך שלו לגלם את הדמות ולרגע לא ציפיתי שישחזר מה שהתחלנו עם עמוס. אז כן, לקח קצת זמן, אבל בסופו של דבר היה ברור לי ששמיל הוא אברהם ואברהם זה הוא".
ההצגות הקרובות של "כי בנו בחרת" יתקיימו באולם בית החייל בתל-אביב ב-10, ב-12, ב-17 וב-19 בחודש