בקיץ 2008 זכה דויד וייה באליפות אירופה עם נבחרת ספרד. שנתיים מאוחר יותר, הוא הניף גם את גביע העולם. וייה הוא כנראה החלוץ הטוב בעולם, עם 75 שערים בכל המפעלים בשנתיים וחצי האחרונות. בתחילת העונה שלחה ברצלונה צ'ק של 40 מיליון אירו לוולנסיה ורכשה אותו.
אנדי קארול הוא חלוץ אנגלי מבטיח. אבל הוא רק בן 22, וכבש 13 שערי פרמיירליג בלבד בקריירה שלו. הוא גם טראבל-מייקר לא קטן שמשתכר בפאבים לעיתים קרובות מדי ולא מסתדר עם חבריו לחדר ההלבשה. על הדבר הזה שילמה אתמול (ב') ליברפול 40.8 מיליון אירו. אם זה נשמע לכם מופרך והזוי, זה בגלל שזה אכן מופרך והזוי. "כדי שליברפול תצדיק את הרכישה הזאת", כתב היום ב"גרדיאן" העיתונאי פול הייווארד, "קארול יצטרך להיות הכלאה של ג'ון טושאק ואיאן ראש".
עסקת קארול משקפת יותר מהכל את הטירוף שהשתלט על שוק ההעברות של ינואר 2011 באנגליה. בחלון החורפי בעונה הקודמת רשמו קבוצות הפרמיירליג שיא שלילי מבחינת ההוצאות על רכש, עם 35 מיליון אירו בלבד. שנה אחת בלבד עוברת, ובום: קבוצות הפרמיירליג רושמות שיא חדש ומבזבזות 245 מיליון אירו בתוך חודש. מתוך הסכום האמור, כ-150 מיליון אירו החליפו ידיים בעסקאות שנחתמו אתמול, היום האחרון של החלון.
ההסבר ההגיוני היחיד שאפשר לתת לשוק כל כך מטורף, דווקא כשעידן הפייננשל פייר-פליי של מישל פלאטיני כבר ממש כאן, הוא "אפקט הלופ". מכירת שחקן מביאה בדרך כלל צורך מיידי למלא את הוואקום. כסף יוצא ממקום אחד, נכנס ממקום אחר, וכך הלאה. מי שהתחיל הפעם את כל הבלאגן הוא רומן אברמוביץ', שאחרי כמה שנים שקטות, חזר לבזבוזים שאפיינו אותו בעבר. הוא פיתה את פרננדו טורס להגיע לצ'לסי בשכר של 175 אלף ליש"ט בשבוע, ושילם עבור התענוג כ-50 מיליון ליש"ט לליברפול (58 מיליון אירו). ליברפול שקיבלה ארנק מלא מזומנים נכנסה ללחץ מיותר להביא מחליף בתוך פחות מ-24 שעות. התוצאה? היא שילמה הרבה יותר מדי כסף על שחקן כמו אנדי קארול.
***
בעלי הבית האמריקנים של ליברפול, חברת NESV שמחזיקה גם בקבוצת הבייסבול בוסטון רד-סוקס, נכנסו לכדורגל רק לפני שלושה חודשים. אולי בגלל זה אפשר להבין את ההוצאה המוגזמת על קארול. מצד שני, יש כמה דברים שמעידים על כך שמקצוענים הגיעו לנהל את ההצגה באנפילד.
בשנה שעברה הוציאו לאור העיתונאי סיימון קופר וכלכלן הספורט פרופסור סטפן סיזמנסקי ספר עטור שבחים בשם "סוקרנומיקס". הספר מציג מאות מחקרים כלכליים וסטטיסטיים שבוצעו לאורך עשרות שנים בכדורגל. בין היתר הוא מכיל פרק עם 12 "כללי הזהב" להתנהלות נכונה בשוק ההעברות. סיזמנסקי וקופר בנו את המודל לפי מודל דומה שבנה בילי בין, הג'נרל מנג'ר האגדי של קבוצת הבייסבול אוקלנד אתלטיקס, שהפך אותה לבעלת המאזן הטוב ב-MLB כשהיא פועלת תחת התקציב הנמוך ביותר בליגה. איך זה קשור לליברפול? ג'ון וו. הנרי, יו"ר NESV, מעריץ את בילי בין ואת המתודה שלו (הוא אפילו הציע לו פעם לעבוד ברד-סוקס עבור שכר דמיוני של 12 מיליון דולר בעונה).
לכן, אין פלא שג'ון וו. הנרי עומד בכמה מ"כללי הזהב" הבולטים שמוזכרים ב"סוקרנומיקס": "הזמן הכי טוב לקנות שחקנים הוא בשנות ה-20 המוקדמות שלהם" (קארול בן 22, וחלוץ הרכש השני של האדומים, לואיס סוארז, בן 24); "תמיד תמכור שחקן כשקבוצה אחרת מציעה עליו יותר ממה שהוא באמת שווה" (טורס סיים רק עונה אחת בקריירה שלו, כולל באתלטיקו מדריד, עם יותר מ-20 שערי ליגה. הוא לא שווה 50 מיליון ליש"ט); "קנה שחקנים עם בעיות אישיות ועזור להם להשתקם" (קארול); "החלף את השחקנים הטובים ביותר שלך לפני או בזמן שאתה מוכר אותם" (קארול במקום טורס).
ובכל זאת - הנה שני "כללי זהב" אחרים שהנרי לא עמד בהם: "התעלם מכוכבי אליפות אירופה או המונדיאל - המחיר שלהם מוערך יתר על המידה" (סוארז); "מאמן חדש תמיד יבזבז יותר ממה שהוא באמת צריך - אל תעניק לו תקציב רכש על ההתחלה" (דאלגליש דווקא קיבל שני חלוצים).
***
אבל עם כל הכבוד לקארול, NESV וליברפול, הסיפור המדהים של שוק ההעברות הוא צ'לסי - שבזבזה אתמול 72.8 מיליון ליש"ט במצטבר על טורס ועל בלם בנפיקה, דויד לואיז. במילים אחרות: השמועות על חוסר הנכונות של אברמוביץ' להמשיך לשים כסף גדול על כדורגל, כפי שעשה בתחילת דרכו בסטמפורד ברידג' ב-2003 - היו מוקדמות.
מבחינה מקצועית, צ'לסי היתה זקוקה לרכש נואשות לאור ההתנהלות שלה במגרש בחודשים האחרונים. רק שמבחינה כספית המהלך האחרון של אברמוביץ' מוזר: אתמול דיווחה צ'לסי כי סיימה את עונת 2009/10, שבה זכתה בדאבל באנגליה, עם הפסדים של 70.9 מיליון ליש"ט. למרות אי אילו ניסיונות קיצוץ בשנים האחרונות, צ'לסי ממשיכה להיות הקבוצה עם ההפסדים הגבוהים ביותר בכדורגל העולמי בעשור האחרון.
צ'לסי, כמו יתר הקבוצות באירופה, אמורה להתחיל להתכונן לעידן הפייננשל פייר-פליי. עם חובות כאלו היא לא תוכל לשחק במפעלים האירופיים בעונת 2013/14. איך זה מסתדר עם הפסדי-העתק שמגיעים במקביל לרכישות-העתק החדשות? לא ברור.
***
טירוף ההוצאות שהתרחש בפרמיירליג, והעובדה שגם בליגות בכירות אחרות הגדילו החורף את ההוצאות על רכש בהשוואה לינואר בעונה שעברה, תפסו את האנליסטים עם המכנסיים למטה. כולם היו בטוחים שהפייננשל פייר-פליי יגרום לדעיכה בסכומים שיוציאו המועדונים: "קבוצות ירצו להתחיל ברגל ימין את העידן הכלכלי החדש הזה", טען רק בשבוע שעבר, גיורגיו בראמבילה מסוכנות המחקר והייעוץ sport + markt. אלכס ביארס מ-Deloitte שיער אף הוא כי השוק בחורף הזה לא יתרומם - "בגלל חובות עצומים שיש לחלק מהקבוצות, ובגלל שהתוצאות הכלכליות של עונת 2010/11 יתחילו להשפיע על המאזנים שאופ"א לוקחת בחשבון לקראת עידן הפייר-פליי". אבל יש דברים שגם אנליסטים לא תמיד יכולים לחזות.
מגרש המשחקים הפרטי של האוליגרכים, השייח'ים והמיליארדרים האמריקנים, עם עומק האינטרסים שבו, הוא כנראה יותר מורכב בשביל להבין את מה שקרה ב-24 השעות האחרונות באנגליה.
