הביטול הפתאומי של זמר הבריטון תומאס קווסטהוף הביא להיכל התרבות לראשונה את זמרת האלט הנהדרת שרה מינגארדו, לביצוע המחזור "שירים על מות ילדים" מאת מהלר. קונצרט הבכורה שלה בארץ, שהתקיים ביום חמישי, השאיר אותי ברגשות מעורבים.
מצד אחד, מינגארדו היא זמרת מוזיקלית להפליא. יש לה קול חם ורב גוונים, ויכולת יוצאת דופן לבנות משפט מוזיקלי באופן המרגש ביותר. בנוסף, ההגשה שלה נהדרת: היא מופנמת, אישית ואינטימית, ומעבירה את המסר הכואב של השירים בצורה נוגעת ללב.
מצד שני, הביצוע לא היה נקי מבעיות. הראשונה הייתה קולית: לתחושתי, מינגארדו משכנעת יותר בהקלטות מאשר באולם גדול. היא זמרת שמתמחה במוזיקת בארוק, ויש בהפקה הקולית שלה משהו מוחזק ומרוסן. בהקלטות זה עובר בלי בעיה, אבל בהיכל התרבות צריך הפקה יותר משוחררת וחזקה כדי למלא את האולם בסאונד. הבעיה השנייה נבעה מהרפרטואר: מינגארדו אינה מומחית למהלר, וניכר היה שהיא לא במגרש הביתי. היא הייתה צמודה לתווים, ונעזרה מאד בניצוחו של זובין מהטה. יש להניח שבהופעות הבאות נקודות אלו ישתפרו, לאחר שהשניים יתרגלו קצת זה לזה.
והערה טכנית מעצבנת. כמו שתי התזמורות האחרות שביצעו את "שירים על מות ילדים" השנה, גם הפילהרמונית בחרה לחלק את מילות השירים בתרגומה הוותיק של עדה ברודסקי. ובכן, אחת ולתמיד: התרגום הזה הוא בלתי נסבל. הוא מיושן, מליצי להחריד, וכולל מילים שלא קיימות בעברית רק כדי לשמור על חריזה. במקרים רבים, פשוט אי אפשר להבין מה הוא אומר. דוגמה מייצגת: "משל את מלוא עוצמת רוחן הריקו/ אל הבטה זו האחת, זו הדובבת". מה כתוב פה? שאלה מצוינת. ותחשבו שאת הניסיון לפענח את אוסף המילים המשונה הזה צריך הקהל לעשות בעודו אמור להתרכז בביצוע שעל הבמה. מה הבעיה לתרגם מחדש חמישה שירים בגרמנית למשהו אנושי ותקשורתי יותר?
בנוסף למחזור השירים, בוצעו בקונצרט עוד שתי יצירות. הראשונה היא הפסקאליה של אנטון וברן (Webern), מוזיקה מודרנית לזמנה שמשלבת הסתכלות אחורה אל תקופת הבארוק. מהטה ניצח עליה בעל-פה, והפיק ביצוע יפה בהחלט.
את שיא הערב, ללא ספק, סיפק הביצוע לסימפוניה מס' 5 של מהלר. מהטה, גם כאן בעל-פה, הוליך את התזמורת לנגינה מרהיבה. זה היה ביצוע מלא צבע וברק, שנטה לטמפי מהירים ונימנע לחלוטין מסנטימנטליות. היצירה נמשכת 70 דקות, ומהטה הצליח לשמור על מתח מתמיד לכל אורכן. זו הייתה גם תצוגת תכלית מרשימה של התזמורת, הן כמכלול והן מבחינת יכולת סולנית. ראוי לשבח גם הטקסט המושקע בתוכנייה על הסימפוניה, שאותו כתב נגן הקרן ג'יימס מדיסון קוקס. הוא עמוס בפרטים מאירי עיניים על מהלר ויצירתו, וניכר שנכתב מתוך עניין אמיתי המגובה בהרבה ידע. כן ירבו.
למרבה הצער, החמישית של מהלר תבוצע רק עוד פעם אחת בסדרה זו (ב-8 בפברואר). ביתר הקונצרטים בסדרה, תבוצע הסימפוניה התשיעית של שוברט, יצירה הרבה פחות מלהיבה שגם הביצוע הצפוי לה בניצוחו של מהטה אינו מעורר ציפייה מיוחדת.
לסיכום: כדאי מאד בזכות החמישית של מהלר ובזכות מינגארדו, בעיקר לאחר שהקשר בינה לבין התזמורת יהפוך "משומן" יותר.
התזמורת הפילהרמונית הישראלית. אלט: שרה מינגארדו. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות ת"א, 3.2