"כל דבר בעתו". זה מה ששמע בשבועות האחרונים כל מי ששאל את עופר עיני למה הוא שותק. הוא הבליג על התרגיל הפוליטי של הצמד ברק ונתניהו, ונשך שפתיים כששר התמ"ת החדש שלום שמחון הודיע חגיגית שלא יעלה את שכר המינימום ללא הסכמתו של שר האוצר יובל שטייניץ.
באבחה אחת הפך עיני משושבין הקואליציה המוזרה של נתניהו, לאח החורג שלה. המנכ"ל של המדינה נשאר בלי המפתחות.
ואז הגיע המס על הדלק, שהצטרף להעלאת תעריפי המים. הרי המס הזה היה שם כל הזמן בתקציב המדינה, ועיני לא אמר מילה. ממש כמו השרים שהצביעו בעד, ועכשיו מתלוננים. עיני ראה בימים האחרונים את ההפגנות האותנטיות, הבחין איך האדישות הציבורית סופסוף נסדקת, ובמקום להצטרף הוא החליט להוביל. כל דבר בעתו הפך לכאן ועכשיו.
בשבועות הקרובים יו"ר ההסתדרות יהפוך ליו"ר האופוזיציה, רק עם הבדל אחד: שיניים. את מה שציפי לבני לא יודעת או פשוט לא יכולה לעשות, עיני יעשה בהנאה רבה. תמיכה ציבורית זה חשוב, אבל כדי להוביל מהלכים גדולים צריך גם חיילים. לעיני יש הרבה כאלה.
המשפטנים של הארגון מכינים כעת חוות-דעת שלפיה ההסתדרות תוכל להכריז על סכסוך עבודה גם בנושאים שלכאורה אינם קשורים ליחסי עבודה - כדוגמת העלאת מחירי הדלק. משפטן יצירתי ידבר על כך שהעלאת המס על הדלק שוחקת את שכר העובדים, אבל בהסתדרות לא זקוקים ליצירתיות גדולה מדי. בפועל אפשר תמיד להכריז על סכסוך בעניין שכר המינימום, ולרמוז לראש הממשלה שהעיצומים לא ייפסקו אם מחירי המים והדלק לא יירדו.
עיני טוען שהמניעים שלו אינם פוליטיים, בטח לא אישיים. תרשו לנו לערער במעט על ההצהרה הזאת, אבל בכל מקרה לא זו המהות. מנהיג ארגון העובדים הגדול במדינה הצטרף בשעה טובה לאחד המאבקים החשובים שהיו פה בשנים האחרונות, ואת מה שהניע אותו לעשות זאת אפשר להשאיר בשוליים.
שימו לב מה הוא אומר היום: "ההסתדרות היא גם תנועה חברתית, לא רק איגוד מקצועי". הוא מדבר על מעמד הביניים שהולך ונגמר, על עליית המחירים שהולכים ושוחקים את ההכנסות. זה בדיוק מה שהעובדים מצפים לשמוע מיו"ר ההסתדרות, גם אם אינם חברים בארגון שלו.
לא מדבר על תוספת יוקר
עיני צודק כשהוא מבקר את מדיניות המסים של נתניהו ואת האטימות של משרד האוצר. אבל דווקא בעניין גל ההתייקרויות במשק ושחיקת השכר, גם עיני בעצמו ראוי לביקורת. מאז 2003 לא חתמה ההסתדרות על הסכם לתוספת יוקר עם ארגוני המעסיקים, וממילא המנגנון הקיים של תוספת היוקר לא רלוונטי לרמות האינפלציה הנמוכות עד בינוניות של היום.
כל עוד המדד אינו עולה על 4.25%, אף אחד לא מדבר על תוספת יוקר. כדי לשנות את המנגנון הזה עופר עיני לא צריך את ראש הממשלה, אלא את החבר שרגא ברוש.