אומרים על נשים בגילאי 30 פלוס שהן "קצינות המבצעים" של הבית וש-80% מהחלטות הקנייה מתקבלות על-ידיהן, לעיתים במישרין ולעיתים בעקיפין. אבל על מה הן חושבות? מה מטריד אותן? על מה הן מדברות בינן לבין עצמן?
באזילה, Saloona ו"גלובס" האזינו לשיח הנשי של 2010 וניסו ללמוד ממנו מהן המגמות, הלכי-הרוח והקודים ההתנהגותיים שאפיינו את השנה החולפת ויכתיבו את השנה הזו. קווים לדמותה של האישה הישראלית 2010.
פיננסים: אנחנו כלכלניות מיקרו
הנשים מתעסקות הרבה בכלכלת המשפחה, אבל מתרחקות מעולם ההשקעות
בעוד הגברים עוסקים יותר בתחזיות והיבטים אנליטיים, השיח הנשי מסמן כי אנחנו מתמקדות בשאלות קיומיות ופרקטיות, בעיקר ברמת המיקרו. הדיונים הנשיים עוסקים במגוון שאלות כלכליות בנושאי נדל"ן, משכנתא ואשראי חוץ בנקאי, ומה שבולט בהן הוא הצורך האמיתי לקבל עצות, עזרה ותובנות מהמומחים בפורומים, למשל פורום ניהול כלכלת המשפחה.
הדיון המרכזי הוא ללא ספק סביב תקציב המשפחה והקושי לנהל אותו, בנוסח "איך אני סוגרת את החודש?". דיונים רבים מתנהלים סביב ניהול הבית, התקציב, הילדים, החינוך וחיי היומיום. נשים מחפשות מידע, עזרה, תמיכה ויעוץ מקצועי.
מה שלא נראה בכלל הוא דיון בנושא השקעות. תחום שכפי הנראה נשים עוד לא ממש מרגישות בו בנוח. זו הזדמנות נפלאה לגוף פיננסי שירים את הכפפה ויסייע לנשים להיכנס למשחק.
דוגמאות:
התלבטות לגבי גודל המשכנתא.
ייעוץ לגבי אורך ומרווח משכנתא בפריים.
ייעוץ: "האם יש לי סיכוי לקבל משכנתא במצבי?"
התייעצות לגבי תמהיל המשכנתא.
חוות-דעת לגבי "המסלול המועדף במשכנתא".
השורה התחתונה:
מי שממשיך לשאול את השאלה "מה לנשים ולפיננסים?" עלול לאבד 51% מהשוק.
אופנה: מבחן קבלה קשוח ל-H&M
הנשים הישראליות כבר לא פראייריות ולא מסתנוורות ממותגים מחו"ל
הישראליות כבר לא פראייריות בכל מה שקשור באופנה. הן מבינות בעיצוב ונהנות ממבחר מקומי גדול. השחקנית החדשה H&M התקבלה בסקרנות מהולה בחשדנות, ועוררה תגובות מעורבות, שנעו בין "מהמם" ל"איכות ירודה מטורקיה"; בין "יציאות טובות" ל"אין מה לקנות".
בעוד שחלק שמחו מאוד על האפשרות להשיג את המותג הנחשק בארץ, אחרות - אלה שהיתה להן הפריבילגיה לקנות אותו בחו"ל - התאכזבו קשות, כי מעכשיו "לכולן יהיו את אותם הבגדים".
הרשת החדשה עוררה התרגשות נקודתית ובאזז רק בצמוד למועד השקתה. בהמשך השנה רף השיחה בהקשרה היה קרוב לשיח סביב רשתות האופנה הוותיקות זארה וקסטרו.
אל מול מגמת "משטרת האופנה", שחלחלה עמוק לתוך שיחת נשים והתפשטה הרבה מעבר לעיתונות ולבלוגים העוסקים בדבר באופן מקצועי, נשים פיתחו קבוצת תמיכה דיגיטלית לקורבנות אופנה והן מגלות אמון רב אחת בשנייה ולא מהססות לקבל חוות-דעת, עזרה, טיפים והכוונה בהחלטות הרות גורל שקשורות למלתחה שלהן.
אחוות הנשים בולטת במיוחד בתחום הנעליים. כפי שעולה מתוך השיח הנשי, "רגלי לוטוס" - לא בבית-ספרנו. לעומת האחיות האירופאיות והאמריקניות, שנכנעות לסטילטו ונדחקות לנעליים צרות, אנחנו רוצות לפרוש את אצבעות הרגליים שלנו ולהרגיש נוח גם במגפיים הכי אלגנטיות שלנו.
מהשיח עולה כי יש מחסור אדיר בעיקר במגפיים בעלי אימום רחב, והדיון בהקשר זה דומה יותר לשיחת עידוד במסגרת קבוצת תמיכה מאשר לשיחת אופנה בקרב שופוהוליקיות.
בכלל, רוב השיח סביב נעליים דומה יותר לשיח סביב קופסאות שימורים ונובע מהצורך "להצטייד" בזוג נעליים חדשות. או באופן אחר - "אישה לא רוצה זוג מגפיים חדשים - היא צריכה".
השורה התחתונה:
אם מישהו חושב שאנחנו עדר כבשים, קורבנות אופנה ו"סאקריות" של מותגים - שיחשוב שוב.
סקס: נקודת מפנה בזוגיות
אנחנו כבר מוכנות להודות, בינינו לבין עצמנו, שאימהות זה לא ממש אפרודיזיאק
מתוך היותו של המדיום וולונטרי, השיח בנושאי זוגיות מוטה לנימה שלילית והצפת בעיות ופחות "סיפורי אהבה".
באופן טבעי, גם בתחום הזוגיות היבט האימהות חודר עמוק לתוך השיחה, כאשר התרחבות המשפחה לרוב מסמנת את נקודת המפנה בזוגיות.
תדירות: עיקר הבעיות נובעות מפערים בציפיות/רצונות של שני בני-הזוג.
זוגיות פתוחה: נושא שעלה אצל נשים הנמצאות עם בני-זוגן מספר שנים ורוצות לגוון את הפעילות.
אובדן החשק המיני: רגעי משבר כמו לידה וכניסת ילד למשפחה, או לחלופין משבר כלכלי, משפיעים על הנושא.
השורה התחתונה:
פעמיים בשבוע זה מצוין.
טכנולוגיה: בעיקר תמיכה
אנחנו עדיין טכנופוביות וצריכות שגבר יחבר לנו את הכבל מאריך
השיח הנשי שעולה ברשת סביב נושאי הטכנולוגיה, שברובו המכריע מתנהל בנוכחותם של הגברים, מבליט את השוני המגדרי: בעוד שהגברים אוהבים להתעסק בגאדג'טים ובעיקר "לחפור" בהם - הרוב הנשי בפורומים נמצא שם לצורך עזרה ופתרון.
נשים נמשכות לטכנולוגיה, מרגישות שהיא עושה להן חיים קלים יותר. אבל התחושה הכללית היא שהן פשוט לא מסתדרות איתה. הדיון סביב הסמארטפונים מתחולל רק בקרב נשים בעלות קריירה או משיכה טבעית לחידושים טכנולוגיים. הן מחפשות חוות-דעת, המלצות, ו"איפה אפשר לקנות?"
אבל רוב הנשים מחפשות חידושים טכנולוגיים שיעשו להן לחיים קלים יותר: "האם יש עוד דרכים לשמוע מוזיקה ברכב?". הן מחפשות גם הסבר ועזרה בנוגע למושגים לא מוכרים.
השורה התחתונה:
"מרכז תמיכה" טכנולוגי לנשים שפועל 24/7, עם טכנאי שירות סבלניים במיוחד - זה סטארט-אפ.
אימהות: ילדים מעל הכול
רובנו מאמינות שהדבר הכי חשוב שנעשה בחיים זה ילד
שיחת נשים סביב ענייני הבריאות מושפעת באופן ניכר מנושא האימהות. עצם הנושא מעמיד במרכז השיח את הסוגיות שקשורות להריון ולידה.
בתוך השיח הזה, נושא טיפולי הפוריות הולך ותופס מקום נכבד בדיון: חיפוש חוות-דעת והמלצות לרופא, התמודדות עם תופעות לוואי, קבלת מידע והתייעצות בנוגע לסכנות הטמונות בטיפול, והרבה שיתוף בסיפורים אישיים בהקשר לאי-הצלחת הטיפול.
מנגד, ישנה קבוצת נשים שלא רוצה ילדים ונלחמת בעד זכותה לבצע עיקור ללא תנאי קבלה.
הטענה המרכזית גורסת כי החברה הישראלית ומשרד הבריאות בארץ, בניגוד למדינות אחרות, דוגלים במדיניות עידוד הילודה - ובעצם לא משאירים לאישה את זכות הבחירה.
השורה התחתונה:
ילדים זה שמחה, ואנחנו מוכנות לעבור כל גיהינום כדי להביא אותם.
קריירה: הקונפליקט הנצחי
הנשים מתמודדות לבד עם הקונפליקט הבלתי פתיר בין הקריירה לאימהות
שיחת הנשים הנוגעת לענייני קריירה מתמקדת בסוגיה אחת ויחידה, שהיא ללא ספק גם המרכזית ביותר: ההכרח הכואב שלנו לבחור בין הקריירה לאימהות.
מתוך השיח עולה תחושת בדידות גדולה בקרב על האימהות, ועולה תסכול רב משוק העבודה שטרם גיבש מענה לאימהות וכעס גדול על כך שהמדינה לא מעריכה מספיק את התפקיד האימהי - ולכן לא מעניקה תנאים הולמים.
בכך למעשה אנחנו נותרות בודדות במערכה ונאלצות לשאת על גבנו את הבחירה הכואבת: להתרכז בגידול הילדים או בהגשמה מקצועית ואישית.
השיח מעלה את הפחדים, ההתלבטויות, הוויתורים והתסכול, לצד היעדר הפתרון ההולם והמציאות בה "משרת אם" היא פריבילגיית מיעוט.
דוגמאות:
"לגבי השלב בקריירה - אני עכשיו בשלב התחלתי יחסית בדוקטורט. מבחינתי לדחות את הקמת המשפחה לעוד 5 שנים לפחות לא ממש עולה על הפרק. מצד שני, אני מרגישה כאילו עצם הרעיון הוא מכת מוות לדוקטורט שלי".
"רואיינתי לתפקיד במשרה מלאה בארגון מסוים. הוצעה לי משכורת של כמה אלפי שקלים בודדים לחודש. לא התקבלתי לתפקיד, אך אני עומדת בקשר עם הארגון. מחזיק המשרה הוא גבר שעוד לא סיים תואר ראשון, בזמן שאני לקראת סיום תואר שני, ומבחינת ותק וניסיון אנחנו די דומים. הוא משתכר היום 500 שקל יותר מהמשכורת שהוצעה לי. אין שום סיבה שאשתכר פחות ממנו על אותו תפקיד".
השורה התחתונה:
ניפצנו את תקרת הזכוכית, והזכוכיות נתקעו לנו בגרון. אאוצ'.
מדיה ותוכן: בורחים מהמציאות
התמכרנו לכל מה שנותן הפסקה מהמציאות: ריאליטי, "מאסטר שף" ופייסבוק
שנת 2010 התברכה בהרבה תוכן ועוד יותר - בהרבה תוכניות ריאליטי. כרגיל, הן משכו את תשומת-לבן של הנשים ועוררו קשת רחבה של התייחסויות מצדן.
חלק גדול מהשיחות התרחשו בצמוד לתוכניות הגמר, או לחילופין בשלבי האודישנים. אך הן גם חדרו לזירות שיחה אחרות, כמו לדוגמה הפורום אופנת נשים בנוגע לשמלה האדומה של מיכל אנסקי מ"מאסטר שף". בעיקר מורגשת ההנאה לחמוק לזמן מה ממשימות היומיום ולשקוע בחיים של אחרים.
בנוסף, הנשים גילו את כוחו של פייסבוק ככלי חברתי משמעותי ביותר, שמאפשר השפעה גם מחוץ למדיה החברתית.
אמנם השיח האימהי סביב הסכנות הטמונות בפייסבוק אינו חדש, אך הוא עדיין נמצא ב-Top of Mind של האימהות ומביא כל פעם מחדש זוויות הסתכלות מסקרנות.
סוגית פרטיות באפליקציות iPhone/iPod Touch: "לפייסבוק אני נמנעת מלהכניס פרטים. מתלבטת קשות?"
השורה התחתונה:
תעצרו את העולם, אנחנו רוצות לרדת.
יופי: הזקנה היא אויב
העמקנו את הקרע בין "משפצות" ל"טבעיות"
הפנמנו את העובדה שאת מה שלא נתן לנו הטבע, ייתן לנו המנתח הפלסטי. השיח בהקשר של ניתוחים פלסטיים בקרב הנשים מתחלק בחלוקה גסה לשניים: קודם כל יש את הדיון הפרקטי בקרב נשים שעומדות לעבור או עברו את הניתוח.
רוב הדיון מתנהל בפורומים רפואיים, כאשר תוכן הדיונים דומה - פחדים והתלבטויות, חוות-דעת חברי הפורום בנוגע לבחירת הרופא המנתח, תהליך שיקומי, מקרי הסתבכות לאחר הניתוח והמלצות לרופא המנתח. הדיון בהקשר לזה עוסק בשאלות פרקטיות ומהווה זירת ההתייעצות וולונטרית.
הנשים בפורומים פועלות ומדברות על הדרך הפרקטית שלהן לשמור על היופי החיצוני, בלי יותר מדי לגעת בהיבט הפילוסופי. כל אחת עם הפטנט שלה.
מנגד, מתקיים הדיון התיאורטי בקרב הנשים הפמיניסטיות, נוסח "מה לעזאזל צריך לעבור בראש של אישה שהיא תחליט לעבור כזו זוועה?"
אותו קונפליקט מלווה את כל הדיון בתחום היופי. אתרי התוכן מלאים באייטמים העוסקים בנושא ההזדקנות החיצונית של האישה, תוך ביסוס הטענה כי היופי הפנימי, המתפתח עם השנים, מפצה "כביכול" על האובדן הבלתי נמנע.
דוגמאות:
"אני בת 62 שנראית בת 40. לוקחת 3 פעמים בשבוע רואקוטן".
"פירות וירקות טריים, שתייה מרובה ומזון לא מתועש עושים את העבודה בינתיים".
השורה התחתונה:
אנחנו מוכנות להקשיב לכל מי שיעזור לנו להרגיש טוב יותר עם "סימני הזמן".
לאן אנחנו הולכות? נשים 2011:
1. מסתבר שאנחנו חיות דיגיטל:
באופן ברור, שיחת נשים שהתקיימה ב-2010 מדגישה את חשיבותה העולה של הזירה הווירטואלית בחיים האמיתיים של הנשים.
2. אנחנו קבוצת תמיכה אחת גדולה:
נשים נכנסות לפורומים לא רק כדי להראות ולהיראות, אלא יותר כדי לזכות בתמיכה, לקבל מילת עידוד, לשאוב כוח להמשיך, להזהיר ואף למנוע את התפשטות הפשע, כפי שקרה בפורום לידה ותמיכה של תפוז (פרשת ה"דולה" שהטריד מינית את מטופלותיו). קהילת הנשים היא זו שמבינה את צרכיהן ומעניקה להן כלים להתמודדות היומיומית עם המציאות.
3. יש לנו סדר יום משל עצמנו:
השיח הנשי ברחבי הרשת אינו תמיד מושפע באופן ישיר מאירועי התקשורת, אלא מוכתב במידה ניכרת על-ידי הצרכים האמיתיים של הנשים. לדוגמה, קבוצת צליאקים, פורום לידה ופוריות מהווים מסגרת חברתית אמיתית עבור חלק גדול מהנשים.
4. אנחנו קודם כל אימהות:
באופן ניכר, שיחת הנשים, גם בשנת 2010 , מונעת ברוב המקרים מתוקף היותנו אימהות. הדבר מורגש כמעט בכל תחומי השיחה, אך חזק מכל הוא בא לידי ביטוי בתחום הקריירה והזוגיות. שניהם מאופיינים ברגעים של משבר ומעוררים את הצורך לעשות בחירה.
5. התעצמות השיח הפמיניסטי:
שיחת נשים של 2010 מבליטה מאוד את הניגודים הקיימים בין הנשים הפמיניסטיות לבין השאר, כאשר הפער בגישה מתעצם במיוחד בנושאים העולים בהקשר לאמהות.
כיצד נעשה המחקר?
"מחקר הנשים 2010" התבסס על קריאה של למעלה מ-2,000 דיונים שנדגמו מתוך כלל הדיונים שפורסמו במהלך ינואר-דצמבר 2010 באתרי המדיה החברתית: פורומים, בלוגים, טוקבקים לכתבות, ופעילות בפייסבוק (עדכוני סטטוס ותגובות).
איסוף ההודעות שנותחו לצורך המחקר נעשה באמצעות טכנולוגיה ייחודית של חברת באזילה לזיהוי ושליפה של הודעות שפורסמו במרחבי המדיה החברתית, לפי מילות מפתח.
המתודולוגיה שעמדה בבסיס מחקר זה כללה בניית מחרוזות של מילות חיפוש שקושרות בין כל אחר מתחומי המחקר שנבדקו (אופנה, טיפוח, זוגיות וכו') לבין מילים וביטויים שמאפיינים שיח נשי. זאת, במטרה לאתר מתוך כלל הפעילות במדיה החברתית בכל תחום את השיחות שבהן מעורבות נשים בגילאי 30 פלוס.
* הכותבת היא מנכ"לית Saloona - מגזין אינטרנט לנשים.