העובדה כי תנובה בבעלות אייפקס שילמה לאריק רייכמן 5 מיליון שקל כדי שיימנע מלהתחרות בה נחשפה שלשום (ב'), וגל חדש של חשדות עלה. כבר זמן רב מסתובבים חלק מבעלי המניות לשעבר באגודה השיתופית תנובה בתחושות קשות סביב המחיר שבו נמכרה החברה, 1.025 מיליארד דולר, בה בעת ששוויה מאז הלך והאמיר והכפיל את עצמו.
חשיפת שני ההסכמים שהעניקו לרייכמן אישית 5 מיליון שקל גרמה להרמת גבות, או כפי שרייכמן עצמו מנסח זאת: "מנסים ללכלך אותי כאילו קיבלתי כסף למכור את תנובה בזול".
- בכל זאת, 5 מיליון שקל על אי-תחרות?
רייכמן: "זה לא כל-כך הרבה כסף, מכיוון שאני נטלתי על עצמי אי-מעורבות בכל שוק המזון, שזו התמחותי. ויתרתי על הכיוון שעסקתי בו מרבית חיי".
"לא נעים"
הסכם הפרישה של רייכמן מתנובה נחתם עוד לפני המכרז, ב-2005, תחת ההנהלה הקודמת של תנובה. ואולם ב-2008 נוסף אליו סעיף, הקובע כי תנובה תשלם לרייכמן 2 מיליון שקל במועד פרישתו, תמורת הסכמה שלא להתחרות בעסקי החלב, וכן להימנע ממתן שירותי ייעוץ בתחום במשך שנתיים.
ב-2010 הוארך הסכם אי-התחרות ל-3 שנים נוספות, בתמורה ל-3 מיליון שקל נוספים. "סעיף אי-התחרות נוסף להסכם הפרישה שלי שנה לאחר המכרז", מבהיר רייכמן בשיחה עם "גלובס".
- ולאחר שנתיים הוא הוארך בעוד 3 שנים. מדוע?
"אייפקס פנו אליי להאריך את ההסכם הזה. הם ידעו שפונים אליי בהצעות".
- איך הם ידעו זאת? מפיך?
"אני יודע? ידעו. המידע מגיע. הם פנו אליי, ואז היה משא-ומתן שניהל בשמי עו"ד רמי כספי, וכתוצאה מזה סוכם הסכום הזה. כמובן שהעברנו למס הכנסה את המידע, ושילמתי מה שצריך לשלם".
- מדוע בעצם ההסכם הזה נשמר בסוד?
"זה היה הסכם ביני לבין אייפקס, וכמו כל הסכם מסוג זה, לא היתה חובה לפרסם אותו".
- איך עכשיו דלף ההסכם הזה החוצה?
"זה התגלגל במס הכנסה, וזה התגלגל בתנובה. לכי תדעי מי הוציא את זה".
- בשורש העניין עומדת התחושה כי ערכה של תנובה עלה בצורה שקשה מאוד להסביר אותה מאז שמכרתם אותה, ואז שוב נשאלת השאלה האם נמכרה בזול מדי, ולמה.
"ראשית, המכירה נעשתה בצורה הכי נקייה והכי ציבורית שיכולה להיות, ולפי כל הכללים של רשם האגודות. 16 נציגי בעלים היו מעורבים בתהליך, ואת המכרז ניהל עו"ד צוריאל לביא. היו 5 קבוצות - יגאל אהובי, מרקסטון, מאיר שמיר, אייפקס ואפריקה ישראל. אייפקס הגישה את ההצעה הגבוהה ביותר, למעט אפריקה ישראל שבסוף הציעו עוד 25 מיליון דולר. אבל החלטנו שאייפקס יותר רצינית. לא התפעלנו מההתייחסות של אפריקה לעסקה, התרשמנו שהם בוחנים את החברה בצורה רשלנית".
- שקוף ונקי, אבל בזול - לפחות במבט לאחור.
"פה יש כמה סילופים. ראשית, הדולר בעת המכרז עמד על 4.30 שקל לדולר; עד שכסף הועבר, בתחילת 2008, שערו צנח ל-3.9 שקל לדולר. שנית, הנדל"ן עלה בצורה מטורפת. בהערכה שלנו לפני המכרז, ערך הנדל"ן שבידי תנובה עמד על 250 מיליון דולר. בפועל הנדל"ן כנראה שווה 400-500 מיליון דולר. זו התפתחות של השנים האחרונות.
"ההערכה שלנו תאמה לזו של המשתתפים במכרז על תנובה; זה המחיר שהם ראו לפניהם. אם המחיר היה מחיר מציאה - למה אף אחד מהמתמודדים האחרים לא הציע הרבה יותר? ואם אנחנו היינו יודעים שמחירי הנדל"ן יעלו כך, היינו מחכים עם המכרז. אבל לא ידענו.
"כולם חשבו שתנובה לא שווה יותר מ-600-700 מיליון דולר, גם מבין אלה שהיום צועקים וכותבים שמכרנו במחיר נמוך. אז שמענו מהם שגם ההערכה של 600 מיליון מוגזמת, ותנובה שווה בקושי 300".
- אתה חבר קיבוץ שעבר הפרטה, גליל-ים. עד כמה נהנה הקיבוץ מהכסף שקיבלת?
"הכול מדווח למשק, כמובן. אבל מכיוון שהקיבוץ מופרט כמה שנים טובות, ההכנסות האישיות נותרות אישיות. יש מס בקיבוץ, שנגבה בצורה פרוגרסיבית, ואולם יש לו תקרה. אנחנו משלמים את התקרה".
- הרמזים האלה, כאילו היו לך סיבות אישית למכור את תנובה בזול, פוגעים בך אישית?
"זה לא נעים, כי אני חי בסביבה הזאת, הקיבוצית, אבל זה מה שיש. אני לא יכול להסתובב כל היום מאחד לשני ולהגיד שאין לי אחות".