המהומות במצרים ולעומתן המחאות העקרות בישראל סביב העלאות המחירים מעלות שאלות באשר לחלקה של התקשורת במה שכבר נהוג לכנות "האפאטיות הישראלית". השאלה מתחדדת במבט על מפת הצפייה.
ניקח לדוגמה את הפריים-טיים של יום שלישי, 1 בפברואר, ביום בו הוחלט כי האלוף יואב גלנט לא יהיה הרמטכ"ל. ראיון עמו בערוץ 2 (רשת) השיג רייטינג של 18.4% - ובכל זאת הובס על-ידי ריאליטי הטראש "היפה והחנון", שהניב בעבור ערוץ 10 רייטינג של 20.2%.
האם הציבור באמת ויתר על המציאות בעבור הריאליטי - או שמא סיבות פרוגרמטיות ואחרות הן שגורמות לו להימלט את מחוזות מופרכים יותר מהחדשות הבוערות?
גדי סוקניק, שניהל את הראיון הבלעדי עם גלנט, לא ממש הופתע מהתוצאות. "ציפיתי שזה יהיה פחות או יותר שווה, במיוחד לאור זה שאני מכיר את 'היפה והחנון' ואת נתוני הצפייה של התוכנית", הוא אומר ל"גלובס". "זה לא העסיק אותי בכלל, אלא יותר ההישג העיתונאי. אני מאז ומתמיד חושב שהציבור, שזה גם אני, חי במדינה שהיא עמוסת חדשות יותר מכל מדינה בעולם ועמוסה במתחים יותר מכל מדינה מסודרת.
"אני מבין לחלוטין את מי שמגיע בסוף היום הביתה ורוצה לברוח ושלא יעיקו עליו. בערב הזה זה היה ערב קלאסי שבו על כף המאזניים הוצבו שני הקצוות - אקטואליה במיטבה ובריחה מהמציאות, וזאת היתה הבחירה".
לדברי סוקניק, עיתונאי ותיק שהגיש בעבר את המהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2, כאן נכנסים שיקולי הפרוגרמינג: "יש כמובן אלמנטים של כמה זמן אתה יודע על זה מראש ונושאי הקידום. אסור לשכוח שברוב המקרים משדרי אקטואליה, גם חמים ביותר, אם אין בהם נושאי חיים ומוות - הם לא שוברים שיאים".
אם שואלים את אנשי הפרוגרמינג בטלוויזיה, ההכרעה של הציבור במה לצפות ומתי אינה מעידה כלל על המנטליות הישראלית ובוודאי לא על אדישות כזו או אחרת.
לדברי סמנכ"ל הפרוגרמינג והשיווק של ערוץ 10, נתי דינר, מדובר בשגרת צפייה ארוכת שנים, במבנה לוח שידורים ובקידום. "אני לא חושב שהציבור אדיש לחדשות, להיפך", הוא אומר. "הציבור מאוד צורך חדשות, והן עוגן חשוב בשידור שלנו. כ-50% משעות השידור שלנו מוקדשות לחדשות ולאקטואליה. הפריים-טיים, אל תשכח, הוא שעתיים ביום. אחרי ששידרת מהדורת חדשות בת שעה, הצופה רגיל שעכשיו נותנים לו בידור. ולכן 80% מהפריים-טיים הוא תוכן בידורי. כך הרגיל ערוץ 2 מאז הקמתו ב-20 השנה האחרונות".
לדבריו, "אין ספק שראיון ראשון עם גלנט הוא הישג עיתונאי חשוב ואפילו חומר מסקרן לצפייה, ועובדה שהפריים-טיים של הטלוויזיה המסחרית מושתת על חברת החדשות. אני בטוח שלו גלנט היה מתראיין במהדורת החדשות, ב'עובדה' או 'המקור', היינו רואים רייטינג של 30%. אבל לאורך השנים ערוץ 2 הרגיל את הצופה הישראלי שבין 21:00 ל-23:00 הוא מקבל תוכן בידורי אסקפיסטי - ואם למעלה מ-35% מבתי-האב בישראל צפו במהדורת החדשות, ב-21:00 הם רוצים לחזור להרגל הבידורי".
דינר תולה את האשמה גם ברגולציה הישראלית, שלגישתו דורשת מהערוצים המסחריים את הבלתי אפשרי: "הערוצים המרכזיים נאלצים למלא את הריקנות שיש בערוץ 1. פעם אם גלנט היה רוצה לדבר, הוא היה הולך ל'מוקד'. הם צריכים לעשות תוכניות אקטואליה ותחקיר, ומצפים מהם לעשות את זה בפריים-טיים, ותפקיד ברודקאסט בעולם הוא לא כזה. הדרישות האלה באו כי ישבו במועצת הרשות השנייה וגילו שהם לא מקבלים תכנים שהם אוהבים בערוץ הציבורי, והפילו את המשימות על ערוצים 2 ו-10".
אסון גדול או "האח הגדול"
כשמדברים על צפייה בטלוויזיה היום, לא ניתן שלא להתייחס לתופעת "האח הגדול", שנעה בדרך-כלל מדי שבוע בממוצע בין 35% ל-40% רייטינג - נתון שמעורר קנאה עזה בכל פעיל חברתי שמנסה להניע ציבור להפגנה.
"הבית בנווה-אילן תפס את מקומה של כיכר רבין", אומרת חוקרת התקשורת ומנכ"לית הוועדה למדרוג, ד"ר יפעת בן-חי-שגב.
בערב שבו בר רפאלי נכנסה לבית "האח הגדול", עמד נתח הצפייה בטלוויזיה על כ-71% צפייה, והרייטינג של ערוץ 20 האמיר לכמעט 10% באותו ערב, כאשר ממול שודרה תוכנית התחקירים החדשה של רשת "360". יום למחרת הביא אייל גולן לבית "האח הגדול" נתון דומה.
לדברי בן-חי-שגב, "שיעורי הצפייה בברודקאסט בישראל גדולים משל כל העולם. אין מקום שנתח כזה יושב מול הטלוויזיה. אם בעבר הטלוויזיה ייצגה מציאות - היום היא החליפה את המציאות. בשנת 2008, חודשיים לפני בחירות כלליות בישראל, כשאנחנו שאלנו 'ציפי או ביבי', ה'לה מונד' הצרפתי הקדיש כתבה ליוסי בבוליל וכינה אותו 'ראש ממשלת ישראל'. זאת המציאות שלנו".
בן-חי-שגב טוענת שאם חופרים, מגלים כי "האח הגדול" ותוכניות הריאליטי האחרות עושות שימוש במוטיבים ציבוריים ובכך קונות את אהדתנו. "אנחנו חווים בתוכניות הריאליטי את כל השסעים של החברה הישראלית", היא אומרת. "זה נכון גם ב'היפה והחנון', ב'רוקדים עם כוכבים' וגם ב'הישרדות' החדשה. מבטיחים שהחברה הישראלית תככב שם. פרנסי הטלוויזיה מזהים את הוואקום החברתי בישראל שהפוליטיקאים פערו וממלאים אותו. יש פה אזלת-יד של המערכת הפוליטית, והטלוויזיה ממלאה אותו".
- אז זה לא נכון לומר שלציבור לא אכפת?
"זה מתנשא לומר זאת. הציבור לא מטומטם. הוא בוחר במה לצפות, וקצה נפשו במערכת הפוליטית. נקעה נפשו, הוא כבר עייף ושבע מכל הפשלות. לכן עוד ראיון עם גלנט לא מזיז לו. הוא כבר היה שם. יש פה בחירה מודעת להפנות עורף לזירה הפוליטית, שיש תסכול וחוסר אמון בה, ולהתכנס בתוך הבית מול הטלוויזיה כשהיא זו שממלאה את עולמך".
סמנכ"לית הרגולציה והתקשורת השיווקית של זכיינית ערוץ 2 קשת, טלי גורן, אומרת כי אי-אפשר לתלות את הכול בתקשורת. "סיקור אסון הכרמל או סיקור המהומות במצרים, כמו גם חדשות השבוע ובעיקר בשבת, זוכים לרייטינג גבוה. ניתן לקשור זאת לעניין ובעיקר לשילוב בין החדשות ל'ליד אאוט', לתוכנית משובצת אחרי. לתוכנית כמו 'האח הגדול' יש חיבור שהוא מעבר לצפייה פסיבית. קיימת הזדהות וחוויית צפייה 'עוטפת' שיוצרת אנגייד'מנט".
"אופן הצפייה היום שונה מבעבר", היא אומרת. "דרך קבלת המידע שונה ואינו מגיע רק ממסך הטלוויזיה, הקצב הוא אחר, והצופה יכול לצרוך את המידע בכמה מסכים. זה יכול להיות 'גם וגם' ולא 'או-או'. אין מדובר רק בתוכן משלים אלא בחוויה כוללת, שכוללת כמה מסכים באופן סימולטני ולא בטור.
יוצר הטלוויזיה והחוקר, ד"ר אייל דורון, מסכים. "אני חושב שצריך להפסיק לחפש סיבה אחת לדברים, יש תהליכים מורכבים שהטלוויזיה משקפת אותם. אני מוטרד פחות מסדרת ריאליטי שאינה מתיימרת לעסוק במציאות, מאשר מתוכנית אקטואליה פופוליסטית שמתיימרת לעסוק במציאות. זה הרבה יותר מסוכן. קרנבל הבידור לא עוצר כשהוא מגיע למגזינים ולחדשות".
- "האח הגדול" הוא האופיום החדש להמונים? האם הוא גורם להם לתחושה שהכול טוב פה?
"אי-אפשר לשטות לאורך זמן בהמון העם. זה לא מתאים לישראלי הממוצע, שהוא סקפטי ודורש את שלו. בסוף, כשזה נודע לאושיות הקיום, יש תהליכים שמחלחלים ופוגעים, ולפעמים רואים אותם אחרי שנים. יש תמיד נטייה להעלות על דוכן הנאשמים את התקשורת. זה לא רציני, המדיה משוכללת ומגוונת. תוכניות לא מצליחות סתם, והקהל הרבה יותר מתוחכם, וגם ערוץ 2 הוא לא הום פייג' אוטומטי ועד כדי כך משפיע".
באופן גורף, ואולי לא מפתיע, אנשי הטלוויזיה שנשאלו האם הטלוויזיה מאלחשת את הצופים ומונעת מהם לחוש באמת את המצב, טענו כי המצב דווקא טוב, ולכן אנשים לא יוצאים לרחוב.
"אנשים לא יוצאים לרחובות כי הם עדיין לא ממש רעבים, ברור שהמצב פה הוא יחסית טוב", אומרת בן-חי-שגב. "מי שמייצר מהפכות זה הבורגנות, והיא די שבעה פה".
וסוקניק מסכם: "אם ייקחו להם את 'האח הגדול', הם ייצאו לרחוב. אני חייב להגיד שזה יותר עניין של מדינה שלא קל לחיות בה גם מבחינה מנטלית, ולכן אנחנו אנשים לא קלים יחסית למדינות מתוקנות, ואין לאנשים אנרגיה לצאת ולמחות. הם עסוקים בהישרדות. אז אני מבין שאין להם אנרגיה וכוח. הם רוצים להתמוטט מול טלוויזיה ותעזבו אותי באמ'שכם".
דוברת זכיינית ערוץ 2 רשת, יעל גאוני, אמרה כי "רשת שמחה לאפשר לציבור הצופים אלטרנטיבה אקטואלית ברגעים הרלוונטיים ביותר. הריאיון עם גלנט, כפי שהושג על-ידי 360, ביטא יותר מהכל את האסטרטגיה השידורית של רשת שמודעת היטב לסביבה התחרותית בה היא פועלת ונותנת מענה למגוון תוכניות בידוריות, אקטואליות ודרמה בכאחד".
