שופט השלום מוריס בן-עטר שם אתמול (ג') קץ לחייו. במכתב שהשאיר כתב שלא יכול היה לעמוד בעומס התיקים שבהם טיפל. לפי הדיווחים, השופט אכן ננזף על הפיגורים במתן פסקי דין, ואפילו הועבר בשל כך לבית המשפט לעניינים מקומיים.
זו ללא ספק טרגדיה. אבל מקהלה שבה משתתפים אנשי תקשורת וציבור הפכה אותה לטרגדיה יוונית.
מרגע שנודע על ההתאבדות החל המסע למציאת אשמים. "הנהלת בתי המשפט דחפה את השופט לבצע את המעשה הקיצוני", נשמע מכל עבר. מיד הגיעו הסיפורים על פגישות עם מנהל בתי המשפט ועם נשיאת השלום בירושלים, שבהם דובר עם השופט בן-עטר על הבעיות שפיגוריו יצרו.
חריצת הדין לא פיגרה אחר הדיווחים. "המערכת לא היתה רגישה מספיק למצוקתו של השופט" - כתבו כמה עיתונאים שפסיכולוגיה בגרוש היא תחום התמחותם.
ההתייחסות הצהובה והשטחית הזאת לטרגדיה ממזערת ומסיטה את תשומת-הלב מהנושא העיקרי, שהוא העומס שבאמת קיים. אבל הקשר בין זה לבין ההתאבדות הוא שולי, אולי אפסי. העומס קיים על כלל השופטים.
עד היום אף אחד לא התאבד. את המפתח להתאבדות ניתן למצוא, כנראה, במשפט שאותו כתב השופט במכתב ההתאבדות: "לא מצאתי מוצא אחר".
המשפט הזה הוא הסיבה הקלאסית להתאבדויות. אדם מגיע למצב שבו הוא מרגיש שאין מוצא למצוקתו אלא המוות. זהו מצב נפשי שקשור בגורמים רבים הקשורים באישיותו, באופיו ובחייו של המתאבד. אם סמוך להתאבדות אירע משהו שהגביר את מצוקתו, זה בדרך-כלל בבחינת "הקש ששבר" - ולא הסיבה העיקרית, שהיא נפשית.
לפי כל הסימנים, זה מה שקרה כאן. שהרי ההיגיון אומר שהיה מוצא. לא הולך לו כשופט, הוא יכול להתפטר ולעבוד כעורך דין, או להמשיך לחיות על הפנסיה הנאה שלה זוכים השופטים. או משהו.
בכל מקרה, מבחינה אובייקטיבית היו לשופט הרבה דרכים אלטרנטיביות. אבל השופט בן-עטר מאס בחייו - נקודה. לא צריך לעשות מזה אידיאולוגיה על אשמת המערכת וחוסר רגישות ושאר דברים ששייכים לתחום הטלנובלה, לא לחיים האמיתיים.
הפקידון והרבנון
"לא יכול להיות שפקידון במשרד המשפטים יגיד מה מותר לרבנים", אמר אתמול דב ליאור, לאחר שהוצא נגדו צו מעצר משום שסירב להתייצב לחקירה על חשד להסתה וגזענות.
פקידון? ומה אתה, דב ליאור, רבנון? לשון זו היא "דעת תורה" שאתה מתיימר לדבר בשמה?
"ביזוי התורה" - כינה ליאור את צו המעצר נגדו. באמת? אתה התורה? גם אתה נמסרת לנו במעמד הר סיני?
החרה החזיק אחריו הרב אליעזר ולדמן: "רבנים הם נשמתה של המדינה, אסור לפגוע בהם".
לחקור ראש ממשלה מותר, אבל רב אסור? אם רבנים כמו ליאור הם נשמת המדינה, אז איזו מדינה זו?