שמתם לב למשהו מוזר שקרה השבוע?
אחרי שהתרגלנו לצעקות הבוטות של התקשורת שכבר אף אחד לא באמת מקשיב להן, פתאום צץ לו קמפיין תקשורתי, ולא סתם קמפיין תקשורתי אלא קמפיין תקשורתי ראוי, והפנומן האמיתי הוא שזה גם הזיז למישהו.
שטייניץ ונתניהו אשכרה התיישבו לתוך הלילה כדי לראות איך הם פותרים את נושא ההתייקרויות. אפילו אחרי שהתמוטט פיזית, המשיך שטייניץ לטפל בעניין מול נתניהו ממיטת חוליו.
נדמה כי כל המדינה בתזזית כדי לפתור את עליות המחירים. נכון, זה עדיין לא מבטיח שייצא מזה משהו, אבל עדיין, עצם הניסיון הוא מאורע מרגש. כבר הרבה זמן שהתקשורת לא הצליחה באמת להזיז שריר עצל אצל הפוליטיקאים.
נראה כמו נס? אולי. אבל אל תמהרו להאמין בניסים. אם קורה משהו, כנראה שיש לו סיבה.
אז מה בעצם שונה כל-כך הפעם? מה הכניס את כולם לטירוף של עשייה?
זה מתחיל בעובדה שפשוט נוצר חור. אחרי שבשבת פוצצו את צינור הגז במצרים, אחרי שסניף איקאה בנתניה נשרף, ואחרי שהוחלט סופית למנות את גנץ לרמטכ"ל, ופרשת גלנט המתוקשרת הראתה סימני דעיכה מתקדמים - פתאום נוצר ואקום. החל מיום שני אפילו למהומות במצרים כבר היה טעם של אתמול. וכשנוצר ואקום, התקשורת חשה בריקנות מדאיגה - ומיד היא חייבת למלא אותה במשהו.
הרי עליות המחירים לא התחילו השבוע. על המס על הדלק כבר הודיעו לפני שבועות, כך גם על התייקרות המים, ומחירי מוצרי יסוד עולים בכל העולם ולא רק אצלנו. אז למה מתרחשת האקסטזה דווקא עכשיו?
נדמה כי החדש הוא שבעקבות המהומות במצרים, כל ראשי המזרח התיכון נכנסו להתקף חרדה. כן, לא רק בירדן הראה עבדאללה היסטריה קלה כשמיהר לפטר את הממשלה מחשש שגם אצלו תתרחש איזו הפיכה. אפילו בישראל האדישה פתאום לא מזלזלים בכך שהציבור בעצבים.
האם זו הפעם הראשונה שמעמד הביניים כועס על כך שדופקים אותו? ממש לא. רק שהפעם, המהומות האזוריות הכניסו את כולם לחוסר ביטחון. הציבור הפך לחדור מוטיבציה, התקשורת ליבתה את האש, ולפתע נוצר איום ממשי על כל מי שהיה בטוח שהשלטון בכיסו ושהכול בסדר, בין אם מדובר בדיקטטורה, דמוקרטיה, או איזה שעטנז דמוקטטורי.
תכל'ס, מעמד הביניים בישראל צודק: עליות המחירים הן קטסטרופה נוספת בשורה של גזירות חסרות רחמים שממוטטות אותו.
הקמפיין שתפס תאוצה השבוע הוא ראוי, אבל האם הוא יעבוד? הרי חלק ניכר מעליות המחירים מקורן בעליות מחירים גלובליות. אם האוצר ישנה עכשיו את מבנה התקציב - רוב הסיכויים שמעמד הביניים עדיין ישלם מחיר יקר, רק שהכסף יצא מכיס אחר, כי קבוצות הלחץ הקיצוניות, מן הסתם, כבר הוכיחו לנו בעבר שאין להן שום נכונות לוותר על סנטימטר.
הבעיה של עליות המחירים היא אולי אקוטית ודורשת פתרון, אבל היא נקודתית. הבעיה האמיתית של ישראל היא לא משהו נקודתי, אלא משהו מתמשך שנובע ממבנה השלטון שלנו.
הרי ביבי הוא מלך ההפרטות - לו היה נוהג בהתאם למדיניות שלו, נושא התפלת המים, למשל, היה מטופל כבר מזמן, לא היה נוצר משבר, ומחיר המים לא היה מאמיר.
אבל בגלל מבנה השלטון, הממשלה בראשותו של נתניהו לא נוהגת לפי ה"אני מאמין" שלו, ותתקשה לנהוג לפי ה"אני מאמין" של כל מנהיג. עם שיטה כזו, אי-אפשר באמת לפתור בעיות נקודתיות, וזוהי הבעיה השורשית שלנו.
אבל יש גם חדשות טובות: הציבור כועס, התקשורת זועקת, והממשל מקשיב. הרצף הלוגי הפשוט הזה, שהפסיק מזמן לעבוד, פתאום שב אלינו בהבלחה. רק שבהכירנו קצת יותר מדי טוב את הנפשות הפועלות, יש להניח שהרצף הלוגי הזה לא יימשך לעד.
מישהו יכול לדעת לאן יוביל הסיפור במצרים, ולמשך כמה זמן זה יגרום לחברינו בכנסת לרצות לעשות משהו כדי למנוע בלגן פוטנציאלי? לא. אבל מה שאנחנו כן יכולים לדעת, הוא שנוצר פה חלון הזדמנויות לקמפיין שיכול לעשות פה שינוי אמיתי, ולאורך זמן.
הקמפיין האמיתי שהתקשורת צריכה לנהל עכשיו הוא גדול יותר מעליות המחירים. הרי אם הממשל היה מתנהל אחרת, אם אחוז החסימה היה עולה משמעותית, אם היה דרוש רוב גדול יותר כדי להפיל ממשלה, ואם ראש המפלגה הגדולה ביותר היה מתמנה אוטומטית לראש ממשלה - המון בעיות בניהול השוטף היו נפתרות. קבוצות הלחץ הקיצוניות היו מאבדות מכוחן ומיכולת הסחיטה שלהן. האיום על הפלת הממשלה היה מצטמק, וראש ממשלה נבחר היה יכול לנהל בהתאם למדיניות שלו, ולא רק מתוך שיקולי הישרדות במטרה להישאר בכיסא גם מחר.
אז תגידו, אם מישהו כבר מקשיב לנו, לא כדאי שננסה לקדם את הקמפיין הראוי באמת? עם מבנה שונה, הלחצים היו משתנים, התקציבים היו מנותבים נכון יותר, ואפשר היה סוף-סוף לנהל את המדינה לטווח קצת יותר ארוך מאשר 5 הדקות הקרובות.
ברור לכולנו שאם שיטת הממשל היתה אחרת, הרבה דברים היו נראים אחרת. כן, אולי אפילו עליות המחירים.