1. חדשות זה כל הסיפור. הרבה גבות הורמו השבוע בכנסת ובשוק התקשורת, עת עבר חוק הרישיונות ובכללו גם הסתייגות אחת ויחידה של ח"כ נסים זאב מש"ס.
זאב בעצמו הודה בפני "גלובס" כי לא הקפיד להגיע לדיוני חוק הרשות השנייה החדש. "אולי הייתי פעם אחת ויצאתי", הוא אמר. "אני לא ידעתי בכלל על מה מדובר".
ובכל זאת, בנחישות הוא הצליח להעביר הגנת ינוקא נוספת לשחקנים חדשים בשוק, שתאפשר להם בשנתיים ראשונות לא לשדר חדשות בכלל, לא קנויות ולא מקוריות של הערוץ.
אותן גבות שהורמו לא היו בגלל שנכנס לתמונה, ברגע האחרון, חבר כנסת שלא ממש מבין על מה מדובר. זה קורה לא אחת. פשוט עד לרגע זה היה ברור לכולם כי חדשות הן הסיבה כולה והבסיס לחוק הזה.
הרצון לשדר חדשות, להשפיע על סדר היום הלאומי, להשחיל אג'נדות כלכליות, מסחריות ופוליטיות - זה להבנת שוק התקשורת אמור להיות המנוע העיקרי לגורמים חדשים להיכנס לזירה הלא פשוטה של הטלוויזיה המסחרית. הרי כסף גדול אין שם, אך מה שיש שם והרבה זה יכולת השפעה.
נסים זאב הסביר שלגוף חדש לא יהיו 100 מיליון שקל להשקיע בחדשות, ולכן הוא רוצה לאפשר לגופים שאינם עתירי הון להיכנס לתמונה. אבל הסעיף החדש קובע כי "אין חובה" לשדר חדשות.
כך שלמעשה זאב הבטיח מציאות כמעט ודאית, שגוף חדש שיבקש רישיון ישדר בכל זאת חדשות - רק בהשקעה הרבה יותר נמוכה מהשחקנים הקיימים.
2. על ראש שמחתו. מנכ"ל ערוץ 10, יוסי ורשבסקי, לא שכח את ימינו. למרות שלא הכניס לתקציבו הקרוב, כמתחייב ממנו בחוק, את המעבר לירושלים, תסמכו עליו שלרגע לא עוזב את זכרונו התיק הזה שהופל על ראשו. הרי כשאקדח הסגירה כוון לראשו לפני כשנה, ורשבסקי היה יכול להסכים גם לעבור לירוחם.
עכשיו, הוא מחפש דרכים ליישב את המציאות עם הדרישה הרגולטורית, מה שעשוי להיות משימה שמצריכה דמיון רב מאוד. ובכל זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שההכרח הזה לעבור ולשדר מהבירה הוא אחד המופרכים.
לא רק שערוץ 10 לא צריך לשדר מירושלים. גם לחברת חדשות ערוץ 2 היו יכולים לוותר על זה, וכך גם לכל חברת חדשות אחרת שאמורה לקום בעתיד. אגב, למה חדשות ערוץ 9 משדרים מאולפן מעל הקריה בתל-אביב?
גופי התקשורת המסחריים אינם דגלים שהמחוקק צריך לתקוע כדי להוכיח ריבונות. אלה גופים מסחריים ומעל לכל עיתונאיים, שאמורים להתקיים במקום בו הם יכולים לעשות את עבודתם באופן היעיל, החסכוני והאפקטיבי ביותר.
העובדה שהם ישדרו מירושלים בוודאי לא תסייע להם. ואם כבר מחפשים גוף שישדר חדשות מירושלים, אין מתאים מאותו אחד שכבר עושה את זה, רשות השידור.
3. חופשי על הבר. במקביל לאישור הסופי של חוק המעבר הטלוויזיה המסחרית מזיכיונות לרישיונות, קיבלנו השבוע טעימה לאיך זה בדיוק עשוי להיראות. אל ערוץ 20 של "האח הגדול" הוכנסו בר רפאלי ואייל גולן.
רחש התחרות המתקרבת עבר ממסדרונות הנהלת גופי השידור השונים אל המסך. 71% מהטלוויזיות בישראל פעלו בערב בו רפאלי טבלה באמבטיה, אלון גל הרביץ תורה בגבר מבולבל, ובערוץ 1 באדיר הבקיע. ב-10 10% נוספים לא פספסו את "לרדת בגדול".
תקופת ההרמוניה תמה, וגופי השידור בטלוויזיה המסחרית יוצאים לקרב גלוי. מאחורי התמודדויות אלה, לטובת הצופים שלא יבינו למה מגיע להם כל הטוב הזה, עומדים ניסיונות להביא אחת את השנייה כמה שפחות איתנה לרגע בו הן ייאלצו לעבור לשדר 7 ימים בשבוע. השאלה מה יהיה כשיירד ערוץ 20, וכמה זמן ייקח לערוץ 10 להצטרף לחגיגה.
4. האח הגדול. אם תהיתם היכן עובר גבול מורת הרוח של הצופה, להלן המחשה: בנובמבר האחרון בתוכנית הלהיט "מאסטר שף", כשהבטיחו "3 פרסומות וחזרנו", ובשל טעות טכנית שובץ מקבץ מלא - זרם של תלונות הגיע לרשות השנייה.
בשבוע שעבר, כשמתמודדת אחת כינתה אחרת פעם אחר פעם בצרחות מבהילות "שרמוטה" (עיקר המילה הוחלש, כך שהצופים שמעו רק חלק, אבל הבינו הכול), לא הגיעה ולו תלונה אחת.