כמו קרן שמש ביום סגריר מפציעה לה תודעה חדשה. עצם ההכרה שמשהו משובש ולא צודק בחלוקת הנטל מחד ובחלוקת המשאבים מאידך, היא דווקא הצד הטוב של המתקפה הכוללת נגד מעמד הביניים.
ההתעוררות הזאת חשובה ומשמחת, כי עוד כמה שנים כאלה של מהלומות היו עלולות להשאיר אותנו כמעט בלי מעמד ביניים. אותו מעמד שמניע את המדינה. מביא לשגשוגה, עובד, משכיל, יוצר, שולח את ילדיו לצבא, קונה. המעמד שמבטיח את חוסנה של המדינה ובעצם הוא-הוא המדינה.
אם יוסיף לקטון, ואם יוסיפו אנשיו לזלוג אל הקבוצה הגדלה והולכת של מי שאינם מסוגלים לכלכל עצמם בכבוד - נישאר רק עם קומץ בעלי הון ושכיריהם העשירים, ועם רוב של עובדי קבלן בשכר מינימום שעתי של 20.7 שקלים לשעה.
זה תרחיש מסוכן לכלכלה, לחברה ולדמוקרטיה, ולכן ההתעוררות הזאת כה נחוצה כדי לבלום את היתכנותו, והיא גם הזדמנות לבחון את סדרת המכות שהמעמד הזה חוטף, יחד עם כמה קלישאות שהוא מאמין בהן ואשר מצעידות אותו בגאון אל כיליונו.
קלישאה: "מס הכנסה הורג אותנו". ובכן, מס ההכנסה בישראל הוא נמוך יחסית, ובכלל הוא מס יחסי, ישיר וצודק. לאמיתו של דבר, ישראל נמצאת עמוק בעיצומה של רפורמה להפחתתו, הפחתה שאינה מגיעה כלל אל יותר מחצי מהשכירים, באה לידי ביטוי בסכומים חסרי משמעות לחלוטין אצל מעמד הביניים, ומיטיבה באמת רק עם שכירים אמידים ועם חברות רווחיות במיוחד. זו רפורמה שחונקת את מעמד הביניים.
היא מקטינה את הכנסות המדינה, ושולחת את האוצר למלא את הקופה דרך הטלת מיסים אחרים, עקיפים, צודקים הרבה פחות, כואבים הרבה יותר, כמו המס על הדלק וכמו המע"מ. אלא שנתניהו מאוהב ברפורמה ומתעקש עליה, גם כשכולם סביבו מתנגדים לה: הנגיד, ה-OECD, אפילו בכירי האוצר. אבל הוא בשלו, עמוק בתוך מדיניות מיסים שנלקחה היישר מימי תאצ'ר הלא העליזים.
האיש השמן לא שמן
קלישאה: "שירות המדינה מנופח". הפגיעה בהכנסות המדינה משתלבת יפה עם קיצוצים חוזרים ונשנים בתקציב, ועם תאוריית "האיש השמן": המגזר הציבורי, שאותו צריך, לכאורה להרזות, לכווץ, "לייעל" ולהרעיב.
זה בדיוק המקום שבו מעמד הביניים חוטף מהלומה נוספת. הוא יחוש בזה במערכת חינוך מקוצצת, במערכת בריאות שעוברת הפרטה זוחלת, שם יאלץ לשלם על ביטוחים משלימים וביטוחים פרטיים, כשיחייג למוקד 100 אחרי שהמשטרה עברה קיצוץ נוסף, וכשתפרוץ שריפה בביתו ורכב כיבוי בן 30 יקרטע לאיטו לכבותה.
כל הפרטה, כל אאוטסורסינג, כל הקפאת תקנים - הם גם פחות עובדים שיכולים להתקיים בצניעות אך בכבוד, ויותר "קניית שירותים" של עובדי קבלן. עובדי קבלן הם לא רק מנקות ומאבטחים. אחיות, עובדים סוציאליים, מורים ומתכנתים - רבים מאלה, מעמד ביניים קלאסי, כבר עובדים דרך קבלנים וגולשים לעוני.
בסקטור הפרטי יש למעמד הביניים בונוס מיוחד: מכת החוזה הגלובלי. זו שיטת שכר שהפכה כה נפוצה, "טבעית", ונוחה למעסיק - עד שהפכה למכשיר ניצול המוני. בלי שעות נוספות, בלי תוספת על עבודה ביום מנוחה כמתחייב בחוק. שהרי מדובר ב"משרת אמון". אז מי סופר. עורכי דין, עיתונאים, עובדי היי-טק ופרסום, לאלה יש תלוש שנראה בסדר, אבל כשמחלקים את הנטו למספר שעות העבודה האימתני, מגלים שכר מבזה ונצלני. בלי ביטחון תעסוקתי, בלי יכולת להיאבק על התנאים, בלי ועד.
רטוריקה של הרס עצמי
ועד? מעמד הביניים, שבוי בתוך אותה רטוריקה שנועדה להרוס אותו עצמו, לא אוהב ועדים ולא מזדהה עם שביתות של עובדים אחרים בני מעמדו. טעות. שביתה היא נשק אפקטיבי והכרחי כשקבוצת עובדים נאבקת על זכויותיה, והתפוררותה של העבודה המאורגנת ועמה נטרול הזכות להיאבק כקבוצה - משאירה את העובד בן מעמד הביניים תלוש, מבודד ונטול כוח מיקוח. יעד ראשון ל"פיטורי ייעול", ל"גמישות ניהולית" ול"קיצוץ בשומנים", עוד ביטויים מכובסים. במקומם יבואו עובדי קבלן: זולים, כנועים, נוחים, עניים.
גם עצמאים ובעלי עסקים קטנים ובינוניים משלמים מחיר כבד. מצד אחד הם לא מוגנים, לא זכאים לפיצויי פיטורים כמו שכירים, לא לביטוח פנסיוני - ומצד שני אין להם קווי אשראי פתוחים ויכולת גיוס ומינוף של כסף לא להם, כמו לטייקונים. המגזר הזה, שהוא לב-לבו של המסחר, התעסוקה והחיות של המשק, זוכה לאפס תשומת לב של הממשלה, וכל הצעת חוק שמוגשת בעניינם - והיו לי ניסיונות כאלה - מושמדת מיד באוצר.
שבויים בתודעה משובשת, קשה לאנשי מעמד הביניים לקרוא את המפה: מכווננים על מסלול ההצלחה האישי שלנו מבלי להבין שנדרשת כאן סולידריות; מתעסקים בתאוריות ניו-אייג' שמונעות התבוננות החוצה, רואים את הפוליטיקה כשדה קרב צר בין ימין ושמאל מדיני, בלי להבין שפוליטיקה היא מכלול חיינו כאן.
מהפכות ושינויים לא החלו אצל העניים, העוסקים בלית ברירה בהישרדות. הם התחילו במעמד הביניים, שכה טוב שכעת הוא מתעורר. קום התנערה, מעמד הביניים, כי בלעדיך אין לנו מדינה.
שלי יחימוביץ' היא ח"כ מטעם מפלגת העבודה, חברה בוועדת הכספים ובוועדת העבודה, ויו"ר ועדת האתיקה