"בכל פעם בה הצגה בהשתתפותי יורדת מהבמה אני אומרת לעצמי: 'זו בטח הייתה הפעם האחרונה'", אומרת השחקנית הוותיקה, כלת פרס ישראל, זהרירה חריפאי, שבימים אלה חוזרת לבימת תיאטרון באר שבע בעיבוד החדש של הבמאי עידו ריקלין למחזה "המון רעש על לא כלום" מאת וויליאם שייקספיר.
המחזה אמנם מוגדר כקומדיה אך בפועל מדובר בדרמת-יצרים גדושת תככים עם הפוגות קומיות. את רובן מספק במערכה השנייה יוסי צברי, בתפקיד מצחיק עד דמעות של שוטר שלומיאל, המצליח במקרה לחשוף מזימה אפלה. מדובר, בנוסף, באחד ההימורים הגדולים של תיאטרון באר שבע: הפקה מושקעת עם אנסמבל של 16 שחקנים, בו מופיעים לצד חריפאי הגדולה גם שירי גולן, מיכה סלקטר, אורי רביץ, מיכאל אלוני, אלכס פלג, אלון אופיר, התגלית שי-לי הירש ("חסמב"ה דור שלישי") ועוד.
זוהי גם עבודת הבימוי הראשונה של ריקלין בתיאטרון באר שבע מאז "הרוזן ממונטה קריסטו". בעזרת תרגום חדש של דורי פרנס (שגם הלחין את המוזיקה) הפך תחת ידיו המחזה הנשכח של שייקספיר למפגן ראווה רב המצאות ומשחק משובח.
תיאטרון פיזי
בין השאר חוזר ריקלין לשימוש בגוף הפיזי של השחקנים כתוספות לתפאורה, והם מגלמים עצים, שולחנות ואפילו אגם מים. "הרצון לעבוד עם עידו היה הסיבה העיקרית בגללה הסכמתי מיד לקבל את תפקיד הדודה אורסולה", אומרת חריפאי, "הסיבה השנייה הייתה הרצון לשחק שוב במחזה של שייקספיר, כי עד כמה שזה יישמע מוזר, גילמתי בעבר תפקידים בארבעה מחזות שלו בסך הכול, האחרון לפני יותר מ-20 שנה.
"הסיבה השלישית היא מונולוג נפלא שיש לי במערכה השנייה וכבש את ליבי מקריאה ראשונה. הרביעית היא שאני שרה, והרבה שנים רציתי לשיר על הבמה. החמישית היא ששחקן צריך לעבוד, וכל עוד מציעים לנו תפקידים ראויים אנחנו צריכים לקחת. ישיבה ממושכת בבית מקהה את החושים שלנו כאנשי במה. המחזה האחרון בו השתתפתי, 'פועלת זרה' בתיאטרון בית לסין, ירד לפני כמה חודשים. עד שהתחלנו בחזרות להפקה הנוכחית עברו פחות מחודשיים, אבל פרק הזמן הזה הספיק כדי שארגיש כבויה. כאילו המנוע נדם וצריך להתניע ולחמם מחדש.
"הסיבה האחרונה והחשובה ביותר היא שהדמות נכתבה במיוחד עבורי. בטקסט המקורי של שייקספיר אורסולה הייתה דמות משנית לחלוטין, אבל עידו ודורי פרנס, שניהם אנשים שמלאכים יושבים להם על הכתפיים, אספו ציטוטים ומונולוגים מכמה דמויות משנה ואחדו את כולם לתפקיד אחד. כמה שחקניות יכולות לומר שלא רק יצרו תפקיד במיוחד עבורן, אלא במחזה של שייקספיר?", היא מסכמת בסיפוק.
משהו חדש עם שייקספיר
"אני מודה שאני משוחדת לגבי עידו", מוסיפה שירי גולן, המפליאה לגלם את בת הדודה המרדנית ביאטריצ'ה, "אבל הוא אחד הבמאים שהכי מעודדים שחקנים לדמיון וליצירתיות. זו תכונה מדהימה בעיני. שום דבר לא נעול אצלו כשהוא נכנס לחדר החזרות. אם אני, או כל שחקן בהפקה, אומר 'אני רוצה לנסות משהו' עידו מעודד אותו מיד ללכת על זה. הוא פתוח לכל שינוי ואלתור ואני חושבת שזה ניכר בתוצאה".
"המון רעש על לא כלום" הועלה לראשונה בתיאטרון באר שבע בתחילת שנות ה 80' תחת השם "רוב מהומה על לא מאומה". אז גם השתתף בהפקה בוגר טרי של בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי בשם שמוליק יפרח, כיום מנכ"ל התיאטרון. העלילה מתרחשת באיטליה באחוזתו של לאונטו (אלכס פלג), החי בשלווה עם אחותו אורסולה (חריפאי), בתו הרו (שי-לי הירש) ובת הדודה חריפת הלשון ביאטריצ'ה (שירי גולן).
כאשר לאחוזה מגיעים לביקור דון פדרו (אורי רביץ) ופמלייתו העניינים מתחממים במהירות. קלאודיו, בן טיפוחיו של פדרו (מיכאל אלוני), מתאהב בהרו ומתארס לה. ביאטריצ'ה שולחת חיצי בוז ושטנה בבנדיק (מיכה סלקטר), שהיה אהובה בעבר אך נפרד ממנה. אחרי שהאירוסים של קלאודיו והרו נקבעו מחליטים דיירי הבית ואורחיהם לרקוח מזימה שתדחוף את ביאטריצ'ה ובנדיק מחדש זה לזרועות זו. אך בינתיים בוחש בקלחת גם דון ג'ון (אלון אופיר) אחיו הבוגדני של פדרו, המחליט להרוס את טקס הנישואים המתקרב ומעליל על הרו שהיא נואפת.
"המון רעש על לא כלום" רווי אלמנטים ממחזות נוספים של שייקספיר בהם האישה הסוררת הנידונה לחיי בדידות בשל רצונה בעצמאות, בת הזוג התמה המואשמת על לא עוול בכפה בבגידה וכמובן האידיוט המושלם ההופך בטעות לגיבור.
"ביאטריצ'ה היא כנראה אחת הפמיניסטיות הראשונות במחזאות הקלאסית", מודה גולן, "היא אומרת כל הזמן שהיא לא רוצה בעל, למרות שברור שהיא כן רוצה. לשמחתי, היא זוכה בגבר שלה בסופו של דבר בלי שתיאלץ להישבר כמו קתרינה ב'אילוף הסוררת'. היא רק מתכופפת קצת".
עבדתן יחד בעבר?
"שלוש או ארבע פעמים. הפעם הראשונה בה פגשתי את שירי הייתה בתקופת לימודיה בבית צבי. אני ביימתי את 'ירמה' וליהקתי אותה לתפקיד הראשי, למרות שהיא בלונדינית. הרגשתי שדווקא היא יכולה לגלם את האישה המיוסרת והכמהה הזו. שירי לא אכזבה אותי אז והיא לא מאכזבת גם כיום".
גולן: "להגיד שזהרירה היא שחקנית מיתולוגית זה מובן מאליו, אבל היא באמת מורת דרך שלי. המקצוע הזה תובעני וקשה. יש תקופות של פריחה ותקופות של מאבק, אבל בכל פעם בה אני תוהה כמה תפקידים עוד ממתינים לי בעתיד אני מסתכלת עליה ואומרת: 'הרוב עוד לפני'".
חריפאי: "אף פעם לא התרגשתי ממחמאות ומתארים. בסופו של דבר רק דבר אחד חשוב: להמשיך לעבוד. בלי לדכא את שירי, זה לא נהיה קל עם השנים. אין הרבה אפשרויות בחירה לשחקנית בגילי (81) ואהבת הקהל היא אף פעם לא דבר בטוח.
"המון רעש על לא כלום", אולם מאירהוף, תיאטרון באר שבע 15-19 בפברואר ובחודשים הקרובים.