עיתונאי כל העולם, תהיו אמיצים!אפתח בווידוי: ביום חמישי קניתי אייפד.
זה לא שאני כזאת חובבת של גאדג'טים, כמו שברגע מסוים פשוט הבנתי שאין ברירה. יש גבול לאורך הזמן שאדם שעוסק בתחום המדיה ולוקח את עצמו ברצינות, יכול להמשיך להימנע מלרכוש את המלבן השחור הסקסי הזה, או מה שזה לא יהיה.
אבל למרות כל הדפנסיביות - כמה זמן לקח לי להתמכר, אתם שואלים? המממ. משהו בין 10 דקות לשעה. בינתיים כבר שכחתי איך נראו החיים לפני כן.
למה בחרתי לייגע אתכם בהתנסותי המאוחרת משהו עם מחשב הטאבלט? כי במקביל לגלישה ולהורדת אפליקציות, הייתי עסוקה בוויקנד בקריאת העיתונים היומיים שלנו, שכולם מן הסתם ימצאו את עצמם ביום מן הימים באיזשהו פורמט קורא אלקטרוני שכזה. אבל בעוד הדיבורים על הטכנולוגיה בכלי התקשורת רק מתרבים, נדמה כי הגישה העיתונאית נשארת, ברוב המקרים, מקובעת.
אם בתחילת השבוע ירדו על שטייניץ ונתניהו שהעלו מסים ואיפשרו עליות מחירים, בסוף השבוע ירדו עליהם שהחליטו לתקן את התקציב. אם בשבוע לפני כן דרשו להעיף את גלנט, אז אחר-כך זעמו על הכוונה למנות רמטכ"ל זמני ולבסוף הטילו ספק בטיב מינויו של גנץ.
לא שאין צדק בביקורת על התנהגות הממשלה, יש ועוד איך. אבל מצד שני - אי-אפשר רק לקטול כל הזמן, בלי לחשוב על הכיוון אליו רצוי שהממשלה תלך.
העיתונות הישראלית מתנהגת יותר מדי פעמים כמו קורבן של הסיטואציה. תכל'ס, היא יודעת בעיקר לקטר. אולי בהמון מילים יפות, סלסולי פרוזה ושנינות, אבל בשורה התחתונה, היא מקטרת כאילו היתה פולניה מזדקנת.
נכון שאי-אפשר לעשות הכללות גורפות, ולא כולם מתנהגים כך, ובוודאי שלא כל הזמן, אבל עדיין - זה קורה הרבה יותר מדי.
כמו שהטכנולוגיה של העיתונות משתנה, כך גם האופי שלה צריך להשתנות עם הזמן, ולהמציא את עצמו מחדש. נשארנו עם ה"אולד ג'ורנליזם" בתפיסה שלנו, בתקופה שבה דרוש פוסט-ניאו-ניו-ג'ורנליזם במודל משודרג.
בואו נודה: בגדול, אנחנו תקועים בדיוק כמו אלה שאותם אנחנו מבקרים כל הזמן. מכיוון שכבר הבנו עד כמה ברוכת כישרונות הממשלה שלנו, אולי נהיה אנחנו, העיתונאים, אלה שתופסים אומץ ומתחילים לצעוד בדרך חדשה וחכמה יותר?
לבקר כבר הוכחנו שאנחנו יכולים, אבל גם הוכחנו שברוב המקרים אין לזה תכלית. כן, בעידן הפוסט-מודרניסטי-אייפדיסטי אליו אנחנו נכנסים, אופי הביקורת, רצוי שישתנה. לא קוטלת ורומסת והורגת והולכת, אלא - סליחה על הקלישאה - ביקורת בונה ועקבית לאורך זמן.
אם אני הצלחתי מהר כל כך להתמכר לאייפד, זו ההוכחה הניצחת לכך שבכל זאת אף פעם לא מאוחר מכדי ללמוד טריק חדש. אז בפעם הבאה שידינו יתקתקו בזריזות על המקלדת של הלפטופ, אייפד, בלקברי או מה שזה לא יהיה - אולי נחשוב קצת גם על ההשלכות. לא רק על מספר המילים הדרוש ועל הביקורת הכי מסוגננת ופרובוקטיבית, אלא גם על מה שיצא ממנה לאחר מכן.
אנחנו חזקים כל כך בלשדרג את הטכנולוגיה, אבל מה עם שידרוג קטן של הגישה?
