עובדים פלסטינים שעבדו ברצועת עזה ועבודתם הופסקה עקב תוכנית ההתנתקות הישראלית, לא יחשבו כמפוטרים ולא יהיו זכאים לקבל פיצויי פיטורים - כך קבע אתמול (ב') בית הדין הארצי לעבודה באופן תקדימי.
פסק הדין ניתן בדעת רוב של שני שופטים כנגד דעתה החולקת של השופטת רונית רוזנפלד, במסגרת ערעור שהגישו 17 פלסטינים שהועסקו במתפרה שהיתה בבעלותו של תושב הגוש, יוסי שוורץ, עד שפונה מביתו.
השופט יגאל פליטמן שכתב את חלקה העיקרי של ההחלטה הסביר שהעובדים אינם זכאים לפיצויי פיטורים מכיוון שהדרישה החוקית לזכאות לפיצויי פיטורים מחייבת "מעשה פיטורים" מצד המעסיק. ואולם, במקרה זה המעסיק, תושב הגוש שפונה, מעולם לא ביצע "מעשה פיטורים" כלפי עובדיו, ואף העובדים מצדם לא התפטרו מהעבודה. ההפך הוא הנכון, קבע פליטמן, שני הצדדים לחוזה העבודה היו מעוניינים בהמשך קיומו, ורק "מעשה המדינה" הוא שהביא להפסקתו של קשר העבודה ביניהם, בעל כורחם.
עוד ציין השופט, בין היתר, כי במידה והמעסיק הישראלי היה מחויב בתשלום פיצויי הפיטורים לעובדיו, היה הסכום שקיבל כפיצוי עבור פינוי עסקו על פי חוק ההתנתקות נבלע כמעט כולו בסכום בו היה מחויב. כך, שמבחינת תכלית הדין, בהיעדרו של מעשה פיטורים מצדו, היה המעסיק נמצא במצב זהה למצבם של העובדים שאיבדו את מקום עבודתם, ונאלצו לחפש מקור פרנסה חדש.
תושבי רצועת עזה הסתמכו על המדינה
כמו כן, העיר פליטמן, כי בהחלטתו הוא התחשב בהסתמכות של תושבי הרצועה על המדינה שיישבה אותם באזור ותקצבה את התיישבותם שם.
למול דעתו של פליטמן שאליה הצטרפו גם הנשיא הפורש, סטיב אדלר ונציגי הציבור, הביעה השופטת רונית רוזנפלד דעה מנוגדת, לפיה העובדים שעבודתם הופסקה עקב ההתנתקות זכאים לפיצויי פיטורים. לדבריה, הפסקת העסקתם דומה להפסקת עבודה של עובד עקב סגירת מפעל שמזכה בפיצויי פיטורים. העדר רצון של המעסיק או אף התנגדות שהביע לסגירת מפעלו, אינם שוקלים לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים, והפסיקה כפי שפרשה אותו. כך, כשם שהעדר רצון וכוונה של מעסיק, לא ישקלו לעניין זכאות עובדים לפיצויי פיטורים, במקרים של סגירת מפעל עקב חובות שצבר המעסיק או עקב אי עמידתו בתנאי רישוי.
לדברי רוזנפלד, שדעתה, כאמור, לא התקבלה, זכאות העובדים בנסיבות העניין לפיצויי פיטורים, עולה בקנה אחד עם תכלית ההסדר הכללי שבחוק פיצויי פיטורים, והיא: הענקת רשת בטחון כלכלית לעובד שאיבד את מקום עבודתו, לצורך קיום, והתארגנות לקראת מציאת מקום עבודה חדש. עוד ציינה כי השיקול בדבר קיפוחו של המעסיק על ידי רשויות המדינה, ככל שאכן קופח, אינו עומד כשיקול בבחינת זכאות העובדים שמקור פרנסתם נגדע, השקיעו מעמלם בעסקו של המעסיק, שהיה הראשון ליהנות מפרי עמלם.
את ועד חקלאי מפוני גוש קטיף והעמותה לישוב מחדש בניצנים, שהצטרפו להליך כידידי ביהמ"ש, ייצגו עו"ד שבי מיכאלי, דוד ויינשטיין ואיילת רם ממשרד ליפא מאיר ושות'. העובדים יוצגו בידי עו"ד עבד טאהא, שוורץ בידי עו"ד ניל סמולט והמדינה באמצעות עו"ד דנה מנחה.