"אלוהים שלום. אני גיי, האם הדבר ניתן לשינוי? אשמח לתגובה מהירה". זה היה נוסח הפוסט שכתבתי על הוול של אלוהים או בשמו הפייסבוקאי, "ה' הוא ה-מלך!!!" וגם בשמו השני והפופולרי יותר, "מי לה' אלי".
את שמות החיבה של הישות המכונה אלוהים, נתנו גולשים שפתחו לו/לה עמוד בפייסבוק וזיכו אותו/ה, על-פי מדד "המשפיענים" שכתב גל מור בבלוג "חורים ברשת", במקום השני מתוך 20 דפי הפייסבוק החזקים בישראל נכון לתחילת ינואר 2011. איך הגיב/ה אלוהים? מיד בהמשך.
הרשימה של מור כללה גם את ליהיא לפיד עם קצת למעלה מ-7,000 מעריצים, ואת גלעד שליט עם שני עמודים. בדירוג של חודש פברואר, ליהיא לפיד אאוט, קובי מחט ועומרי כספי אין, ואפילו אחד מעמודי אלוהים מאבד מכוחו. בקצב הזה, זהו רק עניין של זמן עד שעמוד הלייקים של חוסני מובארק ישתחל למדד הפופולריות.
הרשימה הורכבה תוך שימוש במערכת טכנולוגית המנטרת פעילות במדיה החברתית. אך רוב העמודים שבה מתוחזקים בצורה מינימלית/גרועה, ולכן רבים מהעמודים הנחשבים ל"משפיענים", לא רק שאינם משפיעים על דבר, אלא שהם מצביעים ברוב המקרים על היעדר הבנה ביחסי ציבור ובמה שבכנסת אוהבים להגדיר "קשר עם הציבור".
מי שרוצה שהמותג שלו ישגשג גם בעידן הרשתות החברתיות, חייב להבין שלינקים לאתרים אחרים אינם מספיקים, ושהיעדר תוכן ייעודי, יד מכוונת וגיוס של מובילי דעת קהל ברשת החברתית, יביא לגוויעת העמודים שלו בשלב מסוים. עד כאן שום דבר חדש תחת השמש. מאכזב? יש מצב.
אז מי הם בכל זאת 20 המשפיענים בפייסבוק? או, בניסוח אחר, מיהם 20 אנשי יחסי הציבור הטובים ביותר בפייסבוק? מי הם באמת אותם 20 עמודים שיגרמו לכם להאמין להם ויוכלו למנף את הקשר איתכם לכדי הנעה אמיתית לפעולה, שתניב עסקה כלכלית למישהו? תוכלו למצוא אותם דווקא ברשימת החברים שלכם! כן כן, מובילי דעת הקהל עושים קאמבק.
בואו תרשמו: הפרסומאי ספי שקד שמתחזק דף המלצות קולינריות עם למעלה מ-3,600 חברים ובו תוכלו להתעדכן במסעדות הכי שוות (וגם אלו שלא); השפים אביב משה (מסה, 2,400 חברים) ועומר מילר ("חדר האוכל" עם למעלה מ-1,500 חברים), שיכולים בהעלאת תמונה של מנה או סתם ססטוס ובו מתכון קצרצר, למלא כמה וכמה פעמים את המסעדות שלהם לצד הנעה לבישול בבית; אורית בן אדרת, רעייתו של השף שאול בן אדרת, שממלאת ערב ערב את מסעדת התרנגול הכחול בזכות 1,100 חבריה בפייסבוק; איש יחסי הציבור דני לוי שמספק אנקדוטות משעשעות על עולם הפרסום ויחסי הציבור; העיתונאי יאיר לפיד שמנתח בבהירות את הנושאים הבוערים על סדר היום החברתי והפוליטי; המוזיקאי נוי אלוש שיכול לגרום להמונים להוריד שיר או אלבום על סמך המלצה שלו, הבלוגרים עידו קינן וגל מור מתחום המחשבים שיכולים לגרום להמונים להוריד אפליקציה - ואלו דוגמאות רק על קצה המזלג. ובמילים אחרות, אם תבדקו כמה עמודי לייקים יש לכם, תגלו שלא מעט, אולם מי שקובע את סדר יומכם הם דווקא האנשים שברשימת החברים הפרטית שהרכבתם בעצמכם, ללא סיוען של חברות הפרסום.
אז האם עמודי הלייק עומדים למות? לא כל כך מהר, אבל ריבוי העמודים הללו, והתחרות חסרת ההבנה בין המותגים השונים "למי יש יותר גדול", לצד חוסר ההבנה שלהם באיך עושים את זה נכון, גורמים דווקא לעמודים הפרטיים, לאלו שפעם קראנו להם "מובילי דעת קהל", לשוב ולהפוך להיות "המשפיענים" האמיתיים.
אז מה נגמר עם הפנייה שלי לאלוהים? איזה ירון שניאור, שכנראה רואה בעצמו שליח האל, הפנה אותי לארגון "עצת נפש", שם טוענים שהומוסקסואליות היא תסמין לבעיות אחרות והיא ניתנת לשינוי ולשליטה. תכלס? בין בורות לחושך, אני כבר מעדיף משכב זכר.