קשה מאוד להאמין שאהוד אולמרט יגיש תביעת דיבה נגד משה לדור, פרקליט המדינה. לדור אמר בראיון למוסף "הארץ" בשבוע שעבר, בין השאר, כי ההלוואה שקיבל אולמרט מידידו ג'ו אלמליח היא שערורייתית.
הוא קיבל 75 אלף דולר בשנת 1992, בתקופה שבה רץ לראשות עיריית ירושלים, ולמתן הכסף לא צורפו תנאים כלשהם - לא ריבית, לא מועד פירעון, שום דבר.
אולמרט נתפס לטעות של לדור, שאמר כי ההלוואה לא הוחזרה. מתברר שאולמרט כן החזיר אותה, לפני כשנה, אבל הטעות של לדור היא שולית לחלוטין ולכן אינה גורעת במאום מה"שערורייתיות" שעליה דיבר לדור. מה גם שאולמרט עשה לאורך השנים כל מאמץ כדי להימנע מהחזרת ההלוואה. הוא עשה זאת רק לאחר שמבקר המדינה הקודם, אליעזר גולדברג, דרש זאת ממנו.
למה מה קרה?
עם זאת, יש לפרשה גם צד אחר - זה של לדור והפרקליטות. בשביל מה לדור היה צריך את זה? מתנהל עכשיו משפט פלילי נגד אולמרט על חשדות לשחיתויות כאלה ואחרות. עניין ההלוואה מאלמליח אינו נכלל בכתב האישום. למה צריך להעלות אותו מחדש? מה קרה שהצדיק את אזכור ההלוואה?
מוספי העיתונים והטלוויזיה הפכו זה מכבר לבמה המושכת אליה מיני בעלי תפקידים בהווה ובעבר. מדובר באנשים המתקשים להיות מחוץ לכותרות זמן רב מדי. הם משתוקקים כנראה לראות את שמם מתנוסס ואת תמונתם פרושה על פני עמודי העיתון.
אבל כדי לזכות בבמה הזאת, הם צריכים להציע סחורה שעוברת לקהל הצופים והקוראים. אם אין להם דברים מעניינים בהווה, הם הולכים אל הבוידעם ומוציאים ממנו פרשות ישנות, שבזכותן הם זוכים לעוד כמה דקות של פרסום. ומה מעניין יותר משמו של אולמרט?
זה לא סוב-יודיצה?
המשנה לפרקליט המדינה, אורית סון, שלחה מכתב לאולמרט הדוחה את טענותיו ודרישותיו מלדור, אבל הפרקליטות הייתה צריכה לשלוח מכתב נוסף אל לדור עצמו. באותו מכתב היא הייתה צריכה להזכיר ללדור כי בדברים שאמר יש חשד לעבירה על חוק הסוב-יודיצה, האוסר פרסומים בזמן משפט המכוונים להשפיע על בית המשפט. האם לא הגיוני שיטענו שזו הייתה אחת ממטרותיו של לדור?
אולמרט לא צריך להגיש תביעת דיבה נגד לדור, וסביר שלא תהיה תביעה כזאת. מתבקשת, לעומת זאת, חקירה נגד לדור בעניין הסוב-יודיצה, אבל סביר שגם היא לא תהיה.