זה מכבר עוגנה זכותו של אדם לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח-יד, בחוק יסוד. יש לשמור עליה מכל משמר.
כך עשה עתה שופט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, יוסף אלון, בבטלו את החלטתו של מנהל מע"מ באשדוד, בה נדחתה בקשתו של אשר בוקובזה להירשם כ"עוסק מורשה".
את החלטתו שלא לאשר את רישומו של בוקובזה כעוסק מורשה נימק מנהל מע"מ בכך, שלפני שנים רבות בוקובזה לא הגיש דוחות רבים, ובכך שלבסוף הוא סגר את תיקו במע"מ והותיר אחריו חובות רבים.
הוראת החוק, עליה הסתמך מנהל מע"מ, היא זו הקובעת כי "המנהל רשאי שלא לרשום עוסק... אם יש לו יסוד סביר לחשוש שהוא יעסוק בפעולות בלתי חוקיות". הוא התנה את אישורו לרישום בכך שבוקובזה ישלם את חובותיו למע"מ, בשיעור כ-14 אלף שקל בלבד.
אלון קיבל עתה את ערעורו של בוקובזה (שיוצג בידי עו"ד קורין מהצרי), וקבע כי החלטתו של מנהל מע"מ "ניתנה שלא כדין".
זכות להירשם כעוסק
בדרכו לכך הוא פירש את הוראת הסעיף הרלבנטי בחוק, המסדיר את רישומו של עוסק מורשה. הוראה זו קובעת את חובתו של מי, שבמהלך עסקיו מוכר נכס או נתן שירות, להירשם כעוסק מורשה. "לצד חובה זו - קמה לו זכותו... להירשם כעוסק במע"מ", קבע אלון. "רשותו זו של העוסק (להירשם) מהווה מצידו השני של המטבע את חובת הממונה לרושמו", הוסיף.
"חובה זו מתבקשת מלשון הסעיף וכן מתוך העובדה הפשוטה כי סירוב לרשום עוסק כמוהו כשלילת זכות היסוד שלו לחופש העיסוק", הטעים אלון. שהרי עוסק חייב ברישום, והפרת חובה זו "עלולה לעלות אפילו כדי עבירה פלילית".
אלה הביאו את אלון לקבוע כי סמכויותיו של מנהל מע"מ שלא לרשום עוסק, מכוח העילות המפורטות בחוק, "תתפרשנה בצמצום הנדרש והמתבקש לענין הפעלת סמכות מינהלית שתוצאותיה פגיעה בזכות היסוד של חופש העיסוק".
אלון קבע כי מנהל מע"מ טעה בפרשנות, שהוא העניק להוראת החוק, עליה הוא הסתמך בסירובו לרשום את בוקובזה כ"עוסק מורשה".
"הוראה זו ענינה בעוסק אשר קיים 'יסוד סביר לחשוש שהוא 'יעסוק' (לשון עתיד) ב'פעילות בלתי חוקית'", הדגיש והוסיף: "'פעילות בלתי חוקית' כפשוטה, משמעה פעילות עבריינית באופיה ובמהותה".
סירוב לא חוקי
לדידו של אלון, נוכח המשמעות מרחיקת הלכת, הנודעת לסירוב הרשות לרשום עוסק, "דורשת הפעלת סמכות מנהלית זו בחינה יסודית ומשכנעת של 'היסוד הסביר לחשש' ושל טיב ה'פעילות הבלתי חוקית' הנטענת.
"'אי-החוקיות' בה עוסק הסעיף הינה אי-החוקיות של העיסוק בו מתעתד מבקש הרישום לעסוק. לדוגמה, הימורים, עסקי זנות, רכוש גנוב וכו'", הדגים אלון להקלת הבנת קביעותיו, והוסיף: "אין ענינה בעיסוק שהוא חוקי ובחששו, של הממונה שמא העוסק לא יעמוד בחובותיו כעוסק על-פי חוק מע"מ במהלך הפעלת עסקו החוקי".
אלון הסב את תשומת-הלב לכך, שבנוגע לעוסק שב-5 השנים שקדמו למועד בו הוא הגיש את בקשתו להירשם כ"עוסק מורשה", הורשע בעבירות מסוימות לפי חוק מע"מ, קובע החוק הסדר, שלפיו מנהל מע"מ רשאי להתנות את הרישום בהמצאת ערובות מתאימות.
"ודוק: סמכותו של המנהל... איננה לדחות את בקשת הרישום, אלא להתנותה בדרישת ערבות", קבע. "וגם זאת, במי שהורשע באחת מהעבירות לפי חוק מע"מ המנויות שם, בתקופת 5 ששנים שקדמו להגשת הבקשה", הוסיף.
"מאומה מכל אלה לא נתקיים במערער דנן ואף לא בהחלטה נשוא ערעור זה", סיכם אלון. "סמכות המנהל שלא לרשום עוסק... איננה מנוף או אמצעי מינהלי לאכיפת תשלום חובות עבר למע"מ", קבע, ביטל את החלטתו של מנהל מע"מ, הורה לו לרשום את בוקובזה כ"עוסק מורשה", וזאת רטרואקטיבית החל מיום הגשת בקשתו, וחייב אותו לשלם לבוקובזה את הוצאותיו בשיעור 10,000 שקל. (ע"מ 34136-05-10).