אז עכשיו אנחנו יודעים מה יש בו, בטעם החיים: כוסברה. וגם חומצה ציטרית. אה, וקצת וניל וליים וקפאין ועלי קוקה. זה טעם החיים? איזו אכזבה.
אבל חוץ מהאכזבה, דבר אחד טוב יכול לצאת מהחשיפה לכאורה של המתכון הסודי של קוקה-קולה: שיותר אנשים ייחשפו לתוכנית הרדיו המעולה "החיים האמריקאים האלה" (לינק בתחתית העמוד), ששידרה את המתכון המקורי.
ולמה לכאורה? משני טעמים. האחד, כי המתכון המקורי של קוקה-קולה נחשף כבר כמה וכמה פעמים בשנים האחרונות. בדיקה שטחית באינטרנט העלתה לפחות 3 כאלה בעשור האחרון. בכל הפעמים הופיעו אותם המרכיבים פחות או יותר.
אפילו פפסי, המתחרה הגדולה, קיבלה את המתכון הזה במתנה משני עובדי קוקה-קולה שפרשו ורצו לעשות קופה, אבל סירבה.
הטעם השני הוא שאין בכלל דבר כזה כמו הטעם האמיתי של קוקה-קולה. החברה שינתה את הטעמים מספר רב של פעמים מאז נוסדה לפני כ-130 שנה, ואפילו היום הטעם שונה ממקום למקום בעולם, ולו בשל העובדה השולית שלמים יש טעם שונה בכל מקום.
לא ברור איך קוקה-קולה עדיין מצליחה לשמר את המיתוס הגדול שלה, על זה שרק שני אנשים יודעים את הנוסחה המדויקת, שאסור להם לעלות על אותו מטוס וכל השטויות האלה.
האמת היא שזה די ברור: היא מצליחה לשמר את המיתוס כי אנחנו רוצים להאמין במיתוס הזה. אנחנו רוצים, מאוד רוצים להאמין שיש טעם לחיים. טעם שהוא הכי אקזוטי וסודי ושמור בכספות ושרק שני אנשים יודעים.
טעם החיים, אגב, זו רק הסיסמה העברית. באנגלית זה "הדבר האמיתי", אבל טעם החיים והדבר האמיתי הם בדיוק אותו דבר: דברים שאנחנו הכי רוצים להאמין שהם קיימים באמת, למרות שהם לא.
אז אולי בכל זאת יש משהו יפה בכל הסיפור הזה: שלמרות שאנחנו יודעים את הנוסחה לדבר האמיתי, אנחנו לא מצליחים להרכיב אותה לבד בבית.
www.thisamericanlife.org
