חולמים על גלולה קטנה שתבוא ותפתור לכם את כל הבעיות? מסתבר שאתם חולמים בקטן. עולמנו מציע היום גלולות לא רק לפתרון בעיות, אלא לשיפור מצבים שמלכתחילה לא היו מוגדרים כבעיות כלל.
השבוע געשו כותרות העיתונים ורעשו בעקבות פרסום חוות דעת של ועדת האתיקה של ארגון רופאי המשפחה, לפיה אין זו עבירה אתית לרשום תרופות לשיפור מצבו של אדם, גם אם מצבו הנוכחי תקין. זוהי סטייה חדה מהרעיון העומד היום בבסיס הרפואה, לפיה תרופה ניתנת כדי לטפל בליקוי בריאותי, או לכל הפחות כדי למנוע מליקוי להיווצר.
ההתייחסות הייתה בעיקר לאחת ההשלכות האפשריות של נייר העמדה, לפיה ריטלין - תרופה הניתנת היום רק למבוגרים וילדים הלוקים בהפרעת קשב וריכוז - יוכל לרכוש כל אדם שיחפוץ להתרכז בקלות יותר.
אין פלא שהרוחות געשו. ריטלין היא תרופה עם מגוון תופעות לוואי, וגם כשנותנים אותה לאנשים שהוגדרו כזקוקים לה, ישנן הרבה דילמות אתיות ורפואיות. במקביל, מתרחש בה היום מסחר ער בשוק השחור, שכן רבים מאמינים באמת כי היא יכולה לשפר את סיכוייהם להצליח בחיים, גם אם הטבע צייד אותם ברמות קשב נורמליות.
הריטלין רשום כיום בפקודת הסמים המסוכנים. "התרופה הזו פועלת על בין היתר על המנגנונים הדופמיניים במוח, האחראים על התמכרות", אומרת פרופ' אסתר שהמי מהפקולטה לפרמקולוגיה באוניברסיטה העברית. "לכן עם הזמן המטופל דורש יותר מן החומר כדי לתפקד באותה מידה, ומתקשה לתפקד בלי החומר, גם אם בעבר הצליח בכך".
כמו כן, לריטלין יכולות להיות השפעות פסיכו-אקטיביות, כלומר שינוי של תפיסת המציאות. "התרופה הזו היא מאותה משפחה כמו הקוקאין וה'ספידים'", אומרת שהמי.
* איך נותנים את התרופה הזו לילדים?
"אצל ילדים ומבוגרים שסובלים מ-ADHD, התרופה פועלת לאיזון של חסר שקיים במוח, ומביאה אותם למצב תקין, זה מצב שונה לגמרי מבחינת התייחסות הגוף לחומר".
ריטלין לפני מבחן ב"פילת"
ואולם, מבוגרים שצורכים ריטלין בלי שאובחנו כלוקים ב-ADHD, אכן מדווחים על שיפור זמני בכושר הריכוז ובביצועים שלהם. אם מחר יותר הריטלין לשימוש לכל דכפין, ייתכן שנראה אנשים משתמשים בו במבחני קבלה לעבודה. האם ייחשב הדבר לעבירה אתית, להצגה שגויה של כישרונות המועמד? מה יקרה אם יאמר המעסיק, "בבקשה, אך אם עברת את המבחן על ריטלין, עליך גם לעבוד תחת השפעתו יום יום"?
האם בעולם החדש יותר למעסיקים לעודד את העובדים לצרוך ריטלין כדי לשפר את עבודתם? ומה יגיד אדם שעובד במקום שבו כולם נוטלים ריטלין, אך לו הדבר אסור מבחינה רפואית, או שפשוט אינו מעוניין?
האם הטרנד הבא בדיני עבודה יהיה תלונות על "הטרדה רפואית", שבה נרמז לעובדים שכדאי להם ליטול תרופות שמשפרות את ביצועיהם, אחרת משרתם בסכנה? או שדבר לא ייאמר במפורש, אך אנשים שיסרבו לקחת תרופה כזו פשוט ייפלטו מן המערכת?
שאלה נוספת היא מי יממן את כל זה. ועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית קבעה כי תרופות למטרות "שיפור" לא ייכללו בסל הבריאות, אבל מי ישלם על תופעות הלוואי שלהן, במקרה שיש כאלה?
ומתוך שאלת המימון נגזרת גם שאלת הפערים החברתיים. אם אמנם יימצא הסם שישפר את ביצועיו של אדם בלימודים ובעבודה, ואם אמנם הוא יימכר במחיר מלא, האם לא יפגע החומר הזה בעיקרון הבסיסי של שוויון הזדמנויות, הגורס כי לכל אדם בחברה דמוקרטית היכולת לעלות בסולם הכלכלי-חברתי על בסיס יכולותיו וכישוריו, ללא תלות בהכנסתו? הרי ב"עולם הסמים המשפרים", גם היכולות והכישורים הבסיסיים ביותר, נגזרים ממצבך הכלכלי.
ההתחלה של הפער הזה קיימת כבר היום, ובהיקף רחב, שכן הריטלין, וגם הקלות שונות בבית הספר, ניתנים לילדים על בסיס אבחון, שגם הוא עצמו עולה לעתים כסף.
כמו חגורת בטיחות
נראה כי הריטלין היא אכן אבן בוחן מצוינת לדילמה - אדם משופר, באיזה מחיר? כיום מותרים ניתוחים פלסטיים ל"שיפור" חייו של אדם, אף שיש להם סיכונים רפואיים, לעתים לא מבוטלים. לצד הריטלין, קיימות היום תרופות משפרות זיכרון (שמיועדות במקור לחולי אלצהיימר), סטרואידים לשיפור הכוח הפיזי וכן ישנם מי שמשתמשים בתרופות נגד אין אונות ל"שיפור" הביצועים המיניים, אפילו אם אלה תקינים.
מנגד עומדת שאלת חירותו של אדם לפעול להגשים את עצמו בכל דרך שיבחר ובלבד שאינו מזיק לסביבתו. מדוע דווקא כשזה מגיע לצריכת תרופות (או סמים), אנחנו שוללים זאת ממנו?
"כי המדינה לוקחת על עצמה לפעמים לדאוג שבני אדם לא יזיקו לעצמם בשמה של התועלת קצרת הטווח", אומרת שהמי. "מול הניתוחים הפלסטיים המותרים, אני מציעה לחשוב על חגורות הבטיחות, על הקסדות, שברור לכולנו שמותר למדינה לחייב את אזרחיה להשתמש בהם".
ואילו ד"ר בועז רפפורט, מומחה באבחון וטיפול בהפרעות קשב וריכוז, אומר כי: "הדבר העיקרי שמפסיד אדם שנוטל תרופה להפרעת קשב ללא אבחון, הוא את האפשרות לקבל בנוסף לגלולה גם תמונה אמיתית של מצבו וכלים נוספים להתמודד איתו".
בדיקת ציוד - טלפון על e-וור
לאחר תקופה של הסתגלות, עיוורים מצליחים בדרך כלל להתנייד בסביבה המוכרת להם בהצלחה. עם זאת, כשהם יוצאים מן הסביבה המוכרת, העולם הופך שוב מפחיד וכמעט בלתי אפשרי לניווט. מקלות ראיה, כלבי נחיה ובני לוויה רואים, הם פתרונות סבירים אך לא לגמרי מספקים לבעיה הזו.
מכשירי הטלפון החכמים מציעים היום פתרון גם לבעיה הזו. באמצעות מערכת GPS מדויקת פי כמה וכמה מאלו המנווטות את כלי הרכב שלנו, יכול המכשיר לוודא כי האדם הנושא אותו מתהלך בחופשיות, רחוק מספיק מקירות בניינים ומכבישים. מערכת זו כמובן יכולה להסביר לעיוור בכל רגע היכן הוא נמצא ולאן עליו לפנות כדי להגיע ליעדו.
לעקוב אחרי תנועות הידיים
כיצד מתפעלים טלפון חכם כזה, אם לא באמצעות מסך המגע? התוכנה מאפשרת למצלמה של מכשיר הטלפון לעקוב אחרי תנועות הידיים של המשתמש באוויר.
כמו כן, באמצעות המצלמה הרגילה המותקנת על המכשיר אוספת התוכנה מידע על המתרחש בסביבה ומעבירה אותו באופן קולי למשתמש. כך יכול המכשיר למשל לקרוא עבור העיוור שלטים או לעזור בשימוש בכספומט.
הגרסאות המתקדמות הללו נמצאות רק בפיתוח, אך גרסת ה-GPS כבר זמינה להמונים. המוצר נקרא blinput וניתן להתקינו על כל טלפון חכם.