גזר דינו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, שהורשע לפני כחודשיים בביצוע שני מעשי אונס ובשורת עבירות מין נוספות, יינתן בעוד שבועיים בדיוק, ב-8 במארס, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
מועד השמעת גזר הדין, הנופל על יום האישה הבינלאומי, הוא שנתיים בדיוק לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז פירסם את החלטתו להעמיד לדין את קצב באשמת אונס.
שופטיו של קצב, ג'ורג' קרא, מרים סוקולוב ויהודית שבח, הודיעו על מועד השמעת גזר הדין בתום הדיון שהתקיים היום (ג') בטיעונים לעונש במשפטו של קצב.
בדיון, שארך 4 שעות, ביקשו התובעים, עורכי הדין רונית עמיאל ונסים מירום, להטיל על קצב מאסר בפועל ממושך - אך לא נקבו במספר מסוים של שנות מאסר שהם מבקשים לגזור עליו.
עוד ביקשה התביעה, שהגישה תסקיר קורבן בעניינה של א' ממשרד התיירות, להטיל על קצב מאסר על-תנאי, קנס, פיצוי לטובת המתלוננות, וכן לקבוע כי בעבירות שביצע יש קלון.
קביעה זו של קלון דרושה כדי שוועדת הכספים בכנסת תוכל לשלול את ההטבות הכספיות שמהן קצב נהנה.
סנגוריו של קצב, עורכי הדין אביגדור פלדמן, ציון אמיר ואברהם לביא, ביקשו להסתפק במאסר על-תנאי, ולכל היותר להטיל על קצב עבודות שירות.
קצב לא הביא עדי אופי מטעמו, ובסופו של דבר גם לא דיבר אל השופטים במסגרת "זכות המילה האחרונה" הנתונה לנאשם.
קצב הגיש לשופטים מכתב שכתבו בניו וכן שני דיסקים המתעדים אירועים שנערכו לכבודו בתקופת כהונתו כנשיא, ובהם נישאו נאומים המתארים את פועלו הציבורי, פרוטוקול ועדת הכספים וכן קטעי עיתונות שונים.
על-פי הוראת בית המשפט העליון, שניתנה אתמול (ב') בעקבות פניית "גלובס" וכלי תקשורת נוספים, פירסם בית המשפט המחוזי לאחר הדיון את תמצית טיעוניהם של הצדדים.
התביעה: להחמיר בשל מעמדו
במסגרת טיעוני התביעה ביקשו אנשי הפרקליטות להתמודד עם הטענה הרווחת, ולפיה אין להחמיר עם קצב מאחר שאיבד את כל עולמו, את מעמדו ואת יוקרתו הציבורית.
עורכי הדין עמיאל ומירום ציינו כי דווקא בשל רום מעמדו של קצב, ששימש כשר בממשלות ישראל ובהמשך כנשיא המדינה, על בית המשפט להחמיר עמו. זאת, בין היתר, מאחר שהוא לא הפנים את הפסול במעשים שביצע בעודו משמש שר התחבורה ושר התיירות, והמשיך לבצע עבירות מין בנשים הכפופות לו גם בעת כהונתו כנשיא המדינה.
לגישתם, דווקא בשל רום מעמדו, והעובדה שקצב שימש כסמל מסמלי המדינה, יש להחמיר עמו.
"התביעה מיקדה את טיעוניה בחומרת העבירות שבהן הורשע הנאשם", נמסר מבית המשפט, "בהדגישה כי אלה מועצמות נוכח רום מעמדו, נוכח עשיית המעשים תוך ניצול סמכותו כלפי הכפופות לו ונוכח פער הגיל והמעמד שביניהם, כמו גם נוכח ריבוי המעשים.
"לטעמה של התביעה, לא עומדים לזכות הנאשם נימוקים לקולא, משלא הודה במעשים המיוחסים לו, ולא חסך מהמתלוננות את הצורך להעיד.
"נטען כי אין לזקוף לזכותו של הנאשם את עברו הנקי, מחמת העובדה שהנאשם כשל במעשים דומים בעבר כלפי נשים נוספות שעניינן התיישן. את נפילתו מ'איגרא רמא לבירא עמיקתא' מבקשת התביעה לזקוף דווקא לחובתו, לאור השוויון בפני החוק, ולאור החרפה שהמיט על מוסד הנשיאות".
לטענת התביעה, גם חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות שבהן הורשע איננו משחק לטובתו של קצב. זאת, מאחר שחלוף זמן רב מאז ביצוע עבירות מין בנשים ועד שהדבר נחשף או שהנפגעות מתלוננות הוא דבר מקובל בתחום זה. לא בכדי קבע המחוקק תקופת התיישנות ארוכה בעבירות מין.
ההגנה: להקל בשל עינוי הדין
מאידך, עורכי הדין פלדמן ואמיר ביקשו על-פי ההערכה מבית המשפט לנקוט את מידת הרחמים. לדבריהם, לקצב נגרם עינוי דין, הוא נשפט על-ידי התקשורת, ו"קול ההמון יצא נגדו פה-אחד". לגישתם, קצב הוא "מת-חי מהלך", המסתגר בביתו מאז סיים את כהונתו כנשיא המדינה.
הסנגורים הדגישו בדבריהם את מסכת הפרסומים התקשורתיים השליליים בעניינו של קצב לאורך הפרשה כולה. גם לפני מתן הכרעת הדין על-ידי בית המשפט, ציינו הסנגורים, לא היה אדם "כה משוקץ" בישראל או בעולם כולו. במובן זה, טענו, קצב בא כבר על עונשו.
"הפרסומים בתקשורת", טענו הסנגורים, "ההדלפות המגמתיות, והתבטאויות אנשי ציבור, כולל היועץ המשפטי לממשלה, מצדיקות הקלה מפליגה בעונשו של הנאשם, שלא זכה למשפט הוגן והגיע למשפט כשהוא מפורק, חבול, מבוזה ומוכה. הנאשם הפך מאיש רם ונישא לשבר כלי".
בניגוד לתביעה, שנמנעה מלהגיש לבית המשפט פסקי דין קודמים בעבירות אלה, הגישו הסנגורים אסמכתאות למקרים קודמים, כדי לחזק את טענתם, ולפיה בנסיבות המיוחדות של קצב ראוי לגזור עליו מאסר על-תנאי, ולכל היותר להטיל עליו מאסר בפועל של עד 6 חודשים, שיומר בעבודות שירות.
על-פי ההערכות, עם מתן גזר הדין תבקש ההגנה לעכב את ביצוע העונש לצורך הגשת ערעור לבית המשפט העליון.
בשבוע שעבר נפגשו סנגוריו של קצב עם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לבקשתם. על-פי הפרסומים דחה היועץ את בקשתם שהתביעה תימנע מלדרוש עונש חמור בתמורה להבטחתם שלא לערער. (תפ"ח 1015/09).