תמיד כשיש לנו אורחים לשבת ומתחשק לצאת יחד לטבע, אנחנו לוקחים אותם לשמורת הטבע חוף השרון. מדהים שהיא במרחק נגיעה מגוש דן אפוף הפיח, הדוחק והפקקים, אבל מנוטרלת מנהמת הרקע התמידית של העירוניות. כמעט תמיד החניה במקום גדושה, אבל תאמינו לי - לא מרגישים צפיפות. בכל פעם מחדש השמורה חושפת בפנינו טפח חדש מקסמיה: פה דיונה, שם פינת חן, פרח שהיה שווה להתאמץ בשבילו. פשוט מלכה.
את המלכה הזו מוצאים כשחוצים את קיבוץ שפיים (ולא דרך מרכז הקניות העמוס) בואכה ארסוף. להתיישבות הנובורישית ומנקרת העיניים הזו ממילא לא נותנים להיכנס (המחסום, השומר לצדו ומטח השאלות), לכן המשיכו בכביש, פנו מערבה לשביל העפר הראשון ותגיעו בשלום. הימנעו מהשארת חפצי ערך ברכב (כבר היו דברים מעולם, ויעידו שברי הזכוכיות על החול) והיכנסו דרך השער.
את פני הבאים מקבלת מפה שבה מסומנים כל השבילים בתא השטח. אנחנו תמיד מתחילים בשביל אדום שנפרד שמאלה, חולף בשוליה הדרומיים של השמורה וצופה אל בתי האלפיון המתבצר בגדרותיו. זה לא נעים לראות מתחם סגור, שבו רק ארבעים משפחות נהנות מהנוף הנהדר הזה ומיוקרה מבודדת.
אבל אנחנו כאן בשביל הטבע, ובסבך הצומח אנחנו מתבוססים בחול רך וטובעני. בתוך דקות מגיעים אל קו החוף ומגלים את עוצמתה של השמורה. מצוק הכורכר העצום שעליו היא משתרעת גולש בדרמטיות למטה, נושק לקו החוף הדק, ונסחף באושר אל הים הפתוח. כמה יופי במבט אחד. חכמי השמורה הציבו דק עץ עם ספסלים שנועדו להניח גוף נוקשה מטרדות השבוע כדי שיתרפה (ויתרפא) אל מול היופי והבריאות האלה.
מצוק כורכר הוא שריד לשרשרת רכסים שבנה הטבע במשך מיליוני שנים, שהיו קו החוף הקדום, והם אנדמיים (יחידים במינם) לחופי ארצנו. בא האדם ולקח, חצב והרס, ואת המעט שנותר מנסים הארגונים הירוקים להחזיק בשארית כוחם מול בהלת הנדל"ניזם, ועד היום ניטשים קרבות על רסיסי הכורכר עם הנוף האטרקטיבי.
לשמחת כולם ניצלה השמורה מציפורני היזמים. ולא רק המטיילים מברכים על כך, אלא גם עדר הצבאים שהובא לכאן (ולכן אין להכניס כלבים למקום), וגם השועלים, הנמיות, השרקרקים ושלל המכרסמים. הצמחייה מעורבת בין דיירים טבעיים לאורחים שהובאו לכאן: אהל האצבעות השמנמן, נר הלילה החופי, העדעד והקורנית המקורקפת, לצד שיחי לענה, רותם מדברי, שיטה מכחילה ואחרים. בהמשך מתעלמים מהשביל הירוק החוצה מזרחה ודבקים במטרה צפונה.
ואז פונה השביל האדום מזרחה, חוצה את סבך הצומח ומגיע לצומת. משמאל - שביל מסומן בשחור במסלול היקפי. פונים ימינה, לשביל המסומן בכחול, ולא בכדי. בימים אלה פורח כאן אירוס הארגמן במקסימום פיקסלים ארגמניים, ונותן שואו רווי שיק מכאן ועד נתניה.
המקבצים גודרו ושולטו בידיהם האוהבות של ילדי האזור, למען יראו כולם וישמרו. האירוס האצילי, אמן של פיתוי, מרתק במבט של אל תגעו בי, וקשה להתנתק מיופיו. יחד איתו מכירים יודעי דבר עוד סוד בוטני - חומעת האווירון, צמח עשבוני נדיר ביותר, אנדמי אף הוא, הגדל בחוף. לחץ הפיתוח ותנופת הבנייה על רצועת הים הביאו אותו לכדי סכנת הכחדה, ובשנים האחרונות נעשים מאמצים להצילו, ויש בהם ברכה. הצמח פורח במארס-אפריל, וסביב תשלובת העלים הירוקה יש פריחה ורדרדה שמזכירה כנפי אווירון ומכאן השם. אם תיתקלו בו - הרווח כולו שלכם.
כשהשביל הכחול נפגש עם השחור אפשר להמשיך בו דרומה דרך דיונות חול שילדינו תמיד אוהבים להתגלגל בהן או לקפוץ מהן. השביל המסומן בשחור סובב בשוליה, חולף דרך דיונות נוספות, ובסוף פוגש את חורשת האיקליפטוס (לא זו מהשיר) המנוקדת שולחנות, ספסלים, ברזיות ומרחבים לפיקניק ולהתפנקות בשמש חורפית חמימה.
המסלול אינו ארוך, עד שני קילומטרים, ומשך הזמן תלוי ברמת הסתלבט, בהשתהות בדרך ובהתמזגות עם השקט ועם הטבע. בלי להרגיש תבלו כאן חצי יום בכיף.