מאז שנות ה-60 דניאלה ברובינסקי היא יד ימינו של האמרגן המיתולוגי שמואל צמח. אין צמח בלי דניאלה ואין דניאלה בלי צמח. ירון ברובינסקי, הבן שלה, הסתובב בין הרגליים של חיים טופול, שלמה בר-שביט, הגששים ואורי זוהר, שהיו באים אליהם הביתה, ומגיל 7 התחיל לעבוד במשרד כשליח, הלך לדואר, שלח טלקסטים, וכשהיה לו זמן היה עושה שליחויות גם לפשנל, שהמשרד שלו היה בקומה מתחת, בדיזנגוף 108.
בתיכון התחיל לעזור לאיתמר גורביץ', קרוב משפחה, בארגון כינוסי הפועל, אירועי ספורט גדולים והצגות של התנועתרון. חוויות הילדות האלה הציתו בו את הרצון להיות שחקן. הוא התחיל בקטן, אחרי הצבא, כניצב בסדרות בטלוויזיה, ובעצת לביאה הון עבר ללימודי ערב בבית צבי והמשיך ללימודים אינטנסיביים בחסותו של גרי בילו, שהפך אותו לכוכב בבית הספר.
כשיצא לשוק לוהק לתפקיד ראשי בסדרה "בקצב הקצב", שהייתה אמורה להיות להיט וסיימה כפלופ אחרי שבעה פרקים. הכישלון הזה, ודשדוש בהצגות ילדים שוליות, עשה לו רע. הוא עזב הכול וטס ללמוד באוניברסיטה ליד פריז, שם עבר תקופה לא פשוטה, של חיים מהיד לפה, פרנסה דחוקה כמורה פרטי לעברית ובדידות גדולה. אחרי כמעט שנתיים, כשחזר לארץ, נזרק בסלון של חבר, בלי שום מושג מה הוא הולך לעשות, עד שהתקשרה אליו מישהי ואמרה שבמיומנה מחפשים מנהל לסיבוב הופעות של כמה שבועות במונטה קרלו ושעם הרקע שלו נראה לה שזה יתאים.
"נפגשתי עם אחד המייסדים", הוא אומר כשאנחנו יושבים בסוזאנה, קפה הבית שלו בנווה צדק, שנמצא במרחק כמה דקות הליכה מהבית המשותף החדש שלו ושל בת זוגו, הזמרת אפרת גוש. הוא כחוש, מסופר קצר, מה שמדגיש את עיני המוחמד בכרי הכחולות שלו. "חשבתי שזה גדול עליי, אבל הוא שאל, אתה פנוי בעוד שלושה ימים? כי אנחנו טסים".
- וככה התחברת להפקה.
"לגמרי. לא חשבתי שזה יקרה".
- כנראה יש לך תכונות ניהוליות.
"גיליתי שיש בי כאלה. היום לא הייתי רוצה להיות מפיק, כי זה כאב ראש נוראי. זה מולטי טאסק מטורף, עמידה במצבי לחץ, מיילים, שני ניידים, אתה אחראי על אנשים, על ציוד, כסף. בנסיעה הראשונה היה בוס מעליי, אבל כנראה הייתי מספיק טוב, וכשחזרתי אמרו לי, בעוד שבוע אתה נוסע לשלושה חודשים, ומינו אותי למנהל כל ההפקות בחו"ל. למיומנה יש כמה קאסטים, ככה שיכול היה להיות מצב של הופעות בצ'ילה, בספרד, ועוד הופעה מכורה באיטליה, ואני הייתי צריך לטוס ממקום למקום. היו לי 78 טיסות בשנתיים".
- זה השתלם?
"לגמרי. אחלה אנשים, אחלה כסף, תנאים של חמישה כוכבים, חיים של רוק'נרול. זה התאים לי אז - אחרי השנתיים האיומות בפריז, שלא היה לי גרוש, והלב שלי היה שבור אחרי סיום של מערכת יחסים.לעשות משהו כזה יוקרתי היה כיף גדול".
- הצלחת לחסוך?
"כן. אתה מרוויח באירו בחשבון מט"ח בארץ ואתה לא מוציא כלום. הטיסות והמלונות הכי טובים, קייטרינג של ההפקה, אש"ל, אז מצאתי את עצמי חוסך, אפילו שהייתי בזבזן. היום אני הרבה יותר רגוע".
- אחרי שנתיים עזבת.
"במהלך הזמן הזה מלאו לי 30, ואחרי שראיתי אותם מופיעים, עם הזיעה, האנרגיה, הפידבק שמקבלים מהקהל, זה פשוט גירה אותי לעמוד על הבמה".
- למרות הניסיון הרע שחווית.
"התבגרתי. במהלך הנדודים האלה בפריז ובמיומנה עבר עליי משהו טוב. נדרתי נדר שאני חוזר לתחום עם זכוכית מגדלת על עצמי, ועם יכולת לעשות את זה בשלווה ולבדוק אם הבגרות מועילה".
- בפריז התחלת לכתוב.
"בערב, במלון. כמה דברים קומיים".
- חזרת למקצוע אחרי חיים מפנקים. ידעת שלא תרוויח הרבה, למה לך?
"מרוב שזה נשמע קלישאה, אני מתבייש להגיד את זה, אבל הבנתי שאני אמן יוצר".
- גם להפיק ולנהל זה סוג של יצירה.
"זה יותר חומרי וקר. אין מה להשוות. הפקה זה לדאוג שדברים יעבדו בשביל אנשים אחרים. ידעתי שאני צריך לתת ביטוי לעצמי. זה לא שהייתי מתוסכל או משהו, אבל הייתי בשל לבדוק את היצר הזה. רציתי שיכירו אותי ויכירו בי. הייתי שבע מנסיעות".
- ככה נולד "יותמבל".
"חלק מהטקסטים שכתבתי היו מבזקי חדשות של קריין שהמצאתי. באתי לנענע 10 והבאתי להם מבזקים שקריינתי, והם אהבו אותם. עשיתי מאה מבזקים לגולשי נענע, ואז הגיע אליי הסוכן שלי, שרון כהן, שבדיוק עזב את סוכנות לוק ושקל אם לפתוח סוכנות לבד. זה היה בסוף 2006. הוא שלח אותי לאודישן ל'אולי עוד פעם', התקבלתי, והחלטתי לתת למקצוע צ'אנס והוא פתח סוכנות משלו".
- ואז הכול נפתח.
"גיא זהר התקשר ורצה את 'יותמבל' למהדורה שלו. הפכנו אותו לחזאי, ועברתי חצי שנה לפריים טיים. פתאום הבנתי שלדברים שאני כותב יש מקום. אבל זה קשה".
- מה קשה?
"אני ארבע שנים ושלושה חודשים מאז שחזרתי למקצוע, ואני יכול להגיד שנחת כלכלית יש לי רק בשנה האחרונה. עשיתי דרמה יומית, אז יש שלושה חודשים מצוינים שבהם אתה מרוויח הרבה, ואחר כך ממשיכים לדדות".
- אז למה לא לעשות עוד דברים במקביל?
"באתי בשל לתת למקצוע צ'אנס, וזה מה שאני עושה. אבל אני לא יושב ומחכה שיקראו לי. אני יוזם, כותב ועושה כל הזמן. ביימתי וכתבתי את המופע הקומי 'ספאזם' עם שלושה שחקנים ממיומנה שהיה להם מופע ילדים. הם ביקשו ממני לעזור להם להפוך אותו למופע לילה פרוע למבוגרים. מצאתי את עצמי עובד איתם ארבע פעמים בשבוע מ-11 בלילה, אחרי שכולם סיימו את המטלות שלהם, עד ארבע בבוקר בחדר החזרות של מיומנה. הייתי המבוגר האחראי, זה שלוקח את החומרים ובונה את הקונספט".
- שוב לא היית בפרונט.
"אבל הייתי בתיאטרון והופעתי בסדרות, וזה אחרת מהפקה כי יש אינטראקציה עם הקהל, כשישבתי איתו בחושך עם מחברת כדי לכתוב הערות ורעדתי מפחד כי לא הייתה לי שליטה על מה שיהיה על הבמה".
- אין בזה כסף.
"בכלל. הם השקיעו במופע, והיה בינינו הסכם שהם זוכים ברווחים כשיהיו. אני נתתי את התחת כי זה כיף. לראות 120 איש צוחקים זה מרגש בטירוף, ולזה אין מחיר".
- במקביל נקלטת בקאמרי.
"עשיתי תפקיד חשוב ב'מי מפחד מוירג'יניה וולף', ואחרי חצי שנה את 'כסף עובר ושב'".
- ונפרדתם.
"לפני ארבעה חודשים. התפקידים שהציעו לי לא היו מספיק מאתגרים, והייתי על חוזה קיבוצי".
- למה לא פרילנסר?
"כי כשעברתי את האודישן לא הייתי לחמנייה לוהטת. לא אמרתי לסוכן לריב על זה. רציתי להכניס רגל, והוא הצליח לסגור משהו נחמד. אגב, רוב השחקנים בקאמרי הם בחוזה קיבוצי. בכל עשרה בחודש נכנסת משכורת, קרן פנסיה, ביטוח מנהלים, שי לחג. אף פעם לא הייתי שכיר; אין כאב ראש, מישהו משלם בשבילך מסים".
- ובכל זאת עזבת.
"הם לא רצו לשנות את החוזה הקיבוצי, וכשלא קיבלתי תפקידים טובים וכבר הייתי עסוק ב'לעוף על המיליון' ועשיתי שני פיילוטים ללייט נייט שהמצאתי והיה אמור לעלות בלוויין; זה לא התאים גם מבחינת זמן וגם מבחינת כסף, אז נפרדנו כידידים".
- ואז קיבלת הצעה מתיאטרון באר שבע.
"רפי ניב, המנהל האמנותי, התקשר ואמר ששמע מהסוכן שלי שאני עוזב ושהוא מציע לי תפקיד ב'הכול אודות חוה' באפריל, בלי אודישן. סגרנו חוזה אישי, שבא טוב עם העונה השנייה של לעוף על המיליון".
- עונה שנייה וארוכה.
"26 תוכניות".
- ההצלחה הזאת מלחיצה?
"היא עושה לי כיף".
- אין חרדה?
"הייתי חרדתי. אני בן 35 פלוס, אז זה שונה. ואני כל הזמן יוזם דברים".
- מה?
"אני מפתח שעשועון, עשיתי סרט קולנוע - 'שניים בלילה' - יחד עם רועי וורנר, שמכרנו לו כרטיסים ב-50 שקלים מראש כדי לממן אותו, והשגנו עוד כסף ממשקיעים ומקרנות. אנחנו עושים כבר הקרנות בפריפריה ומקבלים אחלה תגובות".
- אבל רוב האנרגיה מופנית אל לעוף על המיליון. עבדת על ההגשה בסימולציות ארבעה חודשים עד שעליתם לאוויר.
"וגיליתי שזה בטבע שלי להגיש ולהיות בפרונט".
- ההשוואה לאברי גלעד מעצבנת אותך?
"לא. כשהייתי במחנה קיץ בצופים עשיתי קטעים עם בחור עם משקפיים, אז אמרו שאנחנו ארז ואברי. גדלתי עליו - על 'מה יש', על 'העולם הערב' - ואני בטוח שבעונה השנייה זה יתמוסס, כי אהיה כבר אני עצמי".