ניר דוידוביץ', אריק בנאדו, שי מימון, טאלב טוואטחה, ליאור רפאלוב, סינטיהאו סוליליך, יניב קטן, תומר חמד, מוחמד גאדיר. רשימת המכולת הזאת של שחקני מכבי חיפה אינה מקרית: כל השמות שהוזכרו כאן הם שחקני בית של הירוקים. כולם לוקחים העונה חלק קבוע ברוטציה של אלישע לוי, שבמקביל כבר העניק מספר דקות לפרוספקטים של מחר שכבר מככבים בקבוצת הנוער, כמו שאדי שעבאן וסרי פלאח. ולא הזכרנו את איל גולסה, שאמנם גדל בטוברוק אבל הגיע למועדון בגיל 17; וגם את השוער המחליף אמיר אדרי, שמקבל דקות משחק רבות בשנתיים האחרונות.
"המדיניות" שבמכבי חיפה מרבים לדבר עליה בשנים האחרונות, ששמה דגש רב על מחלקת הנוער של המועדון ודגש קטן בהרבה על רכש יקר ומשכורות מנופחות לכוכבים מוכחים, קוצרת השנה את הפירות יותר מתמיד. ערימת שחקני הבית של חיפה תעלה הערב (א') למשחק העונה של ליגת העל מול הפועל ת"א, כשהיא מביטה על האדומים מהפסגה של הטבלה. אותה הפועל ת"א שמלבד שחקן הבית ערן זהבי, והמהדרין אולי יוסיפו את בן שהר שבכלל מושאל לקבוצה מאספניול - כל שחקניה הבכירים והטובים ביותר הגיעו מבחוץ, וברוב המקרים תמורת הרבה כסף.
***
לא תמיד ההבדלים בין השני המועדונים היו כל כך מהותיים: באליפות הקודמת של הפועל זכתה קבוצת "תינוקות קשטן", שכללה הרכב צעיר ואלמוני עם שישה שחקני בית, בעוד מכבי חיפה נראתה כמי שבדרך להשתלט על הכדורגל הישראלי דרך הארנק ובאמצעות רכש רב.
לפני כחמש שנים, עם כניסתו של שחקן חדש בדמות ארקדי גאידמק לליגה שעד אז נשלטה על-ידי ההון של יעקב שחר, החל מהפך בגישה. "זיהינו את המגמה בכדורגל העולמי והבנו שמחירי השחקנים הזרים יעלו, ושחקנים ברמה של פראליה, רוסו וז'וטאוטאס לא נוכל להביא, ושגם מחירי השחקן הישראלי יעלו בהתאם", מודה מנכ"ל מכבי חיפה, איתמר צ'יזיק. "לכן החלטנו בצורה חד-משמעית להשקיע יותר בשחקני בית ולתת להם גם יותר הזדמנויות בבוגרים". למעשה, עד הקיץ האחרון, בו רכשה את עידן ורד בכמיליון דולר מבית"ר ירושלים, לא קנתה חיפה מאז הגעתו של גאידמק ארצה אף לא שחקן ישראלי בולט אחד.
עוד נקודה חשובה ב"מדיניות" של חיפה שבאה לידי ביטוי בשנים האחרונות נוגעת לשחקנים הזרים. מאז הגיע אלישע לוי לחיפה ב-2008, לא הביאה חיפה אף זר מעל גיל 25 (מלבד ג'ון קולמה, שהגיע עם אלישע כנדוניה מסכנין). אפילו הזרים היקרים יותר שהנחיתה כאן היו על תקן כישרונות שצריך לפתח אותם, במטרה להוציא אותם לאירופה בכסף גדול.
צ'יזיק. הבנו שכבר לא נוכל להביא שחקנים כמו רוסו או פראליה"
***
אך בעוד את התפנית החדה בחשיבה של חיפה ניתן לנמק בחשיבה כלכלית לטווח ארוך, וברצון של שחר לראות קבוצת צמרת בקרית אליעזר גם בימים בהם אוליגרכים מנסים להשתלט כאן על הכדורגל, קשה להבין מה גרם להפועל ת"א לזנוח את מחלקת הנוער שלה, שנחשבה עד לשנים האחרונות לאחת המפוארות ביותר בארץ. החל מ-2005, אז השאירו סמי סגול ומשה תאומים את המושכות בידיו של מוני הראל, נזנח גם פרויקט "הבית האדום" של הפועל, פנימיית המחוננים שמשכה אליה שחקנים מוכשרים מכל הארץ, והצמיחה קאדר מרשים שהשתלב בבוגרים, דוגמת שי אבוטבול, פיני בלילי, ביבראס נאתכו ואפילו בן שהר.
בקיץ 2007 מונה לאמן את הקבוצה גיא לוזון (כיום מאמן הנבחרת הצעירה), שכבר צבר עד אז ניסיון בעבודה עם קבוצות צעירות במכבי פ"ת, מתוך כוונה לבנות את המועדון לטווח ארוך. אבל התוכניות ירדו לטמיון כשלוזון התפטר כבר במחזור העשירי לאחר סכסוך מתוקשר עם יוסי אבוקסיס - אותו הכריח לפרוש בתחילת העונה כחלק ממגמת ההצערה, וניסיון לשדרג את שי אבוטבול. "צריך להבין שקידום צעירים והתבססות על שחקני בית זו החלטה יפה, אבל צריך גם לעמוד מאחוריה ולעשות את ההכנות המתאימות", מסביר לוזון עצמו. "בפועל ניתן לראות שהפועל מתבססת על רכש יקר ולא על שחקני בית, וזה בסדר, אבל אין ספק שזה פוגע בהתפתחות של שחקני בית כרגע, ולראייה אין להפועל אף שחקן בגיל נוער בסגל, בעוד לחיפה יש כמה וכמה באופן קבוע שנה אחרי שנה".
בתחילת השנה הובא לוולפסון מאמן העל של הנבחרות הצעירות לשעבר, זאב זלצר, ומי שנחשב לפיגורה הבולטת בישראל בכל הקשור לגידול שחקנים. אך זלצר רחוק מלהיות אופטימי. "זה שלפני עשר שנים היתה להפועל את מחלקת הנוער הכי טובה בארץ זה היה טוב לאותה תקופה, אבל מאז הפסיקו להשקיע, ובחיפה המשיכו להתקדם. לצערי, נשארנו עשר שנים מאחוריהם".
ההבדלים כיום בין המחלקות נעוצים בדברים הקטנים וגם הגדולים: אם בעבר הפועל החזיקה במערך הסעות לשחקנים כישרוניים מכל רחבי הארץ ודאגה להם לתנאי פנימייה ולציוד המקצועי הטוב ביותר, וכן לעזרה בחיים האישים, הרי שכיום המצב בכי רע, עם מעט מגרשים וכישרונות שנאבדים לקבוצות קטנות יותר. לעומת זאת, בחיפה בנו למחלקת הנוער קומפלקס חדש עם חדרי טיפולים משוכללים, וחדר הלבשה הזהה ברמתו לזה של הקבוצה הבוגרת. תנאי הפנימייה שופרו, וגם לענייני הפרט דואגים היטב. בולט למשל הסיפור של טוואטחה, שהתקשה לשלב את האימונים עם לימודיו בתיכון, וזכה למורה פרטי בכל המקצועות כדי שיקבל תעודת בגרות.
"אנחנו לא מספקים לשחקן הצעיר, מוכשר ככל שיהיה, את מה שהוא מקבל בחיפה", מקונן זלצר. "מחלקת הנוער שלנו כיום לא מתאימה למועדון בסדר גודל של הפועל. אבל לצערי זה לא בשליטתי. אני יכול לקבוע את האימונים ואת שיטת המשחק ולתת אקסטרה, אבל אני לא קובע את התקציבים ואת המדיניות של המועדון, ומחלקת הנוער לא מקבלת מספיק תקצוב. מבחינת כישרון יש לנו לא פחות מחיפה, אבל אין לנו את התקציב לממש אותו כרגע".
***
בהיפוך מוחלט למה שקורה בחיפה, התקציבים בהפועל שלא מגיעים למחלקת הנוער דווקא כן מגיעים לרכש בבוגרים. דוגמא לכך ניתן לראות במקרה של טוטו תמוז שהיה במו"מ הקיץ עם שני המועדונים, ובסוף הגיע להפועל, שמשלמת לו כ-220 אלף דולר לעונה, 100 אלף יותר ממה שהציעו לו בחיפה. "כמובן שרצינו אותו, אבל באופן גורף החלטנו ששחקן שלא עומד במסגרת התקציבית שלנו לא יהיה פה", מסביר צ'יזיק. "בשנים האחרונות אנחנו שומרים על איזון תקציבי, ומדיניות הרכש שלנו בהתאם, ללא חריגה עבור אף אחד".
טוטו תמוז. העדיף את הכסף של הפועל ת"א
מבט על רשימת 30 השחקנים בעלי החוזים הגבוהים בליגה העונה, שפורסמה לפני כחודש ב"גלובס", מספרת את הסיפור בצורה הטובה ביותר: חיפה שלחה רק שלושה נציגים לדירוג, כשהבכיר ביניהם, שחקן הבית יניב קטן, נהנה מחוזה מקסימום של 1.9 מיליון שקל ברוטו; הפועל שלחה לא פחות מ-11 נציגים (עם חוזה של 3.9 מיליון שקל לשחקן הרכש גילי ורמוט).
"מדיניות של מועדון בנוגע לשיתוף צעירים צריכה להיות חד משמעית וכלל מערכתית", קובע זלצר, "ובהפועל זה לא קורה. במכבי חיפה שחר החליט שזו הדרך והודיע על כך קבל עם ועדה, וכמובן שהנחה גם את אלישע לשתף כמה שיותר שחקני בית צעירים בהרכב".
"העובדות מדברות בעד עצמן", מסכם גיא לוזון. "למכבי חיפה יש יתרון ברור וחד משמעי בכמות השחקנים בנבחרות הצעירות. בראייה כלכלית ארוכת טווח, ברור שעדיף להשקיע בצעירים".